לצאת מהבועה: מה קרה כשיאיר גולן פגש פתאום את עם ישראל

ביום שלישי התייצב יאיר גולן, יו"ר מפלגת "הדמוקרטים" בבאר שבע, לנאום בכנס שדרות לחינוך וחברה. הנאום, יש להודות, לא עלה יפה. חלק מהנוכחים לא התלהבו מנוכחותו של מי שמסתמן כמנהיג העתידי של גוש השמאל, והם הטיחו בו את המילה האסורה "בוגד". גולן לא נשאר חייב: "כשאתם ישבתם בבית לבטח, אני יצאתי למסיבת הנובה להציל אנשים ולסכן את חיי, ואתם צועקים לי עכשיו בוגד. תתביישו לכם! אין בכם כלום חוץ משנאה, אתם לא יודעים שום דבר חוץ משנאה". מדוע שונאים אותו? מיותר לשאול: כי ככה ביבי לימד אותם.

"בואו אני אספר לכם מי בוגד במדינת ישראל", אמר גולן, "מי שתוך כדי מלחמה מקיים קשרים עם קטאר, הוא בוגד במדינת ישראל. זה שבמשך שלושה עשורים מלבה שנאה, זה שהלך עם ארון מתים, הוא זה שמעוור אתכם ומלמד אתכם לשנוא ולשנוא ולשנוא". קשה שלא להבחין באלגנטיות שבה עובר גולן ממי שמזדעזע מהמילה "בוגד" כאשר היא מופנית לעברו, להאשמת נתניהו בבגידה.

הפעם הראשונה שבה הוציא גולן אצבע מחוץ לגבולות השיח הנורמלי היתה בשנת 2016, עת נשא את נאום התהליכים המפורסם. הפיילוט עלה יפה. גולן, אז סגן רמטכ"ל, האשים את החברה הישראלית בדמיון לנאצים מול קהל של קיבוצניקים מתל יצחק. הנאום עבר בשלום, והסערה הציבורית חלפה מעל ראשו של גולן. אחרי הכל, היה ברור שמחלת התהליכים היא נחלתן של אוכלוסיות שלא צריך להתחשב ברגשותיהן. ואכן, גולן לא התחשב. הוא סירב להתנצל ומאז עוד הוסיף כהנה וכהנה לרשימת התבטאויותיו, למשל שמדינת ישראל הורגת תינוקות כתחביב. כלומר לא המדינה, ניסה לתקן אחר כך. הממשלה. אבל לא חיילי צה"ל. הוא אוהב את צה"ל.

בכנס שדרות התייצבה גם חברת הכנסת מהעבודה נעמה לזימי. בבחירות הבאות תהיה חברת מפלגת "הדמוקרטים". היא אמנם לא יאיר גולן, אבל בכל זאת גם לה יש תרומה לאווירה הציבורית, קרי: היא צועקת בהפגנות, ואף הבעירה מדורה על איילון. כל מה שנבחר ציבור זקוק לו. היא לא ירדה לעוטף ב־7 באוקטובר, אך כמו גולן גם היא התרגלה להיות זו שצועקת על אחרים וזוכה למחיאות כפיים מקהל אוהד. גם היא התקבלה בבאר שבע בחיבה פחותה מכפי שהיא רגילה בקרב חבריה למחאות קפלן השונות. מטח הקללות של גולן כלפי הקהל הרשים אותה מאוד. היא שיתפה ציוץ של המפלגה, שבו כתוב לאמור: "אם היה לכם ככה אומץ להקשיב, אבל אתם פחדנים, חוששים, וזה גורם לכם לשנאה שתוביל לאלימות. לא תגרמו לי לשנוא אתכם כי אני איש אמיץ. את האומץ שלי בדקתי בשדה הקרב ובזירה הציבורית, אני מעז לאהוב אתכם, אני בא אליכם בשם האומץ ואהבה, שאלוהים יברך אתכם", והגיבה לו: "התקווה תנצח". התקווה למה? שהצהרות האהבה של גולן יתקבלו ברצינות על ידי הקהל שהוא בז לו? גולן כינה "בוגדים" גם את צבי האוזר ויועז הנדל, לזימי שמרה על שלוות נפש כאשר במהלך נאום שלה בהפגנה צעקו "נתניהו בוגד".

יש יתרונות לחיים באקווריום שבו כל הדגים זהים. אתה מתפתה לחשוב שכל מעשיך רצויים, ויתרה מזאת - שאתה הקונצנזוס. הרי לימדו אותך כלי התקשורת המרכזיים, האקדמיה ובית המשפט העליון שכל מעשיך רצויים, וגם אם לא - למי אכפת? החיים הנוחים בקרב בני סוגך עלולים להשכיח מדג הזהב את האוקיינוס שמעבר לזכוכית.

המחנה שגולן מתיימר להוביל התנתק מזמן מקונספציית התוצאות: אם האופוזיציה לא תצליח להפיל חוקים - בית המשפט יושיע. המיעוט לא יכול לקבוע מדיניות - היועמ"שים ובית המשפט מתייצבים לסייע. אם תחסום כבישים - איש לא יגיש כתב אישום. אנשי אקדמיה מכובדים, פרשנים, שדרנים, יריבים פוליטיים יזעקו "בוגד" ו"צורר" ו"מפקיר חטופים" - האולפנים ימחאו כפיים. כל המכשולים הוסרו מהדרך. איש לא מפסיק את הטנטרום באמצעים המקובלים: אכיפה או תרעומת תקשורתית. בנסיבות כאלה קל לפתח אמונה שמעשיך רצויים גם בקרב שכבות שבימים כתיקונם אתה נוטה לזלזל בהן. המשיחיים, הקיצוניים, המושחתים, הטיפשים, השופרות, הביביסטים - מי שאותו אפשר לעכב בדרך לעבודה, מי שעליו מותר לאיים בסרבנות - ולממש את האיום.

הסימביוזה בין חברי הכנסת מהאופוזיציה לבין התקשורת, האקדמיה ובתי המשפט מעוררת לעיתים קנאה. בעיקר כי מלאכתם הפרלמנטרית אינה נחוצה. היועמ"שית מסכלת פיטורים, מינויים ופעולות ממשלה, בית המשפט פוסל חוקים שעברו ברוב גדול, האקדמיה מעניקה כסות מלומדת של איכות, והתקשורת - היא דיווחה על הקריאות "בוגד" לעבר גולן, אך מחליקה לו בנדיבות התבטאויות על בגידה מצידו. החליקו (אם דיווחו) את התקרית שבה התנפל על אזרח לא צעיר, שצעק עליו בקריית שמונה. אפשר להתמכר למטריית ההגנה הזאת ולשכוח שיש דבר כזה גשם.

והגשם הוא הציבור, שלא חוסה תחת המטרייה שמחנה השמאל נהנה ממנה שנים רבות כל כך. ולמען האמת, זהו לא ציבור איכותי במיוחד, שהרי גולן זיהה בו בעבר תהליכים מעוררי חלחלה (וסירב לחזור בו. בשביל מה לטרוח?), ואבחן בו תתי־אדם, והאשים אותם ואת בניהם ברצח תינוקות כתחביב (באשמת הממשלה, כמובן) והשבוע בבאר שבע קרא להם פחדנים, ושונאים וכאלה שלא מכירים לו טובה על שבזכותו ישבו לבטח בביתם - גם ציבור כזה מסוגל להביט במופע היאיר גולני ולצעוק עליו בחזרה. וגולן, שכמו חבריו למחנה, התרגל להיעדר תוצאות שליליות לחלק ממעשיו - יצא מכליו מרוב תדהמה וחרון. הוא לא רגיל שכועסים עליו. הוא רגיל לשבת באולפנים ולהשיח לפי תומו את משנתו, והוא סבור שאם קרא למפלגתו "הדמוקרטים" - נו, אז כולם יודעים שהם דמוקרטים, ושאסור לקרוא ליאיר "בוגד" או לצעוק "בושה" לנעמה.

יאיר גולן והמחנה שאליו הוא שייך זכו לפינוק מטעם כל המוסדות הבלתי נבחרים. אלה לא הכינו אותם לבאר שבע.