היחידה שהקים שי ניצן וכליאת הקטינות לצד פרוצות: מנגנון הדיכוי שלפני ההתנתקות נחשף

20 שנה אחרי ההתנתקות, במוסף מיוחד של "ישראל השבוע" ביום שישי הקרוב, מציג נדב העצני את תמונת הדיכוי המשפטי-אכיפתי של אותם ימים, כפי שמעולם לא נחשפתם אליה.

הוא מציג את הדברים דרך החוויות האישיות שלו כעורך דין שהגן על קורבנות מערכת האכיפה באותם ימים, מי שרק ביקשו למחות נגד האסון שהובילה ממשלת שרון. בכתבה נחשף האופן שבו הרשויות נרתמו למאמץ לדכא את המחאה בכל מחיר.

והמחיר היה שינוי סודי של הכללים באמצעותם פועלות התביעה והמשטרה, ללא כל הסמכה חוקית. השינוי הזה גרם למעצר מי שעמדו על המדרכות עם שלטים או לבשו חולצה עם מסר של מחאה, היה כרוך במעצרים סיטונאיים עד לתום ההליכים, לפגיעה קיצונית ונרחבת בקטינים ולסתימת פיות של מי שניסו להתריע ולמחות נגד הטעות ההיסטורית.

עוד נחשפת תמונת שיתוף הפעולה ותעודת הכשרות שנתנה צמרת המערכת המשפטית למהלכי הדיכוי הנרחבים. מנשיא בית המשפט העליון דאז – אהרן ברק, דרך היועמ"ש מני מזוז ושי ניצן - שעמד בראש מנגנון הדיכוי. הכל תחת הנחיית שרת המשפטים ציפי לבני. בכתבה נחשפת העובדה שהפרקליטות חיברה נהלים סודיים מיוחדים, נהלים שסטו מהחוק ומהנהלים המקובלים לגבי עילות מעצר, חקירה, ומעצר עד תום ההליכים.

הכל ללא שהכנסת שינתה את החוק, ללא דיון והסכמה ציבורית, כאשר ועדה סודית של שלושה חברי כנסת נחשפת לנהלים ומתומרנת בידי הפרקליטות. במסגרת הזו חושף העצני את החוויה שלו כעורך דין שניסה להתמודד מול נשיא בית המשפט השלום בבאר שבע - משה מכליס, כמו שופטים אחרים, מי ששלח את מפגיני כפר דרום לשבעה ימי מעצר ללא כל הליך משפטי שמחויב על פי חוק.

הוא מתאר כיצד הקימה המערכת ארבעה אולמות משפט מיוחדים בתוך בתי הכלא באר שבע ומעשיהו, למשלוח המוני של מפגינים אל מאחורי הסורגים. בכתבה מתאר העצני כיצד פעלה היחידה המיוחדת של שי ניצן, ברוח הנהלים הסודיים – הגישה בקשות סיטוניות למעצר עד תום ההליכים, במקרים רבים ללא ראיות וללא הצדקה חוקית.

כאשר הרבה פעמים בתי המשפט נענו לבקשות האלו, ושלחו מפגינים לשבועות ארוכים במעצר, סתם כך. הוא מתאר את הפגיעה הרחבה חסרת התקדים בקטינים, בניגוד לחוק. כיצד הוכנסו קטינות בנות 14 לתאים עם פרוצות, ואף היו מי שהופשטו בכוח בהכנסה למעצר כדי להשפיל ולדכא.

הוא מתאר את פרשת עלילת שפיכת החומצה על השוטרים בכפר דרום, שהיתה חלק ממדיניות מכוונת של העללת עלילות על המוחים, כדי שניתן יהיה להצדיק את המהלכים הקיצוניים נגדם. עוד מתואר כיצד מי שלבש חולצה כתומה – צבע המחאה - לא הורשה להיכנס לכנסת, וכיצד מי שעמד עם כיתוב מחאה אילם על החולצה נעצר מייד.

העצני מתאר גם את פרשת הלינץ' המשטרתי שערכו שוטרים בעקיבא ויתקין, צעיר שניסה לחסום כביש ברמת גן וחטף מכות רצח, וכיצד שופטי בג"ץ לא ממש התרגשו. הוא גם מספר כיצד מח"ש, שנשלטה על ידי מני מזוז ושי ניצן, גררה רגלים ופעלה באופן ישנוני וסלקטיבי.