בכל השיחות שערך יו"ר ועדת החוץ והביטחון המודח יולי אדלשטיין בחודשים האחרונים עם אנשיו, עם חברי כנסת ועם שרים, הוא חזר על המנטרה הבאה: "או שאביא חוק גיוס טוב, או שלא יהיה חוק בכלל". אדלשטיין, אסיר ציון ומורה בתחילת דרכו, הוא אחד מוותיקי המערכת הפוליטית.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
הוא היה שם בממשלת נתניהו הראשונה ב־96' כשר העלייה והקליטה מטעם מפלגת ישראל בעלייה, ומאז קורות חייו שזורים בשלושה עשורים של תהפוכות היסטוריות. בקדנציה הנוכחית זכה לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון. החלופה היתה שר זוטר בשל הצניחה החדשה שלו בפריימריז בליכוד מהמקום הראשון למקום ה־15 (17 לאחר שריונים), אך בטלטלות 7 באוקטובר הפך אדלשטיין מחבר כנסת עם סמכויות מוגבלות לזה שיכול בהליך חקיקה סטנדרטי בסוגיה הכי רגישה לציבור הישראלי כרגע לסיים את דרכה של הקואליציה.
בלילה שבין 10 ל־11 ביוני 2024, בדיוק לפני שנה וחודש, הצביעה מליאת הכנסת על החלת דין רציפות להצעת חוק שירות הביטחון, או בשמו הפופולרי "חוק הגיוס". עוד קודם לכן ניסתה הממשלה למצוא פתרונות יצירתיים להסדרת מעמד לומדי התורה כדי לייצב את הקואליציה ולרצות את החרדים. לבסוף נבחר פתרון יצירתי: להחזיר לשולחן את החוק שהעבירה ממשלת בנט־לפיד בקריאה ראשונה ולזכות בתשתית קונצנזואלית להמשך החקיקה. מזכיר הממשלה יוסי פוקס הבטיח לשותפים ולבג"ץ כי חקיקת החוק תושלם עד לקיץ, אבל מקץ שנה ודיונים ארוכים בוועדה - רוב חברי ועדת החוץ והביטחון כלל לא יודעים איך נראה החוק שדנו עליו. מצב כזה, מעידים גם ותיקים בכנסת, לא הכירו מעולם.
במוקד הפלונטר הפוליטי שהוביל את החרדים אל מחוץ לממשלה נמצא קברניט החקיקה, הלא הוא יושב ראש הוועדה, שלפי גרסה אחת הערים קשיים על ההבנות שהושגו ערב התקיפה באיראן ובכך פוצץ ביודעין את העסק, ולפי גרסה אחרת רק נקלע לסיטואציה כאשר החרדים הבינו שאין רצונם בחוק אפקטיבי אלא בהסדרת מעמד הפטור. כך או כך, רה"מ נתניהו הוביל את תהליך הדחתו של יושב הראש, והתפקיד עבר לח"כ ביסמוט, אך חידת אדלשטיין נותרה בלתי פתורה - מה רצה יולי?
פיצוץ בטקס המשואות
צלילה אחורה בזמן מגלה שיולי אדלשטיין החל את דרכו הפוליטית כיועץ אצל אחד, בנימין נתניהו, בשנות ה־90, אחרי שזה זכה בראשות הליכוד. זו היתה ההיכרות הראשונה בין השניים, אך התחנה המשמעותית הראשונה של אדלשטיין בכנסת היתה כשהקים עם נתן שרנסקי את מפלגת ישראל בעלייה. ב־96' השניים נכנסו לכנסת ולממשלת נתניהו הראשונה, ואדלשטיין התמנה לשר העלייה והקליטה. כשאהוד ברק הקים ממשלה ב־99', ישראל בעלייה נכנסה לממשלה, אך אדלשטיין לעומת זאת סירב ונשאר חבר כנסת מן השורה. ב־2001 - בממשלת שרון - הוא חזר למשרד העלייה כסגן שר במעמד שר. ב־2003 המפלגה התרסקה בבחירות והתמזגה עם הליכוד.
הקרב הפוליטי הראשון שניהל אדלשטיין נצרב בתודעה לפני 20 שנה בדיוק, אז ביקש שרון להוציא לפועל את תוכנית ההתנתקות באופן דורסני, ואילו אדלשטיין נותר נאמן למצפונו והפך לדמות מובילה במחנה "המורדים" בליכוד נגד הגירוש. "המורדים" חטפו מכה קשה בפריימריז שלאחר מכן על ידי אנשי שרון שנותרו במפלגה, ואדלשטיין מצא את דרכו חזרה לכנסת רק אחרי שורה של התפטרויות במפלגה כעבור שנה. "היחסים עם ביבי היו מעולים עד לקדנציה שהחלה ב־2009", משחזר שר ותיק בליכוד, ונתניהו בנה עבור אדלשטיין את תיק ההסברה והתפוצות עם אחריות מיוחדת על רשות השידור.
"זה היה החתול השחור הראשון שעבר ביניהם, אחרי שיולי ויתר על האחריות המיוחדת כשנתניהו 'בחש' במינויים", הוא נזכר. אבל ב־2014, מתוך העשירייה השנייה, הוא קיבל את תמיכת נתניהו לתפקיד הכי בכיר בכנסת מול רובי ריבלין, זה שעתיד להביא אותו לקדמת הבמה הפוליטית והליכודית - יו"ר הכנסת. החתול השחור השני בין השניים הוא כבר לא אפיזודה חולפת, אלא טלטלה קשה ביחסים: טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה־70 למדינת ישראל. נתניהו מעוניין לראשונה לנאום, בניגוד לכללי הפרוטוקול שלפיהם הטקס מתחיל בנאומו של יו"ר הכנסת, ואדלשטיין נכנע ומאפשר לו נאום קצר שהופך לפארסה.
נתניהו נואם במשך זמן כפול מהזמן שהוקצה לו ויותר מיו"ר הכנסת, שהוא הבכיר המזוהה עם הטקס, ומביך את אדלשטיין בשידור חי. "סוכם עם נתניהו מראש כמה זמן הוא ידבר. בפועל הוא דיבר פי שניים יותר, ואני רואה את יולי יושב בטקס ומשחק עם האצבעות בצורה עצבנית. הוא הבין שנתניהו עשה לו תרגיל ושכל התקשורת עומדת לצחוק עליו", משחזר אחד ממקורביו של אדלשטיין, "אבל אז מסתיים הטקס והוא בולע את הרוק וממשיך לטקס נוסף בכנסת להענקת דרגות לאנשי משמר הכנסת. הוא עוצר רגע לעשן סיגריה עם אשתו אחרי שהשפילו אותו לעיני המדינה, ונכנס ומעניק דרגות ומברך את אנשי משמר הכנסת כאילו כלום לא קרה. זה היה שינוי מטורף, ניסיון של יולי לשמור על הממלכתיות למרות כל מה שהיה".
רבים מהמרואיינים בכתבה מתעכבים על הנקודה הזו כציון דרך משמעותי בחיים הפוליטיים של אדלשטיין וביחסים בינו לבין נתניהו. "עידן של יריבות נפתח בין השניים", אומר השר הוותיק מהליכוד ומזהה בנקודה הזו שינוי כיוון נוסף מצידו של אדלשטיין: הוא כבר לא רואה את עצמו מועמד לתפקיד נשיא המדינה העתידי כי אם לתפקיד ראש הממשלה, אופוזיציה לנתניהו מתוך הליכוד. "האיש שכולם חשבו שמתאים להיות נשיא החליט להתמודד על ראשות הממשלה והתרסק", אומר בשיחה עם "ישראל השבוע" אחד השרים הבכירים בליכוד - ספק על אותה תקופה, ספק על התנהלותו של אדלשטיין בחוק הגיוס. "עולה חדש, אסיר ציון, חובש כיפה, ממלכתי - סיים בליכוד במקום הראשון ואמר לעצמו 'איזה נשיא, אני רוצה להיות ראש ממשלה'. שם התחיל מסלול ההתרסקות שלו, ובסוף הוא נשאר בלי כלום".
הכל פוליטיקה
בניסיון לשרטט את דמותו של אדלשטיין, שוחחנו עם מי שעשה איתו את הדרך הפוליטית מראשיתה ושנחשב לידידו הקרוב עד היום - נתן שרנסקי. שניהם אסירי ציון משוחררים. "כשאני יצאתי מבית הסוהר הוא רק נכנס", משחזר שרנסקי, "וכשהוא הגיע לארץ ב־87' פגשתי אותו בנמל התעופה והקמנו את הפורום הציוני. עבדנו על קליטת עולים ולאחר מכן הקמנו את מפלגת ישראל בעלייה. יולי הוא איש מאוד כישרוני ולוחם. למד עברית בעצמו במחתרת. הבדיחה במפלגה היתה שיולי לא יכול להיות מספר אחת אצלנו, כי הוא היה רק שלוש שנים בגולאג ואני תשע".
בין הימים ההם למשבר הפוליטי הנוכחי מזכיר שרנסקי אנקדוטה משעשעת שנותרה רלוונטית: "הייתי בממשלת ברק כאשר השופט צבי טל והצוות שלו באו לממשלה לפני הצבעה והציגו את המתווה של 'חוק טל' (החוק הראשון שנועד לטפל בסוגיית גיוס החרדים, שא"כ). ברק עשה הכל כדי שנתמוך ושזה יעבור בכנסת. באותו זמן ממש היו נציגי מילואים בחוץ שמחו נגד, ומנהיג האופוזיציה אריק שרון נאם ואמר להם עד כמה המלחמה שלהם היא המלחמה של הליכוד.
"אחרי כשנה החוק הגיע להצבעה בכנסת כשראש הממשלה היה אריק שרון והוא דרש מהליכוד להצביע בעד. ומי יצא למפגינים מהמילואים? ראש האופוזיציה אהוד ברק, שאמר להם 'המלחמה שלכם היא המלחמה שלנו', וההצבעה בכנסת היתה בדיוק הפוכה. זו היתה אפיזודה שבה הבנתי שפוליטיקה היא לא ממש בשבילי. אגב, אני פעמיים הצבעתי אז נגד החוק", אומר שרנסקי וחוזר לימינו אנו. "כל האופוזיציה שפתאום כל כך בעד יולי - הרי אם החוק היה עולה להצבעה כולם היו מצביעים נגד. רק שלשום הוא היה אויב העם אם היה מעביר את החוק, ואחר כך הפך לגיבור. מבחינתי כל צד משתמש ביולי בשביל האינטרסים הפוליטיים שלו".
על השאלה מדוע אדלשטיין לא הוביל את חוק הגיוס עד הסוף, אומר שרנסקי: "אני החלטתי לצאת מהפוליטיקה כי זה לא בשבילי, ויולי החליט להישאר ועשה דברים חשובים. בכל פעם שהיה משהו נגד העקרונות או פגע בעקרונות, הוא נלחם וידע שישלם על כך מחיר. אבל ברקע שלנו לשלם מחיר על עקרונות זה לא משהו שמשפיע עלינו. גם בשנה האחרונה יולי כל הזמן היה אומר לי שהצבא צריך להגיד כמה חרדים הוא יכול לקלוט למסלולים שבהם הם יישארו חרדים, ואת זה צריך למלא. מהעיקרון הזה הוא לא ירד".
אז האם אלה רק עקרונות, או משבר פוליטי מתוכנן מראש? כאן הדעות חלוקות. "יולי נכשל במבחן המעשה - אין חוק גיוס, וכרגע נראה שממשלת הימין מתפרקת שנה לפני הזמן. זה כישלון טוטאלי לאומי, משהו שכל שחקן אחר בקבוצה אמור למנוע, ולכן ההחלפה שלו סופר־לגיטימית", אומר השר הוותיק. "יולי ניהל משא ומתן שלא בתום לב פעמיים. פעם ראשונה כשחרג מההבנות שהגיע אליהן ערב התקיפה באיראן, ופעם שנייה כשהוסיף פנימה ברגע האחרון נושאים שכלל לא נידונו כל התקופה הזו".
למה זה קרה?
"הוא ראה את סוף דרכו בליכוד. ממספר 1 ל־17 ברשימה, זה לא מנבא טובות לגבי הפריימריז העתידיים שבהם הוא יקבל כנראה מקום הרבה יותר נמוך. לכן אולי העדיף לעזוב כשהוא מעצב את הנסיבות ולא להיות מודח, וזה בכלל לא קשור לחוק הגיוס. אני מזכיר לך שגלנט אמר בדיונים הראשונים על חוק הגיוס 'אתמוך בכל חוק שבאופוזיציה יתמכו בו', כי הוא הבין שזה בכלל לא משנה מה יהיה כתוב בחוק. הכל פונקציה של פוזיציה, כמו שגלנט אמר כבר אז. לכן אני חושב שיולי הכניס את ה'עיזים' שהוא ידע שיפוצצו את העסקה מבחינת החרדים. הוא ידע כשהוא שם להם את ההצעה הזאת, שהיא תפוצץ את העסק. זה לא בא לו בהפתעה".
חבר ועדת החוץ והביטחון שהשתתף בדיונים על הנוסח, מתאר תמונת מצב דומה. "זה ברור שהוא חרג מהסיכום עם החרדים ערב התקיפה באיראן, כי הוא הבין שהחוק הזה גם בעוד שנה לא יביא חרדים לצבא, אפס, והוא פחד שיגידו 'זה החוק־בלוף של יולי' כי החרדים פשוט לא רוצים להתגייס. אני חושב שהח"כים החרדים משתמטים, ואני חושב שהם שקרנים ורמאים ולכן אני חושב שגם החוק הזה לא מיועד להיות חוק גיוס, אלא תשתית שדרכה אפשר להתחיל ליצור דינמיקה אחרת בציבור החרדי ואפילו לאכוף אותה במידה מסוימת, אבל אין מה לתלות תקוות גדולות".
מהצד השני הוא שולל את תזת העימות עם נתניהו, שהוביל את אדלשטיין לשם או רצון מכוון להכשיל את הקואליציה: "הוא הניח מן הסתם שיפטרו אותו בעקבות הדברים מהוועדה, אבל הוא לא רצה להתגמש עם ביבי כי הוא מעדיף להיות הגיבור של החיילים שעומד על שלו וכל הסופרלטיבים שנותנים לו עכשיו השמאל ואחרים, מאשר להסתדר על חוק שיביא לו ביזיונות לבסוף".
מקורבי אדלשטיין מתארים תמונה אחרת לחלוטין של יושב ראש שעמד איתן על מילתו, כפי שעשה לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו. "הוא הבטיח בליל התקיפה באיראן שלא יפריע למה שעתיד לבוא וכך עשה, אבל לאחר מכן היה חייב להעביר את החוק לפסים מעשיים. החוק היה חייב לכלול פיקוח וסנקציות כדי שצה"ל יקבל את החיילים שהוא יכול לקלוט. הוא ביקש מהחרדים להציע מנגנון לפיקוח אפקטיבי, אבל הם לא הציעו שום דבר ורק עשו מזה קמפיין. הוא גם הזהיר את אנשי ראש הממשלה ואמר להם שכשהחרדים יראו את הטיוטה, הם יפוצצו את המצב. הוא רימה את ביבי? לא היה ולא נברא". נראה כי החשש מכך שלבסוף ימצא את עצמו חתום על חוק לא אפקטיבי, הרחיק אותו ממסלול ההסכמות.
חבר הוועדה ח"כ עמית הלוי מוריד מעט מהעול שעל כתפיו של אדלשטיין. לדבריו, "גם מיליון חיילי צה"ל ברצועת עזה לא יכריעו את חמאס, כל עוד התוכניות המבצעיות של המטכ"ל לא כוללות כיבוש ושליטה. לכן השימוש במצב הקשה של הלחימה ברצועה לשם הדרישה המוצדקת לחוק גיוס של חיילים רבים נוספים - הוא שימוש מוטעה ומטעה". מי שהשתתפה בחלק מהדיונים בוועדה, ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), אומרת גם היא כי אדלשטיין טעה מהרגע הראשון שלקח על עצמו את תפקיד ניסוח החוק כאשר ברור שהחרדים לא רוצים להתגייס ולא יעשו זאת. לדבריה, לא היה לו סיכוי לצלוח את המשבר הזה.
בעוד גורמים בליכוד ובסביבת נתניהו מאשימים את אדלשטיין בכניעה לקמפיין השמאל נגדו, אנשיו הודפים את ההאשמות בזלזול. "כש'אחים לנשק' צועקים עליו זה עובר לו ליד האוזן, אבל אלה מצביעי ליכוד וציונות דתית שאומרים לו לא להתפשר על זה. יולי נוהג לספר בימים האחרונים שכאשר לפני 20 שנה אמרו לו שיש חברי כנסת חברתיים ויש ביטחוניים, הוא אמר 'אל תבלבלו לי את המוח. יש חברי כנסת שיודעים לעמוד על שלהם, ויש כאלה שלא יודעים. אני יודע לעמוד מול שרון ומול בג"ץ שרוצה לפגוע בכנסת, וגם מול החרדים ונתניהו. זה לא עניין פרטי שלי'".
לוחם בבג"ץ
בחזרה אל אותו מאבק מול בג"ץ. גם אז צפה אותה הדמות של העולה המחוספס מבריה"מ, שהאירועים הפוליטיים והמשפטיים מאיימים עליו פחות אחרי הרדיפה שאיימה על חייו במולדת הישנה. מארס 2020, המאבק בין הרשויות עולה מדרגה כאשר בג"ץ דורס את עצמאות הכנסת וכופה על אדלשטיין כיו"ר הכנסת להניח על סדר היום הצבעה לבחירת יושב ראש חדש. בן־רגע התקשורת מנגחת את הדמות הממלכתית שייחסו לו עד לנקודה הזו, ויוצאת למאבק נגדו. אדלשטיין מחליט להתפטר מתפקידו, ובלבד שלא לאפשר את דריסת הרגל של בית המשפט העליון בכנסת.
על כיסאו מתיישב כעבור זמן קצר יריב לוין, במסגרת הקמת הממשלה הפריטטית עם גנץ ובשל הווטו שמטילים בכחול לבן על חזרתו של אדלשטיין לתפקיד יו"ר הכנסת. נתניהו ממנה אותו לתפקיד הקריטי של שר הבריאות בעיצומה של מגפת הקורונה. "אומרים שהשתמשו בגנץ כאידיוט שימושי כדי להזיז את יולי ולתת את המפתחות בידי יריב לקראת הפרת ההסכם עם גנץ בהמשך, כדי שיולי בשם הממלכתיות לא יסכל את התרגילים העתידים לבוא", אומר גורם פוליטי שהיה בחדרים הסגורים. מנגד, לנתניהו היה חשוב לפצות את אדלשטיין, וכאמור הוא הפקיד בידיו את התיק החשוב.
"יולי הוא אניגמה", אומר אחד מאנשי אדלשטיין לאורך השנים, "אם אני צריך לנתח את מה שקורה עכשיו זה שילוב של כמה דברים: אחת - יש לו עמוד שדרה, שתיים - אין לו הרבה מה להפסיד, ושלוש - יש פה גם קמצוץ של נקמה בביבי על מה שהיה במהלך הדרך ועל מה שעשה לו בנאום יום העצמאות. אבל יולי לא נקמן, וזו לא הסיבה שהובילה אותו". הוא מוסיף: "כמו שב־2020 התפטר בלי למלא את צו בג"ץ, גם הפעם בתחכום בחר בדרך ביניים - לא להעביר חוק שיחטוף עליו מהציבור, וגם לעזוב את התפקיד כפוי הטובה כקדוש מעונה. ככה גם ליכודניקים שמחזיקים ממנו מאחורי הקלעים, יידעו לתמוך בו ביום שאחרי".
אחד מחברי הכנסת לשעבר שהיו על מסלול התנגשות תמידי עם אדלשטיין כיו"ר הכנסת, אורן חזן, אומר בשיחה עם "ישראל היום": "יולי הוא לא שחקן קבוצתי. הוא רואה את מה שמשרת אותו ועושה את זה. הרצון לקיים אג'נדה פרטית במקום פוליטית התגלה לבסוף, ואני מעריך שהוא עשה את זה כדי לקבור את הליכוד ואת נתניהו, והוא סגור במקום אחר, או בבחינת 'תמות נפשי עם פלישתים'.
"אני יכול להגיד לך בנוגע אלי, כשהתפוצצה פרשה שהתבררה כבר אז כלא נכונה, הוא דיבר איתי בחדר בשפה אחת ודקה אחרי הוציא הודעה לתקשורת בשפה אחרת לחלוטין. הוא הצליח להפוך לאביר הממלכתי של הפוליטיקה הישראלית החדשה ועכשיו נחשף הפרצוף שלו, של עסקן פוליטי שפוגע במפלגה ובנתניהו והעיקר לשמר את עצמו, אולי כי הוא עוד רואה את עצמו מועמד לראשות ממשלה בעתיד. צריך להגיד שגם השינוי עם החרדים צריך להיעשות בהדרגה. בעיניי הציבור החרדי הרבה יותר חשוב לנו כאומה יהודית. כל חבר כנסת אחר היה מעביר את חוק הגיוס, כי צריך למצוא פתרון. צריך לגייס את החרדים, את כל מי שלא לומד תורה, אבל לא עושים זאת דרך סחיטת הקואליציה בשביל האידיאה הפרטית של יולי".
אז מה יהיה אותו "היום שאחרי" עבור אדלשטיין, לאן הוא מכוון? הסברות במערכת הפוליטית נעות ממפלגה חדשה ועד התארגנות מחדש להתמודדות על ראשות הליכוד. "או שהוא יפרוש מהחיים הפוליטיים לזמן קצר או שיתמודד ויחזור לעשירייה השנייה כמו היום", אומר אחד ממקורביו, "אני מאמין שמעריכים אותו על המהלך הזה והוא מביא את זה בחשבון". לדבריו, היועצים החשובים בחייו הם הבית, זה שהקים עם אירינה נבזלין, ושם מכוונים אותו גם היום לתפקיד ראש הממשלה.
מגוש עציון להרצליה
ח"כים בליכוד טוענים כי גם המעבר מאלון שבות להרצליה לאחר נישואיו לנבזלין השפיע על דמותו של אדלשטיין. "אני לא חושב שהוא שינה את עמדותיו ביחס למעורבות בג"ץ במערכת הפוליטית או את עמדותיו העקרוניות, אבל כן נוצרה אצלו איזו החלטה מודעת לא לריב עם המערכות הגדולות כל הזמן. גם לא עם הצבא. כיו"ר ועדה הוא בחר לנהוג באיפוק יחסית. זה לא שהוא מסכים עכשיו להתערבות של בג"ץ או בעד ויתור על יהודה ושומרון, אלא שהוא פחות מתעמת עם הממסד החזק".
הערכה דומה משמיע גם השר הוותיק: "היום 95 אחוז מהממסד נמצא נגד הממשלה בנושא הזה של חוק הגיוס. עבור יולי, ביום שאחרי עדיף לו להיתמך על ידי אותם 95 אחוז של האליטות שנמצאות היום נגד הממשלה, ולא על ידי חמשת אחוזים בלבד שנותרו לצידה. הבחירה שלו היתה בין לצאת אסקופה נדרסת של ביבי שמעביר חוק השתמטות עבור החרדים, לבין להיתפס כמי שעמד בגאון מול החרדים וביבי, ואפילו הפיל ממשלה על זה ולא ויתר".
לדברי אחד מאנשיו לאורך השנים, "זו הדרך של יולי אולי לצאת מהכנסת לתפקיד בכיר ולחזור אחרי נתניהו. צריך להבין, יולי שחקן שחמט כמו נתניהו. ראיתי את זה לאורך הדרך, ויש לו חוסן אדיר. אבל אם הייתי לוחש על אוזנו היום, הייתי מייעץ לו לפעול הפוך - להעביר את החוק ולהסביר למה זו הדרך היחידה שבה אפשר אולי בכל זאת לגייס את החרדים. כי אין דרך אחרת".
שרנסקי מצידו הודף את הטענות להחלפת מצפן פוליטי של ידידו או למשחק פוליטי עבור הישרדות אישית. "זו אכן היתה טרגדיה שאשתו נפטרה ושהוא עבר להרצליה, אבל האידיאולוגיה לא משתנה. אני לא קונה את זה. לא משנים דעות כדי לשרוד פוליטית, זה לא בתרבות שלי ולא בתרבות שלו. פעם שאלו אותי כשרק התחלנו בפוליטיקה 'עכשיו כשאתה שר תתחיל לחשוב אחרת?' אמרתי 'בגולאג הייתי מלך - אם תחת איום של מוות בגולאג לא פחדתי לעמוד על העקרונות שלי, לא אפחד גם בפוליטיקה'.
"זה נכון שהוא קיבל החלטה שיכולה לסיים את הקריירה הפוליטית שלו", אומר שרנסקי, "אבל יותר קל לו לחיות בלי לוותר על העקרונות שלו ולא להיות בפוליטיקה, מאשר הפוך". גם מקורביו בהווה הודפים את הטענות על מעבר לבית פוליטי חדש, "הוא לא מונע מנקמות כמו שאומרים עליו עכשיו, ולא מחפש בית פוליטי חדש. הוא נמצא איפה שהוא נמצא".
אדלשטיין העיד על עצמו השבוע בנאום בכנסת ברקע ציון 20 שנה להתנתקות וההצהרה על תמיכה בריבונות ביו"ש, שעברה ברוב של 71 חברי כנסת: "באופן סימבולי, החלטה היסטורית זו באה בדיוק לאחר 20 שנה מהאיוולת הנוראה של הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון. גם אז, כמו היום, היו מי שניסו להדיח אותי מעמדתי. גם אז, כמו היום, הבטיחו לי הרים וגבעות בתמורה לאמת שלי. האמת ברורה. מאז ועד היום נשארתי נאמן לערכים שלי ולעקרונות שעליהם נלחמתי.
"לאורך כל הדרך, עוד מימי בריה"מ הקומוניסטית, שילמתי מחיר על האידאולוגיה שלי, על המלחמה שלי למען ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. אז לא חששתי, וגם היום איני חושש. אותה תחושת שליחות שליוותה אותי אז, מלווה אותי גם בימים אלו, כאשר לנגד עיניי נותרה אותה מטרה - להבטיח את עתיד ילדינו בארץ מולדתנו".
לסיום, יש גם במערכת הפוליטית מי שלא שמים את כל כובד המשקל על כתפי אדלשטיין ומפנים אצבע מאשימה כלפי נתניהו בקשר הזה בין השניים. "ביבי היה יכול לרתום את יולי לצידו. אבל ההתעקשות והחשדנות שלו לאורך השנים והמחשבה שכל דבר שקורה לא כרצונו הוא בגידה, הרחיקו ממנו שותפים רבים וגם את יולי. זה אותו מנגנון.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
האם על נאום ביום העצמאות שווה לשרוף יחסים עם מי שנחשב יחסית מקורב אליו ושהלך איתו שנים רבות? היה שווה לו לפעול נגדו בפריימריז ולדרדר אותו? כדור הארץ הפוליטי הוא עגול, ובסוף אתה פוגש את כל מי שדרכת עליו. המעגלים האלה נסגרים בסוף, וגם הפעם נתניהו משלם מחירים על היכולת שלו לשמור על מערכות יחסים. 30 שנה הוא על המגרש, מי נשאר לצידו חוץ מנתן אשל?"