בשנת 2015 התנבא האייתוללה עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, כי מדינת ישראל תושמד עד שנת 2040. זמן קצר אחר כך, בצעד מתריס, הציבו השלטונות האיראניים בכיכר פלשתין שבלב טהרן שעון, אשר קוצב את קיצה של ישראל לאחור. "זה מספר הימים שנותרו להשמדת ישראל", נכתב ליד הספרות המתחלפות.
ב־23 ביוני השנה, עשרה ימים מתחילת המתקפה הישראלית באיראן, עבר חיל האוויר מהשמדת מטרות צבאיות לתקיפת סמלי שלטון. באופן טבעי, השעון בכיכר פלשתין היה אחד מהם. שר הביטחון ישראל כ"ץ אף התרברב על כך, בהודעה שפרסמה לשכתו לתקשורת.
אלא שהתקיפה, מה לעשות, לא ממש הצליחה. המקום הראשון שדיווח על כך היה "חדשות איראן", ערוץ טלגרם ו־X (טוויטר לשעבר) שהפך לאחד הפופולריים בישראל במהלך "מלחמת 12 הימים". "בניגוד להודעת שר הביטחון, נראה שהשעון שסופר את הזמן עד להשמדת ישראל עדיין חי וקיים", נכתב בפוסט שעלה בערוץ, לצד סרטון שבו נראה בבירור כי השעון ממשיך לתקתק. "מציע להחזיר איזה מטוס או שניים כדי לסיים את העבודה".
מבחינתם של דנאל בן נמר וטל לוריא, שני האנשים שעומדים מאחורי "חדשות איראן", אין יותר סמלי מהחמצת השעון שבכיכר פלשתין. "זה מסמל את כל המהלך שישראל עשתה נגד איראן - תקפנו אותה, פגענו בה, אבל השעון ממשיך לעבוד, וגם איראן ממשיכה באותו נתיב", אומר בן נמר. "האיום מאיראן על מדינת ישראל לא הוסר", מצטרף לוריא, "הקרב נוצח, אבל המערכה לא הסתיימה עדיין בניצחון".
"בלי אג'נדה פוליטית"
לא היה פשוט לשכנע את בן נמר ולוריא להתראיין. מי שייסדו את ערוץ "חדשות איראן" לפני יותר מחצי שנה, וצפו בהשתאות כיצד הוא צובר תאוצה והופך לאחד ממקורות המידע המובילים בעברית על איראן, היו שמחים להמשיך לנצל את האנונימיות של הרשת כדי להיוותר בצללים. השניים, שכבר עמדו מאחורי מיזמים אינטרנטיים מצליחים ולא ברחו אז מפרסום, טוענים כי בחרו הפעם שלא להיחשף בגלל החשש שגורמים איראניים יתנכלו להם. "לא מתחשק לי שישתילו לי רוגלה בטלפון", אומר לוריא.
אלא שההסתתרות מאחורי מסך האנונימיות, כמו גם חלק מהתכנים שהועלו ב"חדשות איראן", הציפו את החשד כאילו הערוץ משרת אג'נדה פוליטית נסתרת, כזו שנועדה להאריך עוד ועוד את המלחמה מול איראן. כשהתברר לנו שמי שעומד מאחורי הערוץ הם בן נמר ולוריא, שכבר שיתפו בעבר פעולה במיזמים אינטרנטיים בעלי אג'נדה פוליטית מובהקת, וליתר דיוק - אג'נדה ימנית־שמרנית ברוח פורום קהלת - סימני השאלה לגבי מהות המיזם הנוכחי התחזקו. רק כשעימתנו את השניים עם הטענות הללו הם בחרו להתראיין, במטרה להדוף אותן לחלוטין.
"אנחנו לא מקדמים אג'נדה פוליטית", מתעקש לוריא. "הערוץ הזה נולד מתוך רצון שלנו להביא מידע לציבור, לא להביע עמדה. ברור שמדי פעם אנחנו מכניסים את הדעה שלנו לתכנים של הערוץ, אבל זה קורה לעיתים רחוקות".
בן נמר: "כשהבנו שבישראל אין מידע בעברית על איראן, חשבנו שנעשה את זה בעצמנו, זה הכל. פתחנו ערוץ, קראנו לו 'חדשות איראן', והתחלנו לעבוד. צפינו שבמקרה הטוב בתוך שלושה חודשים נגיע ל־40 אלף חשיפות. להפתעתנו, עמדנו ביעד הזה בתוך שבוע וחצי. רק אז הבנו שאנחנו עונים כאן על צורך".
עוד נחזור לטענות על קידום אג'נדה פוליטית, אך לפני כן באמת אי אפשר להתעלם מהצורך האדיר שלוריא ובן נמר עונים עליו. הערוץ שלהם, שזוכה בטלגרם וב־X לכ־60 אלף עוקבים, הפך לאחרונה ויראלי, ולא במקרה. כשהערוץ נפתח, באוקטובר 2024, לא היה ברחבי הרשת שום מקור מידע בעברית שיספק מידע מהימן על הנעשה בתוך איראן. "כל האירוע הזה התחיל אחרי שקלטתי שאף אחד ברשת לא מתרגם לי סרטונים מפרסית לעברית", אומר לוריא. "בהתחלה מה שעשינו היה מאוד פשוט: נכנסנו לערוצי טלגרם בפרסית, תרגמנו את הטקסטים לעברית באמצעות AI ופרסמנו אצלנו".
מה שהחל כזרם דק של מידע, הפך במהלך המתקפה באיראן לנהר שוצף של כ־100 פוסטים ביום, שהביאו מידע גולמי מתוך איראן וזכו בשיא ל־2 מיליון חשיפות ביום, ולכ-40 מיליון במהלך המלחמה כולה. מנאומים חוצבי להבות של מנהיגים איראנים, דרך תיעודים של נפילות טילים בטהרן ועד נופים המרהיבים של הרי כורדיסטן האיראנית - "חדשות איראן" מנסה לספק לישראלים תמונה מעמיקה ורחבה של האויבת הגדולה ביותר שלהם.
בין היתר, מעלה הערוץ גם מידע ראשוני שמגיע ממתנגדי משטר, מעין סוכנות ביון בזעיר אנפין. "יש לנו קשרים בתוך איראן", מגלה בן נמר. "כשהיו למשל הניתוקים של האינטרנט באיראן, ביקשנו מהם שישלחו לנו צילום מסך של איך נראה האינסטגרם או היוטיוב שלהם, והעלינו את זה בערוץ. אגב, זו אחת הסיבות שלא רצינו להיחשף, כי זה עלול לפגוע במקורות שלנו באיראן".
לוריא: "אחד המקורות שלנו הגיע דרך מייל אנונימי שמישהו שלח לנו. הוא סיפר שיש לו חבר באנגליה, שמתכתב עם המשפחה שלו באיראן באמצעות פלטפורמה כלשהי, שהמשטר משום מה לא חסם. ככה קיבלנו מידע ישירות מתוך איראן".
מצד אחד יש באיראן שלטון דיקטטורי, אין חופש ביטוי ומנתקים את האינטרנט במהלך המלחמה. מנגד, אתם מעלים כמויות של חומרים שמגיעים מתוך איראן. תסבירו את הפרדוקס הזה.
בן נמר: "יש הרבה אנשים באיראן שיש להם קישור לאינטרנט בינלאומי המבוסס על לוויינים, שהמשטר לא מצליח לחסום. יש כמה ערוצים של מתנגדי משטר מתוך איראן, מאוד פופולריים, שמפיצים מידע בכל מיני אפליקציות. ויש גם את הערוצים הרשמיים של המשטר, שאנחנו עוקבים אחריהם כי חשוב לדעת מה הם אומרים".
ומה הם אומרים?
לוריא: "יש באיראן כרגע שתי תנועות מנוגדות. מצד אחד המשטר, בעיקר בתקופת המלחמה, מציג פנים של שינוי. פתאום הוא מדבר על לאומיות פרסית ומצניע סממנים אסלאמיים, במטרה לייצר מצג של מתינות ולהוריד את סף הלחץ בקרב העם. מצד שני, בעקבות המלחמה יש גל מעצרים בתוך איראן ושפה לוחמנית כלפי חוץ, של המשך המאבק והמשך תוכנית הגרעין. כלומר המשטר הוא אותו משטר - משטר רצחני, ששונא את ישראל, רוצה בהשמדתה ומדכא את אזרחיו. כל עוד המשטר הזה קיים, שאף אחד לא יחיה במחשבה שיצאנו מטווח הסכנה".
בין עזה לפורדו
לוריא, תושב צור הדסה בן 34, הוא איש חינוך בעברו. לפני כשלוש שנים הקים את ארגון "מורים מובילים שינוי", שפעל לשבירת המונופול של ארגוני המורים הוותיקים ולהפחתת הריכוזיות של משרד החינוך. האג'נדה של המיזם התאימה ככפפה ליד לזו של פורום קהלת, שפעל אז באינטנסיביות בתחום החינוך. הפורום אף מימן את הארגון של לוריא בראשית דרכו וסייע לו. לאחר פעילות אינטנסיבית בפוליטיקה של מערכת החינוך פרש לוריא מהוראה כדי לעשות הסבה מקצועית. בדיוק אז פרצה המלחמה, והוא מצא עצמו בשירות מילואים, כרב־סרן בפיקוד העורף.
בחודשים הראשונים למלחמה, לאחר שהשלים את סבב המילואים הראשון שלו, חבר לוריא לבן נמר, תושב כפר סבא בן 32 ומי ששירת בעבר כקצין בחיל הים. "שם התחלתי להתעניין בגיאו־פוליטיקה ובאסטרטגיה", מספר בן נמר. "בסוף השירות הצבאי שלי הייתי אחראי על פיתוח אמל"ח ובניין כוח של אחד המערכים בחיל, מה שהיה כרוך בהבנה יותר רחבה של המזרח התיכון. שם היה הניצוץ שגרם לי להסתקרן מהעולם הזה".
כמו לוריא, גם בן נמר, שלדבריו מגיע מבית "שמאל־מרכז ליברלי", הוא פעיל פוליטי. לאחר שהשתחרר הקים את "היוזמה לצמצום הסכסוך", עמותה שעסקה ברעיונות לשיפור מצבה הביטחוני של ישראל, בדגש על חיזוק הרשות הפלשתינית. בן נמר גם היה פעיל ב"מכללה למדינאות", פורום לטיפוח מנהיגות צעירה בישראל המזוהה עם פורום קהלת. "הייתי שם הכי שמאלני", הוא אומר בחיוך.
לאחר 7 באוקטובר נאלץ בן נמר להקפיא את פעילות "היוזמה לצמצום הסכסוך" והצטרף לבלוגרית אלה קינן, שאיתה הקים את אחד מחמ"לי ההסברה האזרחיים הגדולים והמשפיעים בישראל, שפעל לשיפור תדמיתה בעולם. "אלה היתה הדמות הציבורית, ואני זה שגייס את הכסף ובנה את האסטרטגיה מאחורי הקלעים", הוא אומר.
לאחר שבן נמר ולוריא - אגב, גם הוא בוגר של "המכללה למדינאות" - חברו זה לזה, הם הקימו יחד את המיזם "תמונת ניצחון", קמפיין אינטרנט שפעל בחודשים הראשונים למלחמה וקרא ל"דה־חמאסיזציה" של רצועת עזה, תוך התמקדות בסגירה של סוכנות האו"ם אונר"א. גם במקרה הזה בן נמר ולוריא לא מיהרו לצאת מהצללים, ופעלו בתחילה תוך שמירה על אנונימיות. לאחר שנחשפו כמובילי הקמפיין, סיפרו בן נמר ולוריא בראיונות עיתונאיים כי נפגשו עם פוליטיקאים במטרה לקדם את האג'נדה של דה־חמאסיזציה ברצועת עזה. "אנחנו בקשר עם כל מי שאנחנו צריכים - עם נתניהו, בני גנץ ויואב גלנט", סיפר אז לוריא. "רואים שיש לנו השפעה גם על השיח הציבורי וגם על השיח בממשלה. פתאום כולם, מראש הממשלה ועד חברי כנסת, מדברים על הצורך בחינוך מחדש ובשינוי מערכות וספרי הלימוד (בעזה)".
"תמונת ניצחון", הפרויקט המשותף הראשון של בן נמר ולוריא, היה דוגמה מאלפת לאופן שבו ניתן לייצר קמפיין פוליטי־ביטחוני השואף להשפיע על דעת הקהל ומקבלי ההחלטות, אך ממותג כיוזמה פרטית שצמחה מהשטח. בן נמר ולוריא טוענים בתוקף כי המקרה של "חדשות איראן" אינו כזה. "'תמונת ניצחון' היה קמפיין, והגענו איתו להישגים", אומר בן נמר. "רצינו שכל ישראלי יידע מה זה דה־חמאסיזציה. המיזם על איראן קם מצורך אחר לחלוטין, של בורות. רצינו לצמצם את פערי המידע כדי שהמדיניות תהיה מבוססת ידע. הסיפור של 'חדשות איראן' הוא אחר לחלוטין".
רשתות ערביות
לוריא: "בשלב מסוים דנאל ואני הבנו שהאנטישמיות בארה"ב, בית הדין הבינלאומי בהאג, הקיטוב הפנימי בישראל, וכמובן הפרוקסיז חיזבאללה וחמאס - המוח שעומד מאחורי הכל זה איראן. אבל במקביל הבנו שאין לנו מושג מי הם האיראנים האלה".
בן נמר: "כשאומרים 'איראן', אומרים בדרך כלל 'גרעין'. אבל אחי, זו מדינה עם 90 מיליון איש, עם מורשת ותרבות של 4,000 שנה, בגודל של חצי אירופה. כשאתה מדבר על מדינה כזו, אימפריה למעשה, אתה לא יכול להתייחס אליה כמו אל ארגון טרור שאיתו מתמודדים באמצעים צבאיים בעיקר. הבנו שמול איראן העוצמה הרכה של ישראל - מהלכים מדיניים, דיפלומטיה, תודעה - היא האירוע".
לוריא: "באפריל 2024 היתה תקיפה ישראלית באיראן, ונורא רציתי לדעת מה קרה, אבל לא היה מידע ברשת. עניין אותי לדעת מה אומרים האיראנים על התקיפה, מה המנהיגים שלהם אומרים. אני ממש זוכר שהיינו מוטרדים מזה. מפה הגיע הרעיון ל'חדשות איראן'".
כש־AI לא מצליחה לתרגם
בן נמר ולוריא, שהחליטו כי הם מקימים מעין סוכנות חדשות בעברית על איראן, חיפשו משקיעים שיממנו את הרעיון שלהם. "היה לנו יחסית קל לשכנע אותם", אומר בן נמר.
לוריא: "הלכנו לאנשים פרטיים, בעיקר בהייטק. לא רצינו קרנות או גופים פוליטיים, כי הרגשנו שיש פה משהו שהוא לא פוליטי. הם הזדהו עם המטרות שלנו ואמרו 'אני רוצה לעזור'".
בכסף שגייסו הם מעסיקים אנליסטית אחת בשכר וגם שניהם מקבלים משכורת מהמיזם, ובחצי השנה האחרונה זו הפרנסה העיקרית שלהם. במיזם פועלים גם כמה מתנדבים, שעוסקים באיסוף, בתרגום ובניתוח תוכן. "בשלב מוקדם הבנו שאנחנו אנשי תוכן טובים, אבל שלא מספיק רק לתרגם פוסטים מפרסית לעברית באמצעות AI", אומר לוריא. "ה־AI לא מבינה את כל הפתגמים, את כל הביטויים שהמנהיג העליון למשל משתמש בהם. בשביל זה צריך מומחים".
הם הסתובבו בין אוניברסיטאות ומכוני מחקר וגייסו צוות של כעשרה מתנדבים, שמסייע להם לאתר חומר מאיראן, לתרגם אותו ולהעלות אותו בעברית. "התחלנו להביא מומחים לאיראן, בהם גם מישהו שעלה מאיראן לישראל לפני עשר שנים, לצד יוצאי 8200 וקהילת המודיעין", הם אומרים.
אחד מאותם מומחים הוא אלכס גרינברג, איש אמ"ן לשעבר וכיום חוקר במכון JISS. גרינברג מופיע בנתוני רשם העמותות כמייסד וכחבר ועד מנהל בעמותת "התנועה לחופש פוליטי", לצד לא מעט חוקרים לשעבר בפורום קהלת. אגב, בחודש הראשון לפעילות הערוץ ב־X מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת, שיתף את הערוץ (ריטוויט) 23 פעמים. היחידים ששיתפו את הערוץ יותר ממנו היו בן נמר ולוריא. מפורום קהלת נמסר כי הערוץ "לא קשור אלינו".
בן נמר ולוריא מתעקשים שוב ושוב כי התרומות שהם מקבלים מגיעות אך ורק מאנשים פרטיים, שאינם משויכים לארגונים פוליטיים או לקרנות בעלות אג'נדה פוליטית. לדברי בן נמר, "לא נפגשנו פעם אחת עם מישהו מפורום קהלת בנוגע ל'חדשות איראן'. לא דיברנו איתם בטלפון על זה. במיזמים קודמים כן, אבל לא במקרה הזה. מאיר רובין משתף אותנו בדיוק כמו שהרבה מאוד עיתונאים ואנשים אחרים משתפים אותנו".
לוריא: "גם לא ניסינו לפנות לאף פוליטיקאי, וזה ממש בניגוד להרגלי. תקופה מסוימת היה לי רע עם זה, כי אני מת על חשיפה תקשורתית, אני אוהב את המעורבות עם מקבלי ההחלטות. בתקופה שעסקתי בחינוך ישבתי עם ליברמן, עם סמוטריץ', ואני מת על זה. זה ביאס אותי שהייתי חייב לרסן את עצמי, אבל הבנתי שזה לא האירוע הפעם. איזה כיף להתעסק במשהו שהוא לא שנוי במחלוקת, א־פוליטי, שעם ישראל זקוק לו. בתקופת המלחמה הרגשנו שעשינו שירות טוב מאוד לעם ישראל, מבלי לדבר רע על אף אחד. זה תענוג".
אופס, טעינו
על אף היומרה למומחיות, "חדשות איראן" חוטא לעיתים בהפצת מידע כוזב, פייק ניוז. במהלך התקיפה הישראלית באיראן העלה הערוץ סרטון של אתר נפילת טיל בטהרן, כשברקע נשמעות הקריאות "מוות לחמינאי". בהמשך התגלה כי מדובר בסרטון מזויף, והוא הוסר. מפעילי הערוץ אף הודיעו על כך והתנצלו.
עוד קודם לכן, בדצמבר 2024, העלה הערוץ סרטון שתיעד לכאורה הפגנות גדולות במצרים וכתב: "רגעים היסטוריים במצרים! האם אחרי אסד גם א־סיסי בדרך החוצה? והחשוב ביותר - האם זה רק קדימון למה שהולך להיות באיראן???". אולם הסרטון המדובר צולם בכלל ב־2019. גם ביוני השנה הפיץ הערוץ סרטון שתיעד לכאורה את מנוסתן של משפחות בכירי המשטר האיראני במטוסים אל מחוץ למדינה, אך בפועל מדובר בסרטון ישן משנת 2023.
האם זה מקרה שכל הסרטונים השגויים הללו עוסקים בחולשתו של המשטר האיראני? אף שבן נמר ולוריא טוענים כי הם לא פועלים במטרה לקדם את הפלת המשטר, מעת לעת הם מעלים ל"חדשות איראן" תכנים שסותרים את הטענה הזו. "שוב ושוב אנחנו אומרים כאן בערוץ, ולא נראה שמישהו בארץ שם לזה לב: התסיסה הנוכחית ברחובות היא הזדמנות אדירה וחד־פעמית להפיל את המשטר. העם מבין שהמשטר נמצא בנקודת שפל ושזו העת לפעול", כתבו במארס 2025, וזו רק דוגמה אחת.
בן נמר ולוריא טוענים, כאמור, שהפלת המשטר היא לא מטרתם. "החלפת המשטר, מעבר לאינטרס הישראלי, היא בסוף עניין פנימי של האיראנים עצמם", אומר בן נמר. "ישראל יכולה לעזור, להפעיל לחץ, לערער את היציבות. זה לא קורה ביום אחד. זה תהליך ארוך טווח שדורש סבלנות, הבנה ואורך רוח. אבל ישראל היא לא זו שצריכה להחליף את המשטר במקום העם. לא מבחינה פנימית בישראל, לא מבחינה בינלאומית ולא מבחינת האיראנים.
"ודאי שלישראל יש אינטרס להגדיר את המטרה שלה, וזה שלא תהיה אימפריה במזרח התיכון שמצהירה על כוונה להשמדת ישראל ומפתחת יכולות לכך. אני מאוד אשמח אם המשטר באיראן ייפול, אבל צריך גם לשאול מי יעלה במקומו ומה החלופה. ישראל צריכה להגדיר לעצמה קו ברור: כל עוד יש משטר באיראן, ולא משנה איזה, שקורא להשמדת ישראל, ישראל צריכה לפעול נגדו כאילו זה איום קיומי".
ומה לגבי "חדשות איראן"? עד מתי תמשיכו לפעול?
בן נמר: "אנחנו פועלים כדי לגייס כסף שיאפשר לערוץ להמשיך לפעול באופן שוטף, אבל מבחינתנו אנחנו מוכנים לאתגר הבא. נמשיך להיות מעורבים, אבל לא במשרה מלאה".
לוריא: "במלחמה מול איראן לא ישנו שבועיים רצוף, אי אפשר להמשיך ככה".
