השבוע, כאשר עיני כל העולם נישאו – שוב – לעבר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולשינויים העמוקים שעצם נוכחותו בבית הלבן מייצרת בכל היבט והיבט של יחסים בינלאומיים, הטלפון של אנטוניה פרייר לא הפסיק לצלצל. מדינאים ועיתונאים, חוקרים ועמיתים מתחום הפוליטיקה - כולם ביקשו את ההסברים ואת הפרשנות שלה למתרחש, כדי לקבל מושג כיצד חושב, מחליט ופועל נשיא המעצמה הגדולה והמשפיעה בעולם. כדי להבין מה קורה, ומה עוד עשוי לקרות.
לא בכדי פרייר, סגנית הנשיא של המכון הרפובליקני הבינלאומי, מרכז מחקר שמרני בעל שם, נחשבת לבת־סמכא בנושא. מאחוריה קילומטרז' אדיר בצמרת של חשיבה וקביעת מדיניות מבית היוצר של הממשלים הרפובליקניים. היא עבדה לצד בכירי המפלגה, לרבות מנהיגיה בקונגרס, ומעורה היטב בדרכי העשייה במוקדי השלטון בוושינגטון. אם יש מישהו שמסוגל לנווט בין תזזיתיות הידיעות על האופן שבו דונלנד טראמפ מעצב מחדש, בין ציוץ לראיון, בין בירה ערבית אחת לאחרת, את יחסי החוץ של ארצו, הרי שזאת אנטוניה פרייר. בשעה שתבניות מוכרות וקונספציות ותיקות קורסות בן רגע, דעתה חשובה מתמיד.
"אני מציעה לכולם לזכור שביסוד המוטיבציות של הנשיא דונלד טראמפ מונחת השאיפה וההבטחה לעשות את אמריקה גדולה שוב", ממליצה פרייר בשיחה בלעדית עם "ישראל השבוע". "יש לו ראיית עולם ייחודית מאוד, ובמרכזה חזון באשר לכיוון שבו ארה"ב צריכה ללכת ומה היא צריכה להיות. הוא אאוטסיידר מושלם, שמבין באופן חסר תקדים את התקשורת. בין אם אתם אוהבים אותו ובין אם אתם שונאים אותו, הוא כנראה אחד מהמנהיגים שהשפעתם תהיה העמוקה ביותר בזמנים המודרניים. הוא אמר בצורה בהירה ביותר שהוא רוצה לשנות את הממשל ואת הסדר העולמי. והוא מממש את ההבטחה הזאת".
שינוי הסדר העולמי אינו דבר של מה בכך. כל שינוי נתקל בקשיים, בהרמת גבה ובהתנגדויות. כשהיומרה היא לשנות את כל סדרי ההתנהלות בעולם, רמת התהייה והחרדה מרקיעות שחקים. ואם קצב האירועים מגיע למהירויות שטראמפ אוהב, וכל יום נושא בחובו תהפוכה תורנית שנדמה כי איש לא ציפה, מתרבים הקולות שטוענים כי לבעל הבית של הבית אין בעצם שיטה.
אנטוניה פרייר דוחה את הטענות שאצל טראמפ הכל מקרי, בלתי צפוי וכאוטי. כאשר שואלים אותה איך בנוי תהליך קבלת החלטות בממשל הנוכחי, והאם הוא מערב ניתוח עמוק וחילופי דעות, היא אינה מהססת להצביע על שיטה סדורה וברורה.
תהליך לא רגיל
"אני מגדירה את תהליך קבלת ההחלטות שלו כלא רגיל. אולם אין זה אומר שהוא לא מתייעץ", אומרת פרייר. "למעשה, הוא לוקח רעיונות מהרבה מקורות, הן בתוך הבית הלבן והן מחוץ לו. יש אנשים שהוא קרוב אליהם, אלה שהוא סומך עליהם, וזה חשוב מאוד לכל נשיא. בקדנציה השנייה שלו נבנה סביבו צוות אשר תואם הרבה יותר את השקפת העולם שלו ואשר מבין לאן הוא רוצה להגיע. הם גם מבינים שהוא מקבל ההחלטות הסופי".
האם דונלד טראמפ תמיד מחפש את דרכי הפעולה שלא נוסו בעבר? האם הוא פשוט נוטה לעשות את ההפך ממה שעשו קודמיו?
"דונלד טראמפ מדבר, פועל ומושל בצורה שונה מאוד מכל נשיא בעידן עכשווי. אבל אני לא חושבת שנכון לבחון את המעשים שלו כהפוכים לעומת מה שהנשיא ביידן עשה. בכמה תחומים של מדיניות, למשל בתחום של מחירי תרופות ושל מסחר, הוא למעשה קרוב למדי למה שהדמוקרטים עשו לפניו. ליושב ראש ועדת המסחר הפדרלית שהוא מינה וליושב הראש הקודם, שמונה וכיהן בתקופת ביידן, השקפות דומות ביחס לחברות גדולות. מה ששונה מאוד הוא הגישה שלו לממשל הפדרלי והצווים הנשיאותיים שהוצאו בצרורות והעלו את תפיסת העוצמה של הרשות המבצעת, החזקה ממילא, לגבהים אשר טרם נראו. הוא דחף קדימה את הסמכויות שלו בנושאי ההגירה והגירוש של מהגרים לא חוקיים, והשיג תוצאות. הוא עיצב מחדש וחתך בביורוקרטיה ממשלתית בעוצמה ובמהירות שרק מעטים ממש חזו וציפו".
המוטיב שחוזר במדיניות של הנשיא טראמפ הוא אהבתו ל"עסקאות גדולות". מה זה אומר?
"זאת באמת שאלה טובה מאוד. אני סבורה שחשוב לזכור כי השורשים של טראמפ מצויים בעולם הנדל"ן של ניו יורק. הוא אוהב לעשות עסקאות, משום שזה עולם העסקים שממנו הוא מגיע. כן, הוא אוהב עסקאות, ויש מנצחים, ויש מפסידים, אבל הדבר כרוך גם בגאווה. אם בוחנים זאת בזווית ראייה של קביעת מדיניות של נשיא, הרי שהנטייה שלו לעשיית 'עסקאות גדולות' אינה תואמת את צורות ההתנהלות 'המסורתיות' של הבית הלבן. אבל טראמפ אינו מונחה ואינו מוגבל לאופנים שבהם בדרך כלל פעלו לפניו. אולי זה היה הלם בעיני אנשים מסוימים, אבל מה שמנחה אותו זה ההיגיון שלו.
"מנקודת מבטו, אם מדינה, ענף כלכלי או חברה מעוניינים להגיע לעסקה או להסכם כלשהו - הוא פתוח לכך. הוא אוהב את זה. לדוגמה, על אף עשרות שנים של תמיכה רפובליקנית כללית בתעשיית הביו־פארמה, הנשיא סבור שמחירי התרופות גבוהים מדי ורוצה להתמודד עם זה. בהקשר של מדיניות חוץ, ראוי לציון שהביקור הראשון שלו היה השבוע למזרח התיכון - לא לאירופה ולא לאזור אחר באסיה. ה'דיל מייקר' הראשי של העולם ניסה כבר בשלהי הכהונה הראשונה שלו לנהל דיונים עם הטליבאן באמצעות הקטארים. השיח עם שחקנים לא מסורתיים שכאלה הגיוני אם אתה רוצה להגיע לפתרונות או לקדם מדינה או קבוצה למקום טוב יותר. כך זווית הראייה של הנשיא לובשת צורה מעשית".
פרייר ערה לטיעון שמושמע גם במקומותינו ושמנסה לייחס לנשיא הנוכחי של ארה"ב חיבה יתרה למנהיגים רודניים וכוחניים, שלא בהכרח משתייכים לעולם החופשי ובוודאי לא שותפים לערכיו. "אני חלק מובהק מן האגף הניצי של המפלגה הרפובליקנית", היא מציינת בגאווה. "אני מאמינה שהעוצמה האמריקנית הכרחית כדי למנוע מלחמות. הרתעה משמעה שהאויבים של אמריקה יחשבו פעמיים לפני שיעזו לערער את האינטרסים שלנו. הנשיא טראמפ נוקט בגישה של מעורבות ישירה בניסיון לפתור סכסוכים גלובליים. אתם יכולים לראות זאת בתפיסה שלו ביחס לנשיא רוסיה פוטין, לנשיא סין שי או למשטר האייתוללות באיראן. בעיניו, ההיגיון מחייב לדבר, לנהל משא ומתן. השאלה היא מה יוצא כתוצאה מהדיבורים והמשא ומתן. והתשובה היא שעדיין מוקדם מדי לקבוע".
האם יש בסיס לחשש שהמנהיגים הרודניים שהזכרת יוכלו להוליך שולל את הנשיא?
"אולי הם חושבים שהם מסוגלים לעבוד עליו, אך יש גבול למה שהם יכולים לנסות. הניסיון לעבוד על המעצמה החזקה ביותר בעולם בהיבט הכלכלי והצבאי יעלה ביוקר. גם אם הגישה שלו לא קונבנציונלית, ולעיתים אולי גורמת אי־נוחות או תהייה, לא הייתי מציעה להם להסיק בטעות שהפתיחות של הנשיא טראמפ לשיח עם היריבים של ארה"ב אומרת שניתן לרמות אותו או שהוא נוטש את בעלות הברית של ארה"ב".
מתנות קטנות
אחד המקרים שאכן העלה תהייה נרשם השבוע, כאשר נודע ששלטונות קטאר יעניקו לנשיא ארה"ב מתנה "צנועה": מטוס יוקרתי ומפואר אשר נועד להחליף את אייר פורס 1 המפורסם. לא מעט גבות הורמו ברחבי וושינגטון ובעולם כולו למשמע הדבר, אבל טראמפ דווקא ראה בו איתות לעוצמה המחודשת שארה"ב בהנהגתו מקרינה כלפי חוץ. העובדה שמעניקי המתנה תמכו ועדיין תומכים בטרור האסלאמי לא מנעה ממנו להסכים לקבל את התשורה הנדיבה.
פרייר מציעה שלא לראות בפרשת המטוס אירוע מנותק מן ההקשר. "אמנם כנראה לא הייתי נוהגת כמוהו, אם איכשהו בדרך נס הייתי נוחתת במקומו בחדר הסגלגל של הבית הלבן, אולם הנשיא קבע שהוא לא רואה שום בעיה בקבלת המתנה. אני לא משוכנעת שזה סוף הסיפור".
מעבר לעניין המטוס, לא מעט מדמויות המפתח בממשל הנוכחי ניהלו עסקים עם קטאר לפני שקיבלו תפקידים חשובים בסביבה של טראמפ. האם יכול להיות שהקטארים מנסים לקנות את דרכם אל הזרם המרכזי של המפלגה הרפובליקנית, כפי שהם קנו את האחיזה במוקדי השמאל של הקמפוסים האוניברסיטאיים בארה"ב?
"אני מאוד מקווה שלא. אבל כפי שציינתי, הממשל הנוכחי נוקט בגישה פתוחה הרבה יותר ביחס לשיח עם גורמים כאלה ואחרים, בין אם אוהבים זאת או לא".
יש סיבה לחשש שהנשיא טראמפ עלול לסגת מן הדרישה הראשונית שלו לפירוק כל היכולות הגרעיניות של איראן ולוותר לאייתוללות בנושא קריטי כל כך?
"הנשיא טראמפ יצא במהלך הכהונה הראשונה מהסכם הגרעין שברק אובמה כרת עם האיראנים לפניו, ולא במקרה. אני מצפה שהוא ייצמד לקו נוקשה מאוד מול איראן. אם מביאים בחשבון את האכזריות הרצחנית של טהרן בכל רחבי המזרח התיכון, איך בכלל אפשר לאמץ גישה אחרת כלפי המשטר הזה? איראן חלשה, והיא נחלשה עוד יותר, הרבה בזכות הפעולות של ישראל. זו העת לפעול כדי להחליש אותה עוד ועוד".
הנשיאים הדמוקרטיים שקדמו לטראמפ לא רצו לפעול להפלת המשטר האיראני. האם גם הוא יימנע מפעולה בכיוון הזה?
"במשך שנים רבות הפחידו אותנו, 'מה יקרה אם רק המשטר של אסד בסוריה ייפול?'. והנה הוא נפל, והמצב בסוריה יותר טוב. אני לא חושבת שעלינו לפחד מחתירה לכיוון של איראן שונה או חדשה. משטר האייתוללות באיראן הוא סרטן מסוכן לא רק עבור המזרח התיכון אלא עבור העולם כולו. הנשיא הבטיח לחץ מקסימלי על איראן, וזאת המדיניות שאנחנו צריכים לצפות מהממשל הנוכחי".
איך את רואה את ההסרה המיידית של הסנקציות על סוריה, למרות שמי שהשתלט עליה הוא אסלאמיסט יוצא דאעש?
"נדמה שהנשיא טראמפ עושה שימוש במנוף כלכלי כדי לנסות ולקרב את השלטון החדש בסוריה אל האינטרסים האמריקניים ולהרחיק אותו מאיראן. זהו אינטרס של כולם שסוריה תהיה שוחרת שלום ויציבה, ולא תהיה חלק מאזור ההשפעה האיראני".
ובכל זאת, למה צריך היה לכנות את השליט החדש של סוריה "בחור אמיץ"? האם זו טקטיקה של משא ומתן מבית היוצר של טראמפ? או שמא טראמפ הפרגמטיסט חושב שכולם פרגמטיסטים כמוהו?
"כפי שכל אחד בישראל מבין טוב יותר מהאמריקנים, לפעמים חייבים לעבוד עם אנשים לא ממש נוחים וכאלה שבאים מרקע מאוד בעייתי. השורשים של השלטון החדש בסוריה לא בהכרח יקבעו לאיזה כיוון הוא ילך. טראמפ מנסה את דרך השיח מתוך תקווה שהיא תקדם יעדים פרגמטיים, אך בד בבד הוא יפקח עין על בני שיחו כדי לוודא מה הם עושים".
יכול להיות שהביקור באיראן דווקא יסכל את התוכנית של טראמפ לגבי עזה.
"המלחמה בעזה מצויה ברקע הביקור של טראמפ במזרח התיכון. נתניהו היה אורחו הראשון של טראמפ אחרי תחילת הכהונה השנייה שלו, שזה ביטוי לחשיבות עליונה של ישראל עבור הממשל הנוכחי. ערב הסעודית ומדינות המפרץ משחקות תפקיד חשוב במציאת פתרון למצב בעזה. בסופו של דבר, ישראל תצטרך להתוות קו שתואם בצורה מיטבית את האינטרס הישראלי. אני לא רואה איך קטאר או כל מדינה אחרת יכולה לסכל תוכניות של ישראל, אם כי ברור שחשוב להביא לפתרון בעזה, אם רוצים לקדם הסדר פורץ דרך בין ערב הסעודית לישראל".
ליטוף לדיקטטורים
יש לציין שלא כולם במפלגה הרפובליקנית שבעי רצון מהצעדים המפתיעים שננקטים על ידי טראמפ, גם אם רחשי הביקורת נראים כעת מוגבלים. גם אלה שמפקפקים בחוכמת "העסקאות הגדולות" עם גורמים בעייתיים, כמו השליט החדש של סוריה, מחמוד א־שרע, ישמחו מן הסתם להודות שטעו, שטראמפ זיהה את ההזדמנות כשכולם לא ראו אותה, ושהוא יודע מה הוא עושה. אבל בינתיים סימני השאלה מתרבים.
בן שפירו, פובליציסט אמריקני משפיע ותומך נלהב של טראמפ, ביטא לאחרונה את הרגשת רבים שלא מבינים מה בדיוק התועלת בליטוף של דיקטטורים ערבים, עוד בטרם שינו את עורם. אם טראמפ היה קודם מכריח את אל־ג'ולני להכיר בקיומה של מדינת ישראל ולהתחיל בתהליך הנורמליזציה עימה ורק אחר כך היה מחלק לו גזרים - ניחא, אבל למה לתת לו מתנות מראש? שואלים חבריו של טראמפ למפלגה, ועדיין לא מקבלים תשובות. גם ממה שנתפס כגישה מקילה של טראמפ כלפי פוטין, בניגוד לטיפול קשוח בזלנסקי האוקראיני, לא כולם בקרב הרפובליקנים שובעים נחת.
"קשה לדבר על המפלגה הרפובליקנית של ארה"ב כמקשה אחידה אחת", מודה אנטוניה פרייר. "עם זאת, הקואליציה החדשה בתוכה, שנבנתה סביב הנשיא טראמפ, היא קואליציה פורצת דרך ומשתרעת ממרקו רוביו בקצה אחד ועד רוברט קנדי ג'וניור בקצה השני. הקואליציה הזאת שוברת ומעלימה את כל מה שהכירו במפלגה הרפובליקנית מימי הנשיא רונלד רייגן. ההשקפות והגישות שלה כלפי המדיניות, הממשל והפוליטיקה בכלל שונות מכל מה שהכרנו וראינו לפני כן. ייתכן שלא לכולם נוח להודות בכך, אבל טראמפ מבצע בדיוק את מה שהוא הבטיח לממש בתקופת מערכת הבחירות. יש שקוראים לזה מהפכה. אולי זאת אכן מהפכה. הוא הבטיח שינוי יסודי, והוא מקיים את ההבטחה הזאת".
את מזהה במפלגה הרפובליקנית ניצנים של ניסיון להתנגד למדיניות של טראמפ באחת הגזרות השנויות במחלוקת?
"אי־הסכמות הם דבר נורמלי ואפילו בריא עבור כל משפחה, קל וחומר עבור כל מפלגה פוליטית. רוב רובן של אי־ההסכמות האלה אינן צפות לעין הציבור - והן גם לא צריכות לצוף. ובכל זאת, יש בוודאי תחומים אשר בהם סיעות שונות בקרב המפלגה הרפובליקנית משמיעות את קולן. למשל, בשעה שמרבית הרפובליקנים נותנים לנשיא קרדיט בתחום מדיניות המכסים שלו, יש גם רבים שחולקים על המדיניות הזאת מן היסוד. בינתיים, כל עוד הנשיא נכנס למו"מ עם המדינות השונות בנוגע למכסים, המכסים מוקפאים - וזה טוב הן עבור צרכנים והן עבור עסקים. עוד תחום של חוסר הסכמות כרוך במדיניות הפיסקלית והמיסים, אלא שזה לא עוד אי־הסכמה בין הרפובליקנים לבין הנשיא. מדובר בדיון ארוך שנים סביב שיעורי מס, מדיניות צמיחה כלכלית, הוצאות וחוב. נשמעות דעות שונות, כפי שהיו דעות שונות לאורך עשורים שלמים. אך מה ששונה הוא שטראמפ מסוגל לשנות את דעתו בפומבי לעיתים קרובות. הוא נע בתוך ימים אחדים מתמיכה, או לכל הפחות פתיחות, ביחס להעלאת שיעור המס השולי המקסימלי לנסיגה מהרעיון הזה. אלא שזה קרה גם במהלך הכהונה הראשונה של טראמפ. אין סיבה להיות מופתעים משינויי עמדות, אשר התרחשו כבר בעבר, או מאי־ההסכמות בתוך המפלגה".
טראמפ אינו בדלן קלאסי מחד, ואינו תומך של ההתערבות האמריקנית בכל סוגיה בינלאומית מאידך. כיצד את מתארת אותו?
"הוא גמיש ואינו קונבנציונלי, והוא לא רואה את עצמו מוגבל על ידי תקדימים או אמות מידה שנחשבים לנורמה. אבל הוא ברור לחלוטין בשאיפה ל'ארה"ב במקום הראשון', וזה לא ישתנה לעולם. הוא מאמין בעוצמה ובמו"מ, מה שגורם לאחדים אי־נוחות, אבל זה לא כל כך מפתיע אם זוכרים את הפעולות שלו בתקופת הכהונה הראשונה. ואל לנו לשכוח שנשיאים נאלצים לעיתים קרובות להתמודד עם משברים בינלאומיים שאיש לא יכול היה לצפות. האג'נדה של הנשיא בוש שונתה מקצה לקצה בעקבות מתקפת הטרור של 11 בספטמבר. הנשיא קרטר נאלץ לטפל במשבר של בני הערובה באיראן. על כן יש הרבה דברים שנמצאים מחוץ לתחום השליטה של נשיא אמריקני כלשהו, והם עשויים לשנות מן היסוד ובאופן דרמטי את המדיניות של כל ממשל אמריקני".
מה נחשב בעינייך להישג הגדול ביותר של הנשיא טראמפ עד כה?
"אם בוחנים זאת מנקודת הראות של טראמפ, אזי התשובה ברורה. זאת הגירה, נקודה, או שמא סימן קריאה. מספר האנשים שחוצים באופן בלתי חוקי את הגבול הדרומי של ארה"ב ירד בצורה דרמטית. זהו שינוי עצום ומרחיק לכת לעומת המציאות של הממשל הקודם. הישג שני הוא הרחקת הממשל הפדרלי מאידאולוגיית הווק השמאלנית והפעלת המחלקה ליעילות הממשל (DEI). העבודה על מדיניות הסחר של טראמפ עדיין בעיצומה, אבל אני משוכנעת שהנשיא לא יעצור וימשיך לעודד השקעות גדולות יותר בייצור האמריקני".
האם הוא יצליח להשיג את יתר המטרות היומרניות שהציב לעצמו, למשל עצירת המלחמה באוקראינה והסכם שלום בין ישראל לערב הסעודית?
"כפי שציינתי, אני משתייכת לניצים. אני לא חושבת שוולדימיר פוטין יעצור, אלא אם ייתקל באיום של הפעלת כוח ובהרתעה אמיתית ומשמעותית. אני לא מזלזלת באוקראינים ולא מבטלת אותם. הם כל הזמן מפגינים חדשנות בשדה הקרב ויודעים שפוטין מבין רק כוח. פוטין בנה כלכלת מלחמה והוא ימשיך לייצא חוסר יציבות לחלקים שונים של העולם, במיוחד לאפריקה. באשר לאופק השלום בין ישראל לערב הסעודית - זה עשוי להיות הישג בלתי ייאמן. רק תדמיינו את נתיב הסחר מהאוקיינוס ההודי דרך ערב הסעודית אל חופי הים התיכון של ישראל - זה יהיה נפלא עבור פריחה כלכלית, יציבות ושלום במזרח התיכון. אבל אני שואלת אם ניתן להבטיח שלום בר־קיימא בלי לטפל באיראן. זמנים יגידו, אבל אני לא רואה כיצד ניתן להשיג הסכם בין ערב הסעודית לישראל בלי לפתור את הסוגיה האיראנית".
