"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מדשדשים בבוץ, בניגוד לאינטרס שלנו

סיום המלחמה ונסיגה מלאה של צה"ל מן הרצועה הם מחויבי המציאות והאינטרס הישראלי. ראשית כדי להביא לשחרור מיידי של כל החטופים, ושנית כדי לאפשר את כניסת הרשות הפלשתינית לרצועה

,עודכן
0השמעה
יו"ר הרש"פ אבו מאזן, צילום: רשתות ערביות

לא רוצים לסגור עניין.עכשיו זה כבר אינו סוד: מלחמתנו בחמאס, שלא היתה מוצדקת ממנה, הפכה למאמץ עילאי לשימור קואליציית הימין של בנימין נתניהו. אפשר היה לסיים את המלחמה לאחר חודשים מעטים, משהפך חמאס למיליציה מוכה, אבל ודאי שהיה זה נכון והגיוני להכריז על ניצחון עם הריגתו שליחיא סינוואר, לפני עשרה חודשים.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

ה"התרות לפרסום" נמשכות משום שהימין הקיצוני בקואליציה מתנה את המשך תמיכתו בממשלה בהמשך המערכה. השימוש בחרוז המפוקפק של נתניהו כי ביום שאחרי המלחמה תהיה עזה "בלי חמאס ובלי עבאס", והתנגדותו הנחרצת לעסוק, מבעוד מועד, בשאלת השלטון ברצועה לאחר תום המלחמה - הרחיקו אף הם את תומה. ההשוואה השקרית בין חמאס לבין אויבו הגדול ביותר -מחמוד עבאס- הביאה, כצפוי, לברירת המחדל: אנחנו נמצאים שם, נופלים שם, נפצעים שם, עולים על מטענים, מנסים להשביע את העזתים הרעבים, הורגים בהם, מחוסר ברירה, כדי למנוע מהומות אלוהים בחלוקת המזון, ונוטלים על עצמנו עול שירות מילואים שלא היה כמותו.

סיום המלחמה ונסיגה מלאה של צה"ל מן הרצועה הם מחויבי המציאות והאינטרס הישראלי. ראשית כדי להביא לשחרור מיידי של כל החטופים, ושנית כדי לאפשר את כניסת הרשות הפלשתינית לרצועה, לשלוט בה, לנהל את שיקומה ולהבטיח את האמצעים המינימליים לקיום התושבים. הרש"פ ניהלה את הרצועה כשישראל, בהובלת הליכוד ובראשות אריאל שרון, העניקה את עזה על מגש של כסף לחמאס. נתניהו המשיך את מדיניותו של שרון. הגיע הזמן להודות בטעות הקשה הזו, ולהחזיר את רצועת עזה ההרוסה לידי הגורם המוכר על ידי העולם כולו כמי שאמור לנהל אותה.

נכון. עבאס הוא איש קשיש, הפופולריות שלו נמוכה, אבל הוא מוכן להיכנס לרצועה, לחדש בה את מוסדות השלטון, והוא יקבל, לצורך זה, סיוע משמעותי מהעולם. ראו מה קורה בימים אלה ממש אצל שכנתנו הצפונית: רמטכ"ל לבנון עד לא מכבר ונשיאה בהווה, ג'וזף עאון, נחוש לממש את הסכם טאיף מ־1989, שלפיו לא יפעלו בלבנון מיליציות שאינן חלק מצבאה. הוא מבקש להותיר את הארגון כמפלגה פוליטית בלבד, ויש סימנים לכך שהוא עשוי להצליח בכך.

במילים אחרות: לבנון מדינה מעורערת עם ממשלה חלשה ומערכת פוליטית המתפקדת בקושי. אבל היא כתובת, וישראל מצליחה להידבר איתה כדי להבטיח שחיזבאללה לא יאיים עלינו. אנו זקוקים גם לכתובת בעזה, אף אם היא חלשה, משום שיהיו גורמים שיסייעו לה. אם נסכים לכניסה מיידית של הרש"פ לעזה, נוכל לצאת משם.

פגיעה בנשים.בהחלטתן של המפלגות החרדיות שלא לתמוך השבוע בהצעות חוק ממשלתיות, הורדו ההצעות הללו משולחן הכנסת, ובהן גם ההצעה המסוכנת להרחבת סמכותם של בתי הדין הרבניים. לא זו בלבד שישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שחוקי האישות שלה הם אך ורק החוקים הדתיים, עכשיו גם מתבקשת הרחבת סמכותם של בתי הדין הרבניים, כך שאם שני בעלי הדין מסכימים להעביר את המחלוקת ביניהם לבתי הדין הללו, תהיה לאחרונים הסמכות לשפוט על פי הדין הדתי ולחייב את הצדדים במימוש ההחלטה. לכאורה, מה כל כך נורא בכך?

זה נורא משום שבתי הדין הרבניים (שנשים אינן רשאיות לכהן בהן כדייניות) מוטים לטובת הגברים (למשל, האשה אינה רשאית ליזום גירושים, אין מצב של גברים "מורדים" ורק נשים מוכרזות "מורדות", ועוד). הסכמת האישה להעדיף דיון בבית הדין ולא בבית המשפט נעשית, בדרך כלל, מתוך אילוץ משפחתי־חברתי, ולא מתוך העדפה אמיתית. ולכן כל אימת שעולה הצעה המרחיבה את סמכות בתי הדין, נפגעות הנשים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יוסי ביילין

בעל טור במגזין

כדאילהכיר