ראש הממשלה בנימין נתניהו שיתף השבוע בן שיח במטרות שאליהן הוא חותר: בעוד שנה מהיום, אמר, אין חמאס בעזה. כל החטופים בבית. אין נשק גרעיני או יכולת לייצר כזה באיראן. הסכם שלום עם סעודיה וחמש־שש מדינות נוספות. והחלת ריבונות ביהודה ושומרון.
חישוב מהיר שערך בראשו בן השיח הביא אותו למאי 2026, אחרי שהממשלה אמורה ליפול בהיעדר תקציב מדינה. לכן הנחיתי את האוצר להכין את התקציב הבא, הפתיע נתניהו. אני מתכנן להעביר אותו הרבה לפני המועד הרגיל, לשדר לכולם שהממשלה לא הולכת לשום מקום, לפחות עד להשגת כל יעדיה.
על פי התוכנית, כבר בחודשים הקרובים יכין האוצר את התקציב הבא, לקראת אישורו במליאה. אם התוכנית תצליח, הממשלה תוכל לשרוד ותהיה במרחק נגיעה ממועד הבחירות המקורי - אוקטובר 2026.
לאף אחת מהמפלגות בקואליציה לא מחכה עתיד מזהיר אחרי הממשלה הנוכחית. הישרדותה היא אינטרס משותף. נכון לעכשיו, אין שום חוק שאחת המפלגות בקואליציה דורשת, למעט חוק הגיוס שדורשות הסיעות החרדיות. כך שגם במקרה של מרד ואיבוד שליטה על הכנסת, יכולה הממשלה להמשיך לתפקד, אם תוותר על חקיקה ממשלתית או קואליציונית. התרחיש הזה דובר השבוע בהקשר של המרד החרדי, שעליו הכריזו ביהדות התורה ובש"ס כמחאה על אי־קידום חוק הגיוס.
לפי שעה, המחאה היא על חוקי הקואליציה, שפשוט נמשכו ולא הגיעו להצבעה ביום רביעי, אולם בהמשך יכולה המחאה להתפשט גם לחוקי האופוזיציה ולאפשר לחוקים בעלות של עשרות מיליארדי שקלים לעבור ללא בקרה ופיקוח. במקרה כזה, אמרו בקואליציה, החוקים יעברו בקריאה טרומית, ואז ייתקעו חודשים בוועדת הכנסת, שלא תשחרר אותם להצבעות ההמשך. או אז תוכל הממשלה לשרוד עד מארס 2026, המועד האחרון להעברת התקציב הבא.
כדי לפתור את משבר התקציב, היה על העוסקים בדבר להבין תחילה אם חברי הכנסת החרדים הם חלק מהבעיה או חלק מהפתרון. אם הרבנים והאדמו"רים הנושפים בעורפם והמאלצים אותם להגיע לפתרונות מהירים בנושא, עושים זאת בעידודם של דרעי, גפני וגולדקנופף, או שבדיוק להפך - הם עושים זאת למורת רוחם של נציגיהם בכנסת, שהיו רוצים לשבת לבטח בכיסאותיהם ללא אולטימטומים וללא דרמות מיותרות.
אנשי ראש הממשלה נוטים לאפשרות השנייה. אמנם לא יהיה אפשר לגנוב סוסים עם חברי הכנסת החרדים אל מול רבניהם בגלוי, אבל כן בקריצת עין. הקואליציה תעשה קולות של התקדמות, הח"כים יעבירו את המסר לפטרוניהם, ויחד יפעלו כולם לקבל אור ירוק להשאיר את הממשלה על כנה גם אחרי חג השבועות, מועד האולטימטום שנקבע בסבב המשברי הקודם.
הבעיה של נתניהו ושל חברי הכנסת החרדים, שאליהם אפשר לצרף גם את שר הביטחון, היא לא השיח ביניהם, אלא רעשי הרקע הטורדניים של אנשי המעגל השני, כמו יולי אדלשטיין והרמטכ"ל, התקשורת שלא מפסיקה לפמפם מבוקר עד ליל שחייבים לגייס חרדים - וכמובן האופוזיציה, שרוכבת על הגל, מנסה להשכיח את העובדה, בהצלחה לא מעטה, שהחוק המדובר הוא פרי יצירתה של הממשלה הקודמת.
גורם חרדי אמר השבוע כי בהינתן האקלים הציבורי הברור, ימי המילואים הרבים באופן חריג שנאלצו הלוחמים לעשות בשנה וחצי האחרונות בגלל המלחמה, והשיח הכללי - לא יהיה מנוס מאשר חוק גיוס דרקוני, הכולל שיעורי גיוס מפליגים וסנקציות קשות נגד סרבנים ואי־עמידה ביעדים, העיקר שיהיה חוק.
לדבריו, בשיחות סגורות, כל חוק שהחרדים התנגדו לו וטרפדו, זה שבא אחריו היה גרוע בהרבה וגרם לגעגוע לקודם. צריך ללמוד את הלקח. תכלס, כל חוק עדיף ממצב שבו אין חוק. ברגע שיעבור ויאושר על ידי היועמ"שית של ועדת החוץ והביטחון, היועמ"שית של הכנסת ואולי גם היועצת המשפטית לממשלה, יחזיר ברגע את תקציבי הישיבות והמעונות, ואילו את החוק עצמו אפשר יהיה לתקן בהמשך. אם לא בכנסת הזאת, בכנסת הבאה. לערוך בו התאמות והקלות, כפי שעושים בהרבה חוקים אחרים.
הבעיה היא שגם לחוק כזה אין רוב. החרדים לא יוכלו לתמוך בו בעצמם, אלא לכל היותר להיעדר מהמליאה, להביע מחאה אבל להישאר בממשלה. האופוזיציה לא תתמוך בשום חוק, כולל חוק לגיוס מאה אחוז מהחרדים, אם הדבר לא מפרק את הממשלה, ולכן אף אחד מהם לא יתמוך. מה שאומר שאין מספיק אצבעות. לא משנה מה יהיה המתווה, לפחות אחת הסיעות החרדיות תיאלץ לתמוך בו באופן אקטיבי, מה שהופך את הסיפור למסובך עוד יותר מכפי שהוא.
בעבר הציעו מקורבי נתניהו לחרדים את ראשו של יולי אדלשטיין כדמי רצינות, כפי שנתן להם קודם לכן את ראשו של יואב גלנט. התפיסה היא שכל פיטורים כאלה מאריכים את החבל של החרדים והרבנים, ומאריכים את הדדליין שניתן לממשלה להסדיר את הנושא. אלא שאדלשטיין, לפחות בשלב הזה, לא נתפס כבעיה. לכן הזזתו, עם כל הקושי והביקורת הציבורית האדירה שיהיו כרוכים בכך, היא לא הפתרון. כדי שסילוקו של אדלשטיין מהוועדה יוכל להיחשב פתרון, יש לסמן אותו תחילה כבעיה. מהלך לא פשוט, כשהרמטכ"ל מוציא 60 אלף צווי גיוס לחרדים ועוקף את אדלשטיין בסיבוב.
הדחה בהקפאה ממושכת
יותר מחודשיים עברו מאז הודיע שר המשפטים יריב לוין על מהלך פיטורי היועמ"שית, ואף על פי שהממשלה אישרה פה אחד שבהרב־מיארה לא תישאר בתפקידה, דבר לא מתקדם בהליך פיטוריה, שהוא סבוך ופתלתל ממילא. המחלוקת בתוך הקואליציה על זהות נציג הכנסת בוועדה למינויים בכירים בראשות השופט גרוניס, שאמורה לקבוע אם בהרב־מיארה עומדת בקריטריון החוקי להדחתה - לא רק שאינה מתקדמת לפתרון, אלא לא מתקדמת לשום מקום. אין מי שמניע את הגלגלים, אין מי שמקדם פשרה או אפילו משיא עצה. קיפאון מוחלט. מרגע שהודיעו נציגי שלוש מפלגות כי הם דורשים את המועמדות, העסק נעצר לחלוטין. אין משא ומתן, אין דיבור, אין מגעים.
ראש הממשלה מנוע מלעסוק בזה, מה שמעביר את הכדור ואת היוזמה אל לוין. אלא ששר המשפטים לא רק שאינו פותר את הדבר מול ראשי המפלגות, אלא הקפיא אפילו את המינוי הנוסף שצריך לצרף לוועדה כתנאי להקמתה - מינוי של שר משפטים לשעבר, עניין המסור כולו לשר המשפטים ללא צורך בשום גורם נוסף, בחירה או הצבעה.
ללא שני המינויים האלה, אין ועדה. אם אין ועדה, אין אפשרות להדיח את בהרב־מיארה. ההכרזה הדרמטית והחלטת הממשלה בעקבותיה הפכו לחסרות פשר. המתקפות עליה מצד לוין ושרי הממשלה בדיבורים בוודאי יימשכו, אבל מעשים אין. מקורבי לוין אמרו בתגובה כי שר המשפטים ניסה כמה פעמים לכנס את ראשי הקואליציה כדי לקבוע יחד את מועמד הכנסת בוועדת גרוניס, אולם ללא הצלחה. הם לא באים במועד שנקבע לדיונים, ואין דרך לחייב אותם לעשות זאת. לגבי אי־מינוי שר משפטים לשעבר, אמרו כי עד שלא נפתר העניין בין הסיעות, אין טעם למנות שר משפטים לשעבר שהתמנה כנציג בוועדה שלא קיימת.
נמרחים כמו מסטיק
בעוד היועצת המשפטית דוחקת בממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, כי צריך להגיע לחקר האמת - לגבי ועדת חקירה אחרת, קצת פחות דחוף לה, ליועצת, שהאמת תצא לאור. הכוונה לוועדת הבדיקה הממשלתית בראשות השופט משה דרורי, שאמורה לחקור את שימוש המשטרה והפרקליטות ברוגלות באופן לא חוקי (פרשת פגסוס).
הוועדה הוקמה ב־27 באוגוסט 2023. בעקבות חוות דעת משפטית ועתירות לבג"ץ, בין השאר על ידי ראש שב"כ לשעבר נדב ארגמן, הוחלט בפברואר 2024 שהוועדה לא תדון בתיקים המתנהלים בימים אלה בבית המשפט. לאחר ההחלטה, שהתקבלה בהסכם ושקיבלה תוקף של החלטת בג"ץ, פנתה הוועדה ליועמ"שית לקבל את רשימת המעורבים בתיקים מתנהלים אשר הושתלה להם על פי החשד תוכנת ריגול, כדי לדעת את מי ניתן לזמן ואת מי לא.
לאחר שדבר לא קרה נדרש שוב בג"ץ לעניין, ובספטמבר אותה שנה קבע כי על היועמ"שית להעביר את החומר הנדרש וכן "לפרט את הנתונים הנוגעים למספר הטלפונים שבהם בוצעו הדבקה וניסיונות הדבקה, וכן כל פילוח נוסף שברשותה, לרבות מספר כתבי האישום שהוגשו בעקבות חקירות שבהן בוצעו הדבקות. מספר תיקי החקירה שנסגרו שבהם בוצעו הדבקות. מספר התיקים שבהם סנגורים קיבלו הודעה על כך שנעשה שימוש ברוגלות". המועד האחרון שנתן בג"ץ ליועמ"שית: 17 בנובמבר 2024.
שלושה ימים לפני תום המועד האחרון ביקשה היועמ"שית ארכה. "גיבוש ההתייחסות נמצא עדיין בתהליך ודרוש פרק זמן נוסף לצורך השלמתה", כתבו באי כוחה. באותו היום הגיעה החלטת בג"ץ: תינתן דחייה. על הצדדים להגיב עד 1 בדצמבר. ב־3 בדצמבר ביקשה היועמ"שית ארכה נוספת עד 23 בינואר 2025. "גיבושן נמצא בעיצומו על ידי הגורמים הרלוונטיים השונים והתקדם במידה ניכרת, אך עדיין דרוש פרק זמן נוסף להשלמתו", כתבה.
בג"ץ זרם. 23 בינואר נקבע כמועד האחרון. "לא נעלמה מעיניי התנגדותם החריפה של משיבים 2-5", כתב ראש ההרכב יצחק עמית (הכוונה לשר המשפטים, לממשלת ישראל, לוועדת הבדיקה וליו"ר ועדת הבדיקה, השופט דרורי). אלא שבמקום החומר הדרוש לשם עבודת הוועדה, התקבלה בבג"ץ בקשת ארכה נוספת. "טיוטת ההודעה הוכנה, אולם המלאכה טרם הושלמה", כתבו באי כוחה של בהרב־מיארה. המועד החדש המבוקש: 13 בפברואר. מענה בג"ץ הגיע מייד: "עד יום 14.02.25 ולא עוד".
גם הפעם במקום החומר, הפילוח שדרש בג"ץ והממצאים הנוספים שסוכמו, הגיעה בקשת דחייה נוספת. "יודגש", נכתב, "כי ייעשה כל מאמץ להשלים את כל הדרוש עד המועד המבוקש ואף קודם לו". הארכה שביקשה היועמ"שית הפעם היתה עד 6 במארס. "לפנים משורת הדין", נכתב בהחלטת בג"ץ, "ראינו להיעתר לבקשה. על מנת להפיס דעתם של המשיבים, נציין כי בתיקים רבים מתבקשות ארכות חוזרות ונשנות מטעם משיבי המדינה, כך שאין מדובר בתיק ייחודי בהיבט הזה. המשיבה (היועמ"שית) תגיש את התייחסותה עד ליום 6 במארס".
מה שקרה באותו היום כבר אפשר לנחש. על שולחן בג"ץ נחתה בקשת ארכה נוספת. ההתייחסות "מצויה בסבב הערות ואישורים נוסף ומתקדם של הגורמים הרלוונטיים השונים, ונדרש פרק זמן נוסף". המועד המבוקש - "עשרה ימים, קרי עד יום 16 במארס". גם לארכה זו הסכים בג"ץ. אלא שאז הגיעה, למרבה ההפתעה, בקשת ארכה נוספת, הפעם עד ליום 10 באפריל. עוד בטרם ענה בג"ץ, כתבה הוועדה בראשות דרורי לבג"ץ בעצמה: "בחלוף למעלה משנה וחצי ממועד תחילת מנדט הוועדה, ולאחר שמנדט הוועדה הוארך כבר שלוש פעמים, הוועדה עודנה מצויה רק בשלבים הראשונים של איסוף החומרים לפעילותה בשל הימשכות ההליך דנן, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית הקמת הוועדה, הצורך בבחינת החשדות החמורים העומדים ביסוד כתב המנדט ופסיקת בית המשפט בדבר הצורך להימנע מהארכת משך הבדיקה שלא לצורך".
עד כה לא קבע בג"ץ דדליין חדש ליועמ"שית, אבל דרש עד ליום ראשון הקרוב את התייחסותה של הוועדה. הוועדה שוב תבקש כנראה מבית המשפט להפסיק לאפשר ליועמ"שית למרוח את הזמן. ניסיון העבר מלמד שזה לא יעזור לה. המוטו של היועמ"שית כבר כתוב מראש: כל האמת - רק לא עכשיו.