בניכם לא נפלו לשווא

יש הצהרות שאינן בגדר עבירה פורמלית, ולמרות זאת הן אמירה מסוג פשע - פוגענית, מכלילה, קורעת, משסה. לאביגדור ליברמן היתה עד לשבוע זה אחת בולטת כזאת: לו היה הדבר תלוי בו, הוא היה מעמיס את החרדים (יחד עם נתניהו) על מריצה ומוביל אותם למזבלה. כך בפירוש אמר. עד היום לא חזר בו. עכשיו הוא צירף עוד אחת לאוסף. על פי ליברמן מהשבוע, חמשת החיילים מגדוד "נצח יהודה" שנפלו בעזה, ארבעה מהם חרדים, ממש כמו 20 החיילים שנפלו בחודש שעבר - אלון פרקס, ליאור שטיינברג, נועם שמש וחבריהם, לא מתו למען ביטחון ישראל, אלא על "מזבח שימור הקואליציה".

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

אלה הם דברים שעוד לפני שאינם נכונים ושקריים, הם בזויים ומופקרים; אמירה שמפלחת את ליבן של המשפחות השכולות. חלקן עדיין יושבות שבעה על יקיריהן. דברים שאסור לומר, גם אם היו נכונים - והם אינם כאלה! דברים שדרוש עודף עצום של אטימות וערלות לב כדי לחשוב עליהם בכלל. "לא חץ בלב - אלא חרב בליבן של משפחות שכולות", כדברי יצחק בונצל, אביו של סמ"ר עמית שנפל בדצמבר 2023, ששוב שימש פה למאות משפחות שכולות שיקיריהן נפלו בעזה.

ידענו, עד לשבוע זה, שיש כאלה ששנאת נתניהו קודמת אצלם לטובת המדינה. השבוע למדנו שיש מי ששנאת נתניהו קודמת אצלו גם לקדושת השכול, לכאבן ולרגשותיהן של משפחות שכולות. עומד אדם שהיה שר ביטחון בישראל, ובהבל פה ומיקרופון מנחית מכה נוספת על פצעם הפתוח והטרי של הורים, אחים, אחיות וילדים שכולים, שזה עתה נפער בליבם חור. שופך שמן רותח על כווייה טרייה ובוערת, לעיתים בעוד הקבר הטרי פתוח, טרם נסתם הגולל.

משפחות שכולות יקרות - הכי כן ואמיתי, ללא בדל ושמץ של מן השפה ולחוץ - מותם של יקיריכן לא היה לשווא! מי שמשמיד תת־קרקע בעזה, שדרכו יכולים הנאצים החדשים מחמאס לחדור שוב ליישובים ולבצע שם מעשי טבח נוספים - לא נפל לשווא. מי שרק בשבועות האחרונים פגע בעוד משגרים ורקטות בדרום הרצועה, דוגמת זו שפגעה בראשית השבוע בנירים שבחבל אשכול - לא נפל לשווא. מי שהרג מחבלים, ומנע מהם לחדור שוב לתחומי מדינת ישראל (כל העת יש ניסיונות כאלה) - לא נפל בקרב לשווא. אפילו מי שרק עצם נוכחותו בעזה הרתיעה ומנעה וסיכלה התארגנויות, שביקשו לשחזר עריפת ראשים נוספים של יהודים ואונס של ילדים ונשים יהודיות - לא נפל לשווא.

מזבח שימור השנאה

בניכם נפלו אמנם בארוכה שבמלחמות ישראל, אך במלחמה שאין צודקת ממנה. הם מסרו את חייהם למען כולנו, גם כדי להגן עליכם ועלינו, וגם כדי שנוכל לתקן כאן את הטעון תיקון. המלחמה הבלתי נגמרת הזאת מתקפת מחדש הן את צדקת הדרך שלנו והן את הניצחון על אויבינו. גם עסקאות החטופים שהיו, וגם זו שכנראה בדרך - הן בזכות הנופלים והלחץ הצבאי, שנועד כביכול "לשמר את הקואליציה".

אל תיתנו למי שמקדש את מזבח שימור השנאה להקהות את מוחנו ולסכסך בתוכנו מחדש. בזכות יקיריכם שנפלו תשוב בעתיד השגרה ונחיה אותה שוב, ונחשב מסלול מחדש ונמשיך לבנות וליצור וללדת ילדים ולקדש את החיים. זה אולי נשמע גדול ובומבסטי ונמלץ, אבל יקיריכם, הנופלים, הם חוליה בשרשרת מגשי הכסף שעליהם ניתנה לנו ומתקיימת מדינת היהודים. שלא יהיה לכן לרגע ספק בכך, גם אם ליברמן אמר אחרת.

* * *

מותר להתנגד לעסקה

כמעט כל מי שנמנע מתמיכה בעסקת החטופים שעל הפרק, הופך כאן למצורע. עמדתם של מתנגדי העסקה מוצגת כבלתי מוסרית וכבלתי לגיטימית. מישהו צריך לשמש להם פה; לעמוד גם על זכותם להשמיע את דברם, מה עוד שמרבית המצדדים בעסקה לא תומכים בה כי היא טובה, אלא כי היא בבחינת הרע במיעוטו לאחר שהשתכנעו שלא ניתן עוד לשחרר חטופים במבצעים צבאיים.

יש למתנגדי העסקה טיעונים כבדי משקל, שגם אנשי "עסקה בכל מחיר" ראוי שיאזינו להם. הנה הדברים על קצה המזלג:

את טבח 7 באוקטובר והחטיפה ההמונית חוללו משוחררי עסקת שליט, עסקה שדומה להפליא לעסקאות שהיו כאן אחרי 7 באוקטובר, ולזו שאולי בדרך. כניעה לדרישות חמאס מזמינה ומעודדת עוד חטיפות ועוד דרישות. בפעם הבאה שיחטפו אזרחים, דבר לא ימנע מחמאס ודומיו להתעקש בתמורה לשחרורם על פינוי התנחלויות, חלק מירושלים או שינויים בהר הבית. אפילו "זכות השיבה" במשחק. השמיים הם הגבול. זו אינה הזיה, הם מדברים על כך.

יתרה מזאת: מחבלים משוחררים שבים לרצוח, זה מוכח שוב ושוב. מספר גבוה יותר של אנשים ימותו בעתיד מטרור המשוחררים ממספר החטופים שישוחררו עתה. המדינה אמנם הפרה את החוזה שלה עם תושבי העוטף, אבל אי אפשר לכונן אותו מחדש באמצעות הפרת חוזה עם כלל אזרחי המדינה; הפרה שמעמידה בסכנה חיי רבים פי כמה. זו אמירה ערכית ומוסרית לא פחות מזו של תומכי העסקה.

בין המחבלים שחמאס תובע מישראל לשחרר עתה נמצאים ארכי־מרצחים כמרואן ועבדאללה ברגותי (האחרון אחראי לפיגוע במסעדת סבארו ולעוד פיגועים, ומרצה 67 מאסרי עולם), חסן סלאמה (מתכנן שני הפיגועים בקו 18 שבהם נרצחו 45 איש), אברהים חאמד, ועבאס סייד - המתכנן הראשי של טבח ליל הסדר במלון פארק.

כשדוד זיני, המיועד לראשות שב"כ, אומר שהוא מתנגד לעסקאות, הוא חושש בדיוק ממה שתיארנו כאן. כשיורם כהן, ראש השב"כ לשעבר, תמך בעסקת דומה ואמר ש"עם (שחרור של) עוד 200 מחבלים העולם לא ייפול עלינו", הוא טעה. העולם, אחרי 12 שנה, כן נפל עלינו. אז מי לדעתכם צדק/צודק?

בניגוד לעסקאות דמים קודמות, בזו שעל הפרק עתה אין "רק" שחרור סיטוני של מחבלים. הפעם ישראל נדרשת להפסיק, כנראה לתמיד, מבצע צבאי אסטרטגי, ולוותר על שני גיים־צ'יינג'רים שפוגעים באויב יותר מכל: הפסד קבוע לחמאס של "אדמה קדושה", מחיר בלתי נסבל מבחינתו, והפרדה בין חמאס לבין השליטה שלו בסיוע ההומניטרי ובאוכלוסייה; הפרדה שהחלה לרסק אותו. המשמעות של ויתור על ההפרדה הזאת היא שחמאס יקנה מחדש שלטון ואחיזה באוכלוסייה העזתית.

אז מותר לתמוך בעסקה, כי יש נימוקים טובים גם בעדה, אבל לדעת שלמתנגדיה יש נימוקים טובים לא פחות, ובעיקר לא לבוז להם. לא לנדות אותם. לתת גם להם מקום בשיח התקשורתי. להפסיק להסתכל עליהם כמי ש"רוצחים" פעם אחר פעם את החטופים ומשפחותיהם. הם ישמחו יחד עם כולנו ויתרגשו עד דמעות כשחטופים ישובו הביתה, אף שהם משוכנעים שהעסקה הזאת היא אסון.