אחרי כל השמועות: השאלה הראשונה שהיה צריך לשאול את נתניהו

בדד. יאיר גולן אמר שטות מקוממת. חיילי צה"ל לא הורגים פלשתינים כתחביב. כן, נהרגים הרבה ילדים בעזה. אף אחד מהם (אני רוצה לקוות) לא נהרג בכוונה, אלא כתוצאת לוואי כואבת ומצערת של המלחמה הארוכה והמדממת. ואם יש למישהו מידע על דברים שנעשו בכוונה, בניגוד לפקודות - צריך לאתר ולבודד אותם, ולהעמיד לדין את האחראים.

גולן הוא פוליטיקאי. יש לו אחריות למה שיוצא מפיו, אבל הניסיון להצמיד לו אחריות לנזקי המלחמה הוא מגוחך. ולא רק כי רוב השרים וחברי הכנסת שהתגוללו עליו השבוע - כולל קריאות לשלול ממנו את הדרגות - לא רואים מקילומטר את הרקורד הצבאי שלו ואת האומץ שלו, אלא כי הם אחראים לדברים חמורים פי כמה, ומזיקים פי כמה, שנאמרו - כולל לאחרונה.

רק השבוע אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "אנחנו משמידים את כל מה שנותר מהרצועה". ובפברואר צייץ איתמר בן גביר: "להשמיד, לנתץ, להכרית, למחוק, לרסק, לנפץ, לשרוף, להתאכזר, להעניש, להחריב, למחוץ, להשמיד". והארכיון מלא התבטאויות דומות מ־19 חודשי המלחמה, שלא זכו לאלפית העיסוק או הגינויים שגרף השבוע גולן - כליא ברק נוח, שמאפשר לממשלה להסיט את השיח ולמצוא את האשם התורן למצב הביש שאליו נקלעה ישראל.

להשמיד, לנתץ, להכרית, למחוק, לרסק, לנפץ, לשרוף, להתאכזר, להעניש, להחריב, למחוץ. להשמיד!

— איתמר בן גביר (@itamarbengvir) February 19, 2025

והמצב הזה הוא ביש על אמת. רובנו טרודים בחיי היום־יום ואיננו ערים אליו, וגם כשאנחנו מרימים חיישן או שומעים חדשות - לרוב איננו מבינים את המשמעויות. אז בואו נחפור מעט, כי זה חשוב. כי זה יקבע את עתידנו כאן. כי אם לא נשנה כיוון, נהיה בבעיה שספק אם יהיה לה פתרון טוב. כי כשזה יקרה - כבר לא ממש ישנה אם ננצח בעזה, כי נפסיד הרבה יותר.

לעולם נמאס מאיתנו. זאת עובדה. יש לזה אלף עדויות. הנה כמה על קצה המזלג, מהימים האחרונים: קרן העושר הנורבגית שמושכת השקעות מחברות ישראליות; קריאתן של מדינות באיחוד האירופי לבחון ביטול של הסכם הסחר עם ישראל; האיום של בריטניה, צרפת וקנדה להטיל סנקציות על ישראל; ההודעה הבריטית על הקפאת המשא ומתן להסכם סחר חדש עם ישראל; קריאות להחרים את ישראל באירוויזיון; ומאמצים להחרים נבחרות וקבוצות ישראליות בזירות הספורט הבינלאומיות, כולל כדורגל וכדורסל. אלה רק דוגמאות, יש לא מעט נוספות.

אפשר להגיד שהעולם אנטישמי. שהוא לא מבין. שהוא מנותק. שאנחנו המוצב הקדמי שנלחם כדי למנוע גם ממנו ליפול. שההנהגות במערב לא קשובות לרחשי הציבור אצלן, שחושב כמונו. זה לא משנה. העולם הולך לנו על הראש, כי נמאס לו ממה שהולך בעזה. מבחינתו, היה לישראל כל הזמן שבעולם להילחם ולנצח. היא לא עשתה את זה, והיא בעיקר לא רוצה להפסיק. ועל הדרך - כך העולם - היא עושה דברים שנחשבים בעיניו פשעי מלחמה. למשל "להשמיד", או "לגרש", או "להרעיב". וכששרים אומרים שלא ייכנס אף גרגיר של סיוע הומניטרי לעזה, וכשארגוני סיוע (וגם בכירים בצה"ל) אומרים שיש כבר ניצני רעב ברצועה - העולם מרים דגל ודורש מאיתנו להפסיק.

לממשלה היה המון זמן לסדר את זה. לא את הניצחון - אותו כבר הבנו שספק אם היא יודעת להביא. הרי בנימין נתניהו אמר כבר במארס 2024 שאנחנו "במרחק נגיעה מניצחון", שלא הגיע גם כעבור שנה. היה לה המון זמן לסדר את הדרך שתיתן לה שקט יחסי להמשיך בענייניה: להקים מנגנון שיחלק את הסיוע, ובעיקר לייצר כתובת שתקלוט אותו כאלטרנטיבה לחמאס. נו, אתם יודעים, הנדנוד הזה שכל מי שעיניו בראשו מזהיר כבר מראשית המלחמה, שבלעדיו לא רק לא יהיה ניצחון - תהיה הסתבכות, מה שמכונה "היום שאחרי".

הממשלה לא עשתה את זה. למה? כי נתניהו, שמבין היטב את המשמעויות, חושש יותר מהמשמעויות של פרישת השותפות הקואליציוניות שלו, שמבחינתן יש הזדמנות היסטורית לכבוש את עזה, לנקות אותה מפלשתינים וליישב אותה ביהודים. גם זה, אגב, נאמר השבוע בגלוי.

אז הממשלה המשיכה, והגענו לאן שהגענו, ולעולם זה הספיק - בטח כשהוא שומע שאנחנו בדרך לעוד הסלמה ולעוד כיבוש ("כל הרצועה" הבטיח השבוע נתניהו), כלומר לעוד הרוגים ולעוד מצוקה. ובמצב הדברים הזה העולם עושה את מה שהוא יודע לעשות: תחילה בדיבורים דיפלומטיים, אחר כך באיומים פחות דיפלומטיים, ולבסוף - במעשים. בימים כתיקונם, אלה תהליכים שנמשכים חודשים ואפילו שנים, אבל שום דבר כרגע אינו כתיקונו, והכל קורה על סטרואידים.

זאת רכבת שדוהרת לעברנו, והשפעתה תהיה הרסנית. לאט־לאט ייפסקו ההשקעות, תחילה של גופים ממשלתיים ואז של כאלו מוסדיים ופרטיים, כי אף אחד לא ירצה להיות קשור למדינה שמוכרזת כפושעת מלחמה. זה ישפיע על כל מגזר במשק, יפגע בבורסה ובמשקיעים, יוריד את ערך האג"ח ויגרום לחברות ישראליות לשקול אם להוציא מכאן מרכזי פיתוח וייצור.

השלב הבא יהיה הגבלות על הסחר. בהתחלה לא יקנו מישראל מוצרים ביטחוניים, ואחר כך גם מוצרים אחרים - מחקלאות ועד להייטק. מה שישראלי יסומן כמצורע, ותהיו בטוחים שיש לנו מספיק שונאים בעולם שיחפשו בציציות של כל מוצר כדי לבדוק אם יש לו אפילו ניחוח קליל של ישראליות. ואחרי שלא יקנו מאיתנו - יגברו הקולות גם לא למכור לנו. ישראל היא מדינת אי, למי ששכח, ואם נגיע לשם - נהיה בבעיה אמיתית כי אין לנו תחליפים, אחרי שהרגנו את רוב הייצור כחול־לבן בשם התחרות והורדת המחירים (שכמובן לא הגיעה מעולם).

לאט־לאט גם יפסיקו לטוס לכאן ולטייל כאן. נהיה מבוצרים - צודקים, אבל לבד - בדיוק כמו שקרה לדרום אפריקה, שלא קראה נכון את התהליכים שקדמו להפיכתה למדינה מבודדת, מצורעת, שכולם מתרחקים ממנה. בשלב הזה, כבר יהיה קשה עד בלתי אפשרי להפוך מגמה. מי שיקדימו לפעול יוציאו את כספם הפרטי, ימכרו רכוש - וייסעו. זה מה שעשו עשירי דרום אפריקה, שעברו לאוסטרליה ולקנדה ולאירופה, והותירו מאחור את הציבור החזק פחות, לאחר שגם רבים מהמשכילים - רופאים, מהנדסים, אקדמאים - עזבו ליעדים אחרים.

השמדת ערך. במחשבה נוספת, אנחנו לא דרום אפריקה. מצבנו גרוע פי כמה, כי על דרום אפריקה לא היה שום איום ביטחוני. ישראל, לעומתה, חיה באזור עוין, שגם החלקים הידידותיים בו עלולים להפוך לעוינים אם יזהו את חולשתה. אם התעשיות הביטחוניות יהיו בבעיית יצוא ויבוא, הן יהיו בבעיית ייצור. ואם מפקדי צה"ל וחייליו יוכרזו בעולם כפושעים, רבים יוותרו על התענוג. ואם מדינות באזור יקבלו אמצעי לחימה מתקדמים, כפי שעלול לקרות כתוצאה ממסעו של הנשיא טראמפ, היתרון האיכותי של ישראל יישחק, ולא יהיה לה איך לשקם אותו - בוודאי כשנתניהו מפלרטט שוב עם השיח המופקר של ויתור על הסיוע הביטחוני האמריקני, שערכו הוא לא רק בכסף, אלא גם בשיתופי הפעולה האינטימיים עם הממסד הביטחוני האמריקני.

וכשנגיע לשם, העולם עלול לכפות עלינו פתרון שיהיה גרוע פי כמה מכל פתרון שנגיע אליו עכשיו בעצמנו. נישאר אז עם צדקתנו, לגורלנו. למי שחושבים שנסתדר לבד, שאנחנו חזקים וחכמים וצודקים ושנדע לצאת מכל צרה - מומלץ לפתוח מפה ולהיזכר מהו גודלה של ישראל, ומהן עוצמתה האמיתית וחשיבותה האמיתית, וכמה כאבי ראש ובלגן היא מעוררת (בעיני העולם) ביחס לגודלה ולעוצמתה ולחשיבותה האלה.

היה מצופה שהקבינט יתכנס מייד כדי לדון באיום הזה. שישמע מומחים, שיקים צוותי חירום. דבר מזה לא קורה. המטה לביטחון לאומי הוא פיקציה. משרד החוץ נגרר לפרסם הודעת מגוחכות לבריטים ("המנדט הסתיים לפני 77 שנים"), ונתניהו ומקורביו עושים זאת לצרפתים ("כן לעצמאות קלדוניה החדשה, פולינזיה הצרפתית, קורסיקה, חבל הבאסקים וגינאה הצרפתית. עצרו את הניאו־אימפריאליזם של צרפת באפריקה"). והמערכות המקצועיות - מה שנותר מהן - עוקבות בעיניים כלות אחרי השמדת הערך שישראל עושה לעצמה, אולי באופן בלתי הפיך.

המדהים מכל הוא שישראל ידעה כל השנים לעשות גם וגם, כולל בתקופות שבהן נתניהו הנהיג אותה. גם להילחם בכל אויביה ולהרוג בהם - כולל שליטה בת 58 שנים בפלשתינים - וגם להיות חברה של כבוד בחבר העמים. היא עשתה זאת משום שהקפידה, גם כשלא התכוונה לכך, להיראות כמי שרצונה הוא בעתיד טוב יותר, ושמלחמותיה הן כורח שנכפה עליה בידי אויבים צמאי דם.

עכשיו אנחנו אלה שמצטיירים כצמאי דם בעיני העולם. נתניהו מסר את מפתחות ממשלתו לחבורה קיצונית משיחית, שמאמינה בחזון גוג ומגוג ושמנווטת את ישראל לשם בחדווה. לעולם אין עניין להשתתף במסע הזה. חלקו ממשיך הלאה (טראמפ והבריתות שלו בעולם הסוני הם דוגמה מצוינת), חלקו מנסה להילחם עלינו כדי להציל אותנו (רוב מדינות המערב), וחלקו מנצל את ההזדמנות כדי להילחם בנו (מיטב שונאינו). וכשהתהליך הזה יושלם, אולי נישאר עם ניצחון מוחלט בעזה - אבל עם הפסד מוחלט בישראל.

ראיון. נתניהו לא מתראיין כבר שנים לעיתונאים בישראל. את הפרקטיקה הדמוקרטית הבסיסית הזאת הוא החליף בשלל טכניקות: מראיונות בחו"ל, באנגלית, דרך ציוצים ברשת איקס (לשעבר טוויטר), ועד לסרטונים שהוא מצלם לאחרונה בתדירות יומית. לזכות יועציו ייאמר שהם תמיד ידעו להקדים את זמנם באיתור טרנדים ודרכי תקשורת עם ההמון. לגנותו של נתניהו ייאמר שראש ממשלה מחויב במתן דין וחשבון לציבור.

בשיחת צד השבוע, מישהו תהה מה הייתי שואל את נתניהו לו היה מגיע לכאן לראיון. אחרי שעניתי שאין סיכוי שזה יקרה - נתניהו מפחד - הוא הקשה וביקש לדעת. השבתי שהשאלה הראשונה שהייתי שואל אותו היא על בריאותו - בכל זאת, כל הזמן יש שמועות - ואחר כך, איך ייתכן שהוא ישן בלילה עם "מצפון נקי", בהיותו אחראי על מדינה שרבים מתושביה לא ישנים כלל.

אחר כך הייתי שואל אותו על החטופים. לא מדוע הוא חושב שמה שלא הצליח עד עכשיו יצליח עכשיו, אלא למה במאי אשתקד, בקבינט המלחמה, הוא אישר את "מתווה נתניהו" ונסוג ממנו כעבור כמה ימים, ולמה אפשר למקורביו (או העלים עין) לפגוע בהסכם בהדלפה המפורסמת ל"בילד" הגרמני, ולמה הוא לא מקיים את שלב ב' בהסכם שהוא חתום עליו לשחרור כלל החטופים, ומטיל את האחריות הבלעדית על חמאס, ולמה היחס שלו למשפחות החטופים כל כך קר ומנוכר, וכיצד זה שהוא עדיין לא ביקר בניר עוז, למרות הזמנתו של שגיא דקל־חן ששוחרר מהשבי.

הייתי שואל על המלחמה. מדוע הוא טען בעבר שראש הממשלה הוא האחראי העליון על הביטחון ולא מקבל כעת אחריות בעצמו, ומדוע הוא פועל בניגוד לרצון רוב העם להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואם הוא מסכים עם היעד הסופי של שותפיו לכיבוש נצח ולהקמת התנחלויות בעזה, וכיצד הוא מתכוון להוביל מערכה בלי שיש לצה"ל מספיק חיילים, ואם הוא חושב שזה הגיוני והוגן לקדם חוק השתמטות מגיוס בעת כזאת. בהמשך לכך, הייתי שואל על תוכניותיו לזירות האחרות - לבנון, סוריה, יו"ש - וכיצד במצב הדברים הזה הוא מתכוון לקדם נורמליזציה עם סעודיה, ומדוע הוא לא ניצל את חלון ההזדמנויות כדי לתקוף באיראן, וכיצד ישראל תפעל אם ייחתם הסכם שלא יענה על צרכיה וחששותיה.

ולסיום, הייתי שואל עלינו. על השסע והשיסוי שרק מעמיק. ועל היד החופשית שהוא נותן לשריו להתגולל - כולל על צה"ל ושב"כ, ועל כל מי שלא בא להם טוב בעין - ולמה הוא פוגע כיום במערכת המשפט ובתקשורת, בניגוד לדברים מפורשים שאמר בעבר. ולאן הוא חושב שישראל תגיע אם היא תמשיך בכיוון הזה, כשהעולם סוגר עלינו, והאויב נלחם בנו, ואנחנו נאבקים בעצמנו מבית. ומה עוד צריך לקרות כדי שנתעורר, כי עושה רושם שהמכה שחטפנו ב־7 באוקטובר לא הספיקה כדי שנשנה כיוון.

אה, ועוד משהו: הייתי שואל אותו איך יכול להיות שבזמן מלחמה, מקורביו עובדים עבור האויב (בסדר, "מדינה עוינת") בתמורה לכסף. הרבה כסף. ומה הוא היה אומר לו ראש הממשלה היה עכשיו מישהו אחר. מה הוא היה תובע ממנו לעשות לאותם יועצים, ומה הוא היה תובע משב"כ ומהמשטרה לעשות בחקירה. ואם אחרי כל מה שנחשף, הוא עדיין ישן בלילה עם מצפון נקי, ואם כן - אם אפשר לקבל בבקשה את המתכון, ולא לעוגת הביסקוויטים.

דוברות. בשבוע שעבר פרסמתי כאן על חילופי דברים שהתקיימו בעקבות תקיפה שבוצעה בתימן, והודעה שפרסם דובר צה"ל שבה נכתב שהיא אושרה בידי הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר. כתבתי ששר הביטחון ישראל כ"ץ זעם על הדברים, משום שלא צה"ל הוא זה שמאשר את התקיפות, אלא הדרג המדיני, וצה"ל רק מוציא אותן לפועל.

אחרי הפרסום הזה פנו אלי מסביבתו של כ"ץ, וטענו שהכעס על ההודעה היה דווקא מצידה של לשכת נתניהו. ביקשתי לבדוק את הדברים בלשכת נתניהו, שהשיבה שהיא לא מתייחסת לשיחות פנימיות עם משרד הביטחון ועם צה"ל. חזרתי גם אל מי ששוחחתי איתו בצה"ל, שלגמרי התרשם בזמן אמת שהזעם אכן היה של כ"ץ. ולמרות זאת, אני מאמין לאנשי שר הביטחון שהם היו רק הצינור, אבל גם מצרף המלצה קטנה: תעסקו פחות בתקשורת. תוציאו פחות הודעות. תנו לאלו שבצד השני של מגדל הקריה את התחושה שהם שותפים, ולא יריבים. ותזכרו שבקצה - יש אזרחים וחיילים, שנושאים אליכם עיניים בדאגה ובתקווה.