בשבוע שעבר ועדת המשפטים ו-ועדת החוץ של הקונגרס פרסמו מזכר חריג שנושאו "ממשל ביידן־האריס מימן עמותות עוינות לנתניהו". בסוף חודש מארס, כך המזכר, הוועדה פנתה לשש עמותות, אמריקניות וישראליות כאחת, וביקשה מהן לספק מסמכים שנוגעים לתמיכה כלכלית שקיבלו מה־united states agency for international development, או USAID, סוכנות פדרלית שתפקידה להעניק סיוע כספי לארגונים ברחבי העולם שעוסקים בחינוך, בבריאות ובשאר תחומים נחוצים.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
"הוועדה גילתה שממשל ביידן־האריס סיפק כספי מענק לארגונים שתרמו במישרים ובעקיפין להפגנות נגד הרפורמה המשפטית, שמטרתן היתה לחתור תחת הממשלה בישראל", סיכם המזכר את ממצאיו, ומייד המשיך לפרט איזה ארגון קיבל איזה סכום.
כדרכם של מזכרים עמוסים פרטים, מספרים וראשי תיבות, גם זה לא בדיוק מספק קריאה מאלפת. אבל המזכר והתגובות שהוא עורר מספקים שלוש תובנות שכדאי להמשיך לחקור בהן.
אם נסקר, כך נסקר
הראשונה, הפשוטה והנוקבת ביותר היא זו: כמעט שום עובדה שהתפרסמה במזכר לא היתה חדשה או מפתיעה. באפריל, למשל, פרסמתי בעצמי מאמר ב"וול־סטריט ג'ורנל" שטען את אותה הטענה, שממשל ביידן הזרים כספים בכמות ניכרת כדי לסייע לעמותות שמאל להפיל את נתניהו, וסיפק דוגמאות דומות. הסיפור של מאמצים ישירים או עקיפים של הדמוקרטים להתערב בפוליטיקה הפנימית בישראל, בניגוד גמור לכללי היסוד הבסיסיים של דיפלומטיה בינלאומית, הוא סיפור ישן.
מה שמוביל אותנו לתובנה השנייה, פשוטה ונוקבת אף היא: להוציא כמה חריגים בנוף התקשורת הישראלי, הדיווחים הללו התקבלו בישראל בקול דממה דקה. אפשר היה להאמין שסיפור שמגובה בהררים של עובדות ונתונים, על התערבות בוטה של מדינה זרה כדי להפיל את השלטון שנבחר בבחירות דמוקרטיות - יעורר גלי הדף עצומים בארץ, מימין ומשמאל. אפשר היה גם לחשוב שגם מי שתומך בהחלפת השלטון הנוכחי בישראל, יבין שהתערבות שכזו היא אסונית. למרבה הצער, לא כך היה: חודשים של דיווחים, חקירות פנימיות בארה"ב ופרסומים בכלי תקשורת אמריקניים כמעט לא קיבלו תהודה בישראל.
תנועה שעוסקת בהגשת תביעות נגד יריבים פוליטיים או בארגון הפגנות ענק, יכולה כמובן לטעון שאת הדולרים הספציפיים שהיא קיבלה מהממשל בארה"ב היא השקיעה אך ורק בחינוך. בפועל, אין שום דרך מספקת להבטיח מעבר לכל ספק הפרדה שכזו
המסמך הנוכחי שינה את פני הדברים במקצת. לנוכח הקבלות הממשיות שהוצגו בו, קבלות שמראות ללא ספק שראשי ההתנגדות לנתניהו והארגונים שהם מובילים נהנו מתשלומים כדי לממן את פעילותם הפוליטית - לא היתה לתקשורת הישראלית ברירה אלא לעשות, בחריקת שיניים, את עבודתה הבסיסית. ועדיין, העמדה שבחרו לנקוט מרבית הכתבים והפרשנים בארץ מרתקת ומביאה אותנו לתובנה השלישית והעמוקה ביותר.
קחו, לדוגמה, את הדיווח של אליאב ברויאר ב"ג'רוזלם פוסט". רה"מ נתניהו ושר האוצר סמוטריץ'׳, כך דיווח ברויאר השבוע, "טענו בצורה שקרית" שממשל ביידן הזרים כמעט מיליארד דולר לארגוני המחאה נגד נתניהו. אותו מטבע לשון - falsely claimed - חוזר לאורך כל הכתבה כדי להבטיח שגם הקורא העמום ביותר לא יחמוק מהמסקנה הבלתי נמנעת: ראש הממשלה ואנשי שלומו משקרים במצח נחושה.
איך נימק ברויאר את טענותיו? המזכר שנתניהו ושות' מצטטים, הוא טען, לא מביא הוכחות מספקות לקשר הישיר בין תקבולים לבין פעילות פוליטית. הנה, למשל, התנועה לאיכות השלטון, שמוזכרת בדוח הקונגרס כמי שקיבלה 42 אלף דולר מהממשל האמריקני. הכספים, טען ברויאר בצטטו דוחות של העמותה, הופנו "לפעילויות חינוכיות לתלמידים בכיתות י"א וי"ב".
בלי משים - ובלי, כמובן, כנות בסיסית או תבונה מינימלית - ברויאר נגע בנקודה העיקרית שצריכה להדאיג עד מאוד את כל מי שהדמוקרטיה האמיתית בנפשו. כמו שהמזכר האמריקני עצמו מראה, וכמו שמומחים שמדווחים על הנושא מתריעים במשך שנים, הזרמת כספים מעמותות זרות היא אפקטיבית בדיוק משום שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לשרטט קווים ישירים שמראים בדיוק מי תרם בדיוק מה למי ולצורך איזו פעילות.
עמותות, למשל, יכולות להצהיר שסכום מסוים שהתקבל שימש אך ורק לפעילות מסוג מסוים ולא לפעילות מסוג אחר, אבל כמו שכל מי שאי־פעם ניהל עמותה או היה מעורב בהקמתה יעיד, גם במקרים הזהירים ביותר קשה להקים ולשמור על חומה סינית בין תחום אחד לאחר. תנועה שאנשיה עסוקים בהגשת תביעות משפטיות כנגד יריבים פוליטיים או בארגון הפגנות ענק בציבור, יכולה כמובן לטעון שאת הדולרים הספציפיים שהיא קיבלה מהממשלה הפדרלית בארה"ב היא השקיעה אך ורק במערכי שיעור שבינם לבין פוליטיקה אין כלום. בפועל, אין שום דרך מספקת להבטיח מעבר לכל ספק הפרדה שכזו.
גם סיוע לטרור
הדברים מסתבכים עוד כשבוחנים, כפי שעשה המזכר האמריקני, את האופנים העקלקלים שבהם הכסף עצמו זורם. עוד הוכחה, למי שצריך אותה, שמשחק העמותות עוצב מלכתחילה כדי לייצר עמימות וחוסר אפשרות להעיד בוודאות מאיפה מגיע הכסף. המסמך מכיל תרשים זרימה, שמראה בדיוק עד כמה עבה וקוצני הסבך שהעמותות מקימות כדי להטעות את כל מי שרוצה להבין בדיוק את שרשרת המזומנים. למשל, לפי המזכר, בין 2021 ל־2024 USAID העניקה יותר מ־20 מיליון דולר לארגון שנקרא rockefeller philantropy advisors, או rpa. מטרת המענק היתה "להבטיח קיום תקשורת ציבורית במדינות עם הכנסה נמוכה או בינונית". לאן הלך הכסף? rpa, כך המזכר, הזרים הון של 557 אלף דולר לארגון אחות שנקרא rockefeller brothers fund, או rbf, שבתורו הזרים 370 אלף דולר לארגונים כמו אחים לנשק או הקרן החדשה לישראל, שעסקו "באופן ישיר בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית של נתניהו".
ואם זה לא מספיק, ההסתעפות נמשכת ומראה שנוסף על ארגוני שמאל ישראליים, אותם מקורות מימנו גם שורה לא קצרה של ארגונים פלשתיניים, שלחלקם קשר ישיר לטרור. rbf, למשל, תרמה 2.6 מיליון דולר לעמותה נוספת, the tides network, שמצידה קיבלה לפחות 10.4 מיליון דולר במישרין במענקים ממשלתיים. מה עשתה the tides network עם הונה? בין 2022 ל־2023, המשיך המזכר, העמותה תרמה 120 אלף דולר לארגון בשם palestine children's relief fund, שנוסף על תעמולה אנטי־ישראלית קיצונית, מממן, בין השאר, מחלקה בבית החולים אל־רנטיסי בעזה, ששימש, כזכור, לבסיס פעולה של חמאס. ו־rbf, מצידו, תרם, בין 2017 ל־2022, 190 אלף דולר לארגון בשם defense for children international palestine, שמשרד הביטחון בישראל הגדיר כארגון טרור בשנת 2021 בשל קשריו הענפים עם כמה אישים בהנהגת החזית העממית לשחרור פלשתין.
סורוס ושות' מזרימים סכומי עתק לארגונים שנלחמים מלחמת חורמה בישראל, מכיוון שהיא מייצגת יותר מכל אחת אחרת שילוב אורגני ובלתי שביר של לאומיות, של משפחתיות ושל אמונה, שלושת הערכים שנוגדים יותר מכל את תפיסת העולם הפרוגרסיבית
כל ניסיון לפשט את התמונה המורכבת הזו נועד מראש לכישלון. המערכת נבנתה בצורה הזו בדיוק כדי להקשות על כל חקירה, שמבקשת להראות תמיכה ישירה בכל פעילות פוליטית באשר היא. מטרתה הסופית היא לבנות מערכת בינלאומית חליפית, שמאפשרת לפוליטיקאים לחבור לעמותות ענק כדי להזרים סכומי עתק לארגונים בכל רחבי העולם שמשרתים את אותן המטרות האידיאולוגיות, מבלי לטרוח על דברים פעוטים כמו שקיפות, כללים או חוקים.
הפוליטיקאים שעושים שימוש במערכת הזו; המיליארדרים, דוגמאת ג'ורג' סורוס, שמזרימים אליה סכומי עתק; והרשת הענפה של עסקנים ותועמלנים שמתפעלים אותה ביום־יום מחזיקים ביותר מקשרי עבודה נוחים, שמאפשרים להם להשפיע על הפוליטיקה מבלי להזדקק לדברים מאוסים כגון בחירות חופשיות. הם חולקים גם תפיסת עולם, שלפיה כל מה שמריח מלאומיות הוא מסוכן, ולכן החזון האידיאלי הוא הכפר הגלובלי שבו אנשים עם השכלה ממוסדות בינלאומיים יוקרתיים קובעים מדיניות שתוחלתה היא קידום ערכים פרוגרסיביים גלובליים על חשבון אינטרסים פרטניים ומקומיים.
כך, למשל, סורוס - שקרא לרשת הפילנתרופית הענפה שלו the open society foundations, שם שמבטא את הרצון להפוך את העולם כולו לחברה פתוחה אחת גדולה - תמך נמרצות בארגונים ובפוליטיקאים שמעודדים הגירה בלתי חוקית, כי חלילה שתושבי ניו יורק, למשל, יטענו שעירם צריכה לתעדף את הצרכים שלהם על פני אלו של 670 אלף מהגרים בלתי חוקיים שהוזרמו לעיר בשנים האחרונות, הרבה מאוד מהם על ידי ממשל ביידן. לדידן של האליטות הפרוגרסיביות, טענות כמו "עניי עירך קודמים" הן הזמנה לשבטיות חשוכה לכל הפחות, או, במוקדם ובמאוחר, לפשיזם של ממש. רק מדיניות שמבטיחה ערכים אוניברסליים בכל רחבי העולם, הם מאמינים, יכולה להציל את האור מהחושך.
זו הסיבה שהפסטיבל החביב על אותם הניידים, שנערך בכל שנה בסנטרל פארק בניו יורק ומושך את טובי האמנים עם טובי הפוליטיקאים הפרוגרסיבים, נקרא "global citizen", או "האזרח הבינלאומי". זו גם הסיבה שסורוס ושות' מזרימים סכומי עתק לארגונים שנלחמים מלחמת חורמה בישראל, המדינה שמייצגת יותר מכל אחת אחרת שילוב אורגני ובלתי שביר של לאומיות, משפחתיות ואמונה, שלושת הערכים שנוגדים יותר מכל את תפיסת העולם הפרוגרסיבית. הרשת הענפה של עמותות שמזרימות הון עתק לפעילות פוליטית בכל העולם, אם כן, נוחה לא רק כי היא מאפשרת לאליטות השפעה עצומה על החברה והשיח הפוליטי מבלי להתחשב ברוב הנבער של המצביעים שהעזו להביע עמדות אחרות בתכלית - אלא גם משום שהיא מהווה את השלד הביורוקרטי של הסדר העולמי החדש. זה שבו האליטות יכולות לכפות את הערכים שלהן תוך שהן עוקפות ממשלות, פרלמנטים ושאר שרידים של הסדר הישן, זה שעוד האמין במדינות לאום ובעצמאותן.
לנשיא נמאס
הנשיא טראמפ הכריז פעמים מספר בשבועות האחרונים על מלחמה בתופעת המימון העמום הנ"ל, והצהיר שממשלו יעבוד ללא לאות כדי להבטיח שכל עמותה שמשקיעה את מרב מרצה ומשאביה לא במטרות המוצהרות שלשמן הוקמה אלא כדי להתערב בפוליטיקה מפלגתית לטובת צד כזה או אחר - תאבד לאלתר את הפטור שלה ממס. נוסף על כך, הרפובליקנים בקונגרס עובדים כעת על חוק שיאפשר לממשל לשלול את סטטוס הפטור ממס מכל עמותה שמסייעת, במישרין או בעקיפין, לכל ארגון תומך טרור.
השמאל האמריקני, ואיתו כל כלי התקשורת פחות או יותר, הציגו את המהלכים כמתקפה חסרת תקדים על החברה האזרחית בארה"ב, וכעוד ניסיון נואל של הנשיא לדרדר את המדינה למשהו כמו דיקטטורה. הטענות האלה מגוחכות כמו שהן היסטריות: בחושיו הפוליטיים החדים הנשיא הבין היטב את הסיכון שבמתן חופש בלתי מסויג לעמותות כדי לקבל הון - כולל מכספיו של משלם המיסים - ולנתב אותו לפעילויות פוליטיות מבלי להצהיר על כך או להודות במאום.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
המזכר של הקונגרס על ביידן ומאמציו להפיל את המשטר הנבחר בישראל באמצעות הזרמת הון לארגונים מארגונים שונים, רק מוכיח כמה הרסני מימון שכזה ללא כל שקיפות עלול להיות, וכמה דחוף לבלום את התופעה לפני שתמשיך להתפשט.
