"א' הציג לי מידע מחקירה שניהל השב"כ נגד בן גביר - נחרדתי ממה שראיתי"

שר התפוצות עמיחי שיקלי לא תכנן למצוא את עצמו במרכזה של הפרשייה התורנית מבית היוצר של שירות הביטחון הכללי. בחג טייל בנגב עם משפחתו, אחרי שבשבוע שעבר חגג עם בנו בר מצווה בטיול רגלי מים אל ים.

ואולם ביום שלישי בבוקר נחשף לו ולציבור הסיפור שלא ייאמן על בכיר השב"כ א', שהחליט לחשוף חלק ממעשיו הבעייתיים של ראש הארגון, רונן בר. שיקלי היה בין הבודדים ששמעו מא' פנים אל פנים מה מתרחש בין כתליו הסגורים של שב"כ.

כשהבין שהאדם שפגש, בכיר השב"כ במילואים, משלם מחיר כה כבד, נטש את משפחתו בנחל עקב, ורץ לבית המשפט המחוזי בלוד כדי לפקח על הדיון. למחרת, בשיחת טלפון שנקטעה לא אחת, שטח שיקלי בפעם הראשונה את הזווית שלו בפרשה. על הדרך התברר שבלי קשר למקרה הנוכחי, כבר לפני זמן נדלקו אצלו נורות אדומות בנוגע לתפקודו של ראש השב"כ, רונן בר.

"כשהוא סירב להופיע בממשלה שדנה בפיטוריו, הבנתי מדוע בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר ראש השב"כ גם לא הרים טלפון לראש הממשלה".

למה? מה הקשר בין הדברים?
"משום שרונן בר מעולם לא הכיר בכפיפות שלו לממשלה ולראש הממשלה. מבחינתו, מפלגה כמו עוצמה יהודית היא אויב הדמוקרטיה וממשלה ימנית היא בעיניו בעיה".

הטענה החריפה הזו לא נזרקת סתם לחלל האוויר. שיקלי, הסמן האידיאולוגי הבולט בדור הצעיר של שרי הליכוד, שוטח אחת לאחת את תחנות הזמן שהביאו אותו למסקנה הקשה הזו. הוא מגולל את שרשרת האירועים שהתחילה דווקא ב"שיחה טובה" שהיתה לו עם רונן בר לפני כארבעה חודשים, והסתיימה - בינתיים - בשחרורו של א' ממעצר.

כיוצא סיירות גולני ושקד, מייסד מכינות קדם־צבאיות והשר היחיד ששירת בעזה שירות מילואים פעיל, לשיקלי יש לא מעט חברים בשירות הביטחון הכללי. בחודשים שקדמו למפגש עם א', הוא שמע מחבריו דאגה מהמתרחש בשירות, "בעיקר בנושא התחקיר שפרסם שב"כ (על מה שקדם ל־7 באוקטובר - א"כ) שמעתי מבוכה. הם אמרו לי שאין קשר בין מה שפורסם לבין התחקיר הפנימי. הם לא נכנסו לפוליטיקה אבל היו מוטרדים מהמצב הכללי של הארגון".

א' לא היה בין חבריו של שיקלי, והקשר גם לא נוצר דרך אותם חברים. "היתה פנייה דרך איש צוות שלי, שאמר לי שיש מישהו שרוצה לדבר איתי. לא היה לי מושג ירוק מי זה, והאמת שזה לא היה נראה לי דחוף. לא הבנתי בתחילה במה מדובר, ולקח זמן עד שנפגשנו".

למה הוא בא דווקא אליך?
"איני יודע, אבל אני מעריך שזה היה בגלל ההתנהלות שלי בפרשת הנגד ארי רוזנפלד, ואולי הערכה כלשהי. שוחחנו. הוא הציג מידע מסוים שנגע לחקירה (ששב"כ ניהל) נגד בן גביר. צריך לומר שהוא הציג לי מסמך, אבל לא השאיר לי אותו פיזית".

מה חשבת?
"נחרדתי ממה שראיתי. לא העליתי בדעתי שאנחנו נמצאים בשידור חוזר של שנות החמישים והשישים, אז שב"כ ניהל מעקבים אחרי אנשי ימין. זה בעיניי דבר בלתי נתפס. ראש הארגון מנהל חקירות נגד נבחרי ציבור. הוא מנצל את הכוח של הארגון כדי לקדם אג'נדה פוליטית. אמרתי לא' שיש חשיבות אדירה שהציבור יכיר אירוע כזה. זה מה שנקרא בצה"ל, פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה".

אז אתה מצדיק את מה שהוא עשה? סוף כל סוף, הוא עבר על הנהלים.
"מצדיק חד וחלק. הוא צריך לקבל מעמד של חושף שחיתויות, whistleblower, ולכן פניתי בעניינו למבקר המדינה בבקשה שייתן לו הגנה. אם ראש שב"כ מנצל את הארגון למטרות פוליטיות, יש חשיבות אדירה שהציבור והדרג המדיני יידעו את זה".

פגישה עם ראש שב"כ

את ההאשמה החמורה שרונן בר הפך את שב"כ לארגון המנוצל למטרות פוליטיות, ושאינו מכיר בכפיפותו לממשלה, שיקלי לא שולף מהמותן. לפני ארבעה חודשים נפגש עם בר, כי "חשבתי שאולי נצליח לעשות משהו טוב, ולמנוע את הידרדרות הארגון לתוך הקלחת הפוליטית".

למה יזמת את הפגישה? זה לא דבר שגרתי.
"הרקע היה האִיום של ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, שאמר (בערוץ 12) ש'ראש השב"כ מרסן את כוחו גם מול ראש הממשלה', והוא עושה זאת 'אחרי ההתנהגות הנלוזה של ראש הממשלה'. היה לי ברור שיורם כהן מדבר כך בשם ראש השירות המכהן, ושאין סיכוי שהיה מתבטא כך בלי ששוחח עם רונן בר קודם לכן. מה שהטריד אותי זו השאלה איפה בהגדרות הפעולה של השירות נאמר שעליו להגביל את כוחו של ראש הממשלה? על מה אנחנו מדברים פה?".

לא הבנתי את הבעיה.
"התפקיד של שב"כ הוא לפעול נגד מחבלים ומרגלים. אגב, אני מקפיד לחזק ולפרגן לארגון על העבודה המדהימה והמטורפת שהם עושים בתחום הזה. אין לנו שב"כ אחר, ובגלל זה חשוב לי לשמור עליו. לכן, איך הגענו למצב שבו רה"מ נתפס אצל שב"כ כאיום? ככזה שראש הארגון צריך להחליט אם להפעיל נגדו כוח? מה זאת אומרת שהוא 'מרסן את כוחו' מול רה"מ? זה היה נראה לי היפוך יוצרות, וקו חשיבה מסוכן. לכן ביקשתי את הפגישה עם בר".

מה היה בה?
"לא אכנס למה שהוא אמר. אני אמרתי שהדברים של יורם כהן סופר מטרידים, ושכולם מכירים את הפרופיל של רוב ראשי שב"כ הקודמים. ראינו אותם תומכים בסרבנות ובארגוני שמאל הכי קיצוניים שיש. הוספתי ש'איני יודע איפה אתה אוחז פוליטית, אבל אני חושש ששוב ראש שירות, הפעם מכהן, לוקח את הארגון ללב מחלוקת פוליטית'. אמרתי שאני מתקשה להבין איך הנָגד הגיע לחקירת שב"כ, כאשר מדובר באירוע שהוא צה"לי ומשמעתי באופיו, ושאני מתקשה להבין את האיומים (של כהן בשם בר) על רה"מ. זה אגב היה עוד לפני האיום של ארגמן לחשוף מידע סודי כביכול על נתניהו".

התרשמת שהוא הבין את המסר?
"אני לא בטוח, נוכח ההתפתחויות שבאו לאחר מכן".

מרוב פרשות

ואכן, בחודשים האחרונים, שב"כ הסתבך באינספור פרשיות פנים־ישראליות, רובן מכוונות נגד נתניהו וסביבתו. הן נפתחו ביוזמת שב"כ בתרועה רמה ובדרך כלל הסתיימו בקול ענות חלושה.
הנה תזכורת: ראש השב"כ לשעבר יורם כהן סיפר שנתניהו דרש ממנו למנוע את ההשתתפות של נפתלי בנט בישיבות קבינט. מחליפו, נדב ארגמן, נחקר במשטרה לאחר שאיים בפומבי על נתניהו. היו כמובן גם מעצר הנגד ארי רוזנפלד, "קטארגייט", חקירת "הסחיטה המינית" בלשכת ראש הממשלה, חקירת "זיוף הפרוטוקולים" בלשכת רה"מ, חקירת שב"כ נגד אנשי בן גביר בעוון "כהניזם", ה"תחקיר" המעוות של אירועי 7 באוקטובר שפרסם בר, דרישתו הפומבית להקים ועדת חקירה ממלכתית, ההקלטות המדהימות של ראש המחלקה היהודית, פיטוריו של בר בידי הממשלה, סירובו להגיע לישיבה שדנה בעניינו, סירובו לעזוב את התפקיד, וכעת החקירה נגד איש השירות א'.

הפרשיות הללו לכל הדעות גרמו נזק כבד לשב"כ בדעת הקהל. לפי סקר המכון למדיניות העם היהודי מתחילת מארס, לרוב הציבור היהודי (52%) אין אמון בצמרת שב"כ. מאחר שרוב החקירות הנ"ל כבר הסתיימו בלא כלום, אפשר לשער שמאז המצב רק הידרדר.

"אם תיקח כל אירוע בנפרד, אפשר לבלוע אותו. אבל כאשר אוספים את הכל ביחד, מקבלים ארגון בוורטיגו. מקבלים שירות ביטחון שנכנס לאזור החיוג שעליו דיבר שופט בית המשפט העליון לשעבר, יצחק זמיר: 'בדרך זו (של פעולה שלא בכפוף לחוק) עלולה השליטה על השירות ליפול באחד הימים בידי אדם או קבוצת אנשים חסרי מעצורים, ומכאן כפסע בינו ובין שלטון העריצות של מדינת משטרה...'.

"קח את העמדה שלו בסוגיית ועדת החקירה הממלכתית (בר כתב לשרים כי 'שב"כ סבור שהדרך הנכונה לברר ולחקור את אירועי 7 באוקטובר היא באמצעות ועדת חקירה ממלכתית'). זו היתה התערבות של שב"כ בסוגיה פוליטית מובהקת. אחרי זה בא התחקיר על אירועי 7 באוקטובר ומה שקדם להם. גם זה אירוע קשה מאוד. מעבר לכך שהתחקיר הפנימי של שב"כ היה אחר, הוא הציג רמות מדהימות של ניתוק מהמציאות. היו בתחקיר חצי האשמות לכל הכיוונים, כולל הטענה שהפרות הסטטוס־קוו בהר הבית היו בין הגורמים ל־7 באוקטובר. זה היה בעיניי השיא. ראש שב"כ נותן אליבי לחמאס?! שלא לדבר עד כמה התחקיר היה עקום".

אבל הוא שואל בתחקיר כיצד ומדוע הדרג המדיני נתן לגורם של האחים המוסלמים להתעצם על הגבול.
"השאלה הזו נכונה. בהחלט צריך לשאול אותה ולחזור לאוסלו ולהתנתקות, ולסבבים העקרים מול חמאס, ולצוק איתן ולשומר החומות, שהיו כמו פלסטר לשבר פתוח - אני לא כופר בכך שצריך לבדוק את זה. העניין הוא שבתחקיר שפורסם בשם שב"כ, הדברים הוצגו כאילו העמדה של רונן בר היתה ניצית, להבדיל מהדרג המדיני שבחר בהכלה ובהטבות כלכליות. אבל - ופה כבר אנחנו מגיעים לחלקו של א' - התברר מאוחר יותר בפרסום של שירית אביטן כהן ב'ישראל היום', שזה שקר. כי המדיניות של רונן בר היתה לחזק את מאמצי השיקום של הרצועה והתפיסה שהטבות כלכליות יחלישו את חמאס".

אמרת ששיא השיאים של האירועים היה אי־ההגעה שלו לישיבת הממשלה. למה?
"במכתב לשרים, ראש השב"כ כתב שאת תגובתו לפיטורים הוא לא יציג בממשלה אלא 'בפורום המתאים... ובפני אזרחי ישראל'. זו ממש כפירה בסמכות הממשלה, בכפיפות הארגון לממשלה ולעומד בראשה, וכפירה בחוק השב"כ. הדבר הזה היה מבחינתי ומבחינת יתר השרים משבר שאין ממנו דרך חזרה".

רק לאחר שרשרת המאורעות הזו הגיעה לשיקלי הפנייה מאיש השירות א', ששם נפשו בכפו, והחליט לשבור את הכללים ולחשוף חלק מהנעשה מאחורי המסך השחור שמסתיר את פעילות שב"כ. שיקלי, כאמור, המליץ לבכיר השב"כ להביא לפרסום הדברים, כאשר לשניהם היה ברור הסיכון.

"בחוק שב"כ נאמר במפורש 'השירות יפעל באורח ממלכתי; לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים־פוליטיים'. ופה אנחנו רואים שיש הפעלה פוליטית למהדרין. לכן זה היה חייב להיות משוקף לציבור".

רונן בר טוען שיוצאי "כך" עדיין מוגדרים על פי החוק כ"ארגון טרור", ולכן היתה הצדקה לחקירה.
"היו אין סוף עתירות לבג"ץ שנגעו לבן גביר ולהתמודדות שלו בבחירות. ראינו את הפסילה של מיכאל בן ארי, ולהבדיל את אי פסילתם של חברי כנסת ערבים תומכי טרור. לגבי 'עוצמה יהודית' הוחלט שהיא יכולה להתמודד, ובן גביר נבחר להיות השר לביטחון לאומי. מנגד, גם אם נניח שלדעת ראש השב"כ צריכה להיות חקירה כזו, הוא חייב ליידע את הדרג המדיני, וזה לא נעשה. הוא ריגל אחרי שר מכהן. זה אירוע לא נורמלי, שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.

"ראה מה שכתבתי למבקר המדינה: 'ממשלת ישראל והעומד בראשה לא העניקו לראש השירות יעד או משימה שעניינה חקירה של 'כהניזם' במשטרת ישראל, ולא הסמיכו אותו לפתוח בחקירות נגד נבחרי ציבור בעיצומה של מלחמה רב־זירתית. סמכות זו ניטלה יש מאין, ללא שום דירקטיבה ממשלתית. יש כאן חציית קווים אדומים ועבירה מפורשת על החוק, כלומר שימוש בארגון וביכולותיו שלא באורח ממלכתי, תוך ניצולו למטרות פוליטיות".

"שכח את תפקידו"

החלק האחרון בפאזל ההידרדרות של שירות הביטחון הכללי, על פי שיקלי, הוא ההקלטות של ראש החטיבה היהודית. שיחות אלה הוקלטו במסגרת חקירה חסרת תקדים אחרת של שב"כ, נגד ניצב־משנה אבישי מועלם. האחרון סירב, כזכור, להיענות לדרישות של ראש החטיבה היהודית לעצור ללא ראיות תושבים בגבעות ביהודה ושומרון. בתגובה, שב"כ יזם נגדו חקירה ועצר אותו כאחרון הפושעים.

מה שמתברר מההקלטות בין היתר, הוא שרונן בר אישר באופן אישי את הפעולות של ראש החטיבה היהודית. "האמירות של ראש החטיבה היהודית, 'את השמוקים האלה נזרוק למעצר בלי ראיות', מתחברות לרוח המפקד. גם לגבי נערי הגבעות וגם לגבי השר לביטחון לאומי יש פה כפירה בסמכות הממשלה וניצול הארגון למטרות פוליטיות. מדינה דמוקרטית לא יכוה להרשות לעצמה להתנהל בצורה כזו".

אז אם מחברים את הנקודות, לדעתך רונן בר למעשה לא השלים עם תוצאות הבחירות?
"הוא רואה את עצמו כחסיד של 'הדמוקרטיה המהותית', זו שבגרסאות הקיצוניות שלה לא מכירה בעקרון הכרעת הרוב ובריבונות העם. האמירה שלו היא 'אני כפוף לגורמים משפטיים, אבל לא לממשלה'. ראינו את זה גם בעיסוק האובססיבי שלו בבן גביר לפני המלחמה, ואמרתי לו שזו טעות. אם רונן בר היה משקיע במודיעין מעזה אחוז מהמאמץ והאנרגיה שהוא השקיע בבן גביר, אולי היו נחסכים חיי מאות אנשים ואף יותר מכך. רונן בר ראה את עצמו כמגן הדמוקרטיה יותר משראה את עצמו כמגן הגבול למול חמאס. זו האמת".

זו אמירה קשה. היא מצדיקה את מה שעשה א', שלכל הדעות עבר על הנהלים?
"אין חולק שא' לא שיתף מידע ביטחוני רגיש. גם התביעה לא טוענת את זה. למרות זאת הוא קיבל יחס של מחבל, עם מעצר בערב החג בלי שחקרו אותו, כאקט של השפלה. גם זה מעיד על התנהלות חסרת מעצורים ונקמנות שרואים רק אצל משטרים חשוכים. על רקע כל מה שתיארתי, אני חושב שהחשיפה שלו חשובה מאין כמותה למהלך התקין של החיים במדינה דמוקרטית. הפעלת ארגון ביון נגד שר מכהן, שלא חשוד בשום עבירה ביטחונית - זה חסר תקדים ומסוכן. א' הוא חושף שחיתות".

מה צריך לקרות איתו?
"המקסימום זה בירור משמעתי. אבל מצד האמת נכון שהוא יקבל הגנה ממבקר המדינה כחושף שחיתות. כך נראה לוחם אמיתי למען שלטון החוק והדמוקרטיה. א' ידע לראות רחב יותר מאשר הכפיפות המקומית שלו לראש שירות זה או אחר. זו נאמנות לממלכה ולא למלך. והממלכה היא מדינת ישראל שהריבון שלה הוא עם ישראל. אין ריבון אחר".