מכתבי התבוסתנים בתוכנו פוגעים בסיכויי החטופים לשוב לביתם

1

"עֵת מִלְחָמָה, גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה צַלְמָהּ". על קיומנו אנו נלחמים. אסור לשכוח זאת, גם אם יש בינינו כאלה המנסים לפגוע בתחושת הצדק שלנו. "אַכְהֶה מוֹחוֹ, וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק" תיאר אלתרמן את פעולת השטן לנוכח כישלונו להביס את מדינת ישראל הנצורה. קעקוע תחושת הצדק נועד לפגוע ברצון להילחם. לכן, אסור לשכוח.

שביעי של פסח מוקדש לקריעת ים סוף ולנס ההצלה של עמנו, שבוע אחרי יציאתו מבית העבדים. בראותם את חיילי האימפריה המצרית המתים על שפת הים, פרצו בני ישראל בשירה אדירה. זה לא קרה במכת בכורות ולא ביציאה ממצרים, אלא דווקא שם, כשראו את תבוסת הכוח הצבאי של מצרים, כלומר את תבוסת הממלכה המשעבדת, אז הפנימו המוני העבדים באמת את חירותם.

2

הם מתים, ואנחנו שרים? כן. הם הרשעים. "מעשי ידיי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?" נאמר למלאכים ולא לקורבנות המיועדים ששרו על נס הצלתם. בדורות האחרונים הראו עוד, שהביטוי "מעשה ידיי טובעים בים" מתייחס לבני ישראל שהיו בצרה גדולה, ולא לרשעים שביקשו להשמידם.
ב־7 באוקטובר ביקשו הנאצים החדשים לבצע בנו רצח עם. הם תכננו לעשות זאת בשלושה שלבים, אך הספיקו לבצע את זממם רק בשלב הראשון. תחילה תכננו לפלוש ליישובי עוטף עזה והערים הסמוכות, לאחר מכן להגיע לערים כבאר שבע ואשדוד ואף לרחובות ונס ציונה, ולבסוף לתל אביב.

הם כרתו את ראשי בנינו, אנסו את בנותינו עד שאגנן נשבר ואז ירו בראשיהן, הם קשרו הורים וילדים ושרפו אותם חיים, הם החריבו קהילות שלוות, שרפו ובזזו כל מה שיכלו, ואז חטפו מאות חיים ומתים אל המחילות שהוכנו מראש. הם התגאו בזה, צילמו והעלו לרשתות החברתיות. ארץ אל תכסי דמם.

3

קבוצה קטנה בתוכנו, שאיבדה את המצפן המוסרי, מנסה לשכנענו שהמלחמה חסרת תכלית עכשיו, ואנו פוגעים לחינם בעזתים. גם עוד מאה שנים לא תספקנה לגמול לרשעים האלה על פשעיהם. הם עדיין מחזיקים ב־59 מאחינו ואחיותינו, חיים ומתים. יש להילחם על הצלתם וחילוצם. הקבוצה המבולבלת הזאת מספרת שאפשר להציל את החטופים בעסקה. בכך, זורים חול בעינינו ומאריכים את שהות החטופים בשבי חמאס, וכמובן מעלים את מחירם. חמור מזה, התעמולה לסיום המלחמה מצד בני עמנו מסכנת את עתידנו ואת חיינו פה בארץ חמדת אבות.

בכירי חמאס צופים בהפקרות ברחובותינו ובתקשורת, ומבינים שהם יכולים להתעקש. הנה ידיעה מהשבוע: "חמאס הודיע ​​למצרים שהפתח לכל הסכם הוא הפסקת אש ונסיגה (מכל הרצועה), לא פירוק ההתנגדות (כלומר ארגון חמאס) מנשקה, וכי הם דוחים על הסף כל דיון בנושא הנשק; זה בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין". לא רק על דעת הנאצים הללו זה לא מתקבל, אלא גם על דעת תועמלני התבוסה בתוכנו.

נטפל בחמאס אחר כך, הם אומרים. ברור, איך לא חשבו על זה? אחרי אוסלו, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות מרצועת עזה, שחרור גלעד שליט ועוד - הבטחנו שנעשה זאת. אך לא עשינו אלא אפשרנו הקמת ישות טרור אדירה, שעילת קיומה - מאחרון ילדיה ועד בכיר מחבליה - היא השמדת ישראל ורצח יהודים. לא עצרנו זאת בזמן, וקיבלנו את 7 באוקטובר. מסוכן להקשיב לאלה שמוחם כהה והם איבדו את תחושת הצדק.

4

כדי להבין את עוצמת ההפקרות המוסרית, הביטחונית והמדינית של תועמלני התבוסה, הנה דרישות חמאס במו"מ האחרון להשבת עשרה או אחד עשר חטופים. השאר יישארו בידי חמאס, מזכרת עוון לוודא שישראל לא תתקוף ולא תסטה מהמתווה. מגלעד שליט למדו שדי בחטוף אחד לפרק את החברה הישראלית.

ובכן, לפי פרסומים השבוע, בין השאר בחשבון הטלגרם המצוין של גיא בכור (מומלץ!), אלה דרישות חמאס, שלמרות מצבו, עדיין בטוח ביכולתו להביסנו. כפי שראינו, חמאס מסרב אפילו לדיון על פירוקו מנשק ובהגלייתו מרצועת עזה. הוא דורש להישאר כארגון צבאי ברצועה, חלק מהשלטון ומהפוליטיקה בעזה לאחר המלחמה, ודוחה כל ניסיון "לדחוק אותו לשוליים". הוא דורש נסיגה מלאה של ישראל עד לגבולות 6 באוקטובר, כולל מרצועת הביטחון (הפרימטר), ומתנגד למעורבות זרה, אפילו של מדינות ערביות, ובוודאי הרשות ברמאללה.

על רקע האמירות הפומביות חסרות הכיסוי בתוכנו, לעשות עסקה ולהפר אותה מייד לאחר קבלת חטופינו (גאוני, לא?), חמאס דורש ערבויות בינלאומיות "חזקות" שישראל לא תשוב ותתקוף. בקיצור, הוא תובע חסינות למחבלים שיתמקמו מחדש מול יישובי העוטף ויתכננו את הטבח הבא. את המיליארדים לשיקום הרצועה שיתרמו הטיפשים ותמימי העולם, חמאס דורש לקבל לידיו או בשיתוף עם ארגונים הסרים למרותו כאונר"א, וחלילה לא לרש"פ.

כל זה בתמורה לשחרור כעשרה חטופים. השאר יישארו בערבון עד לשיקום המלא של הישות הנאצית והכנתה לפלישה הבאה, לאחר שישכנעו את ראש השב"כ התורן שמדובר בישות רציונלית המעדיפה עסקים וכלכלה על פני חורבנה, וכמובן בליווי אוהד של תקשורת. לזה נוסיף את המטרייה הקבועה של המערכת המשפטית, שתמשיך לכבול את ידינו מלפגוע מראש במבקשי נפשנו, ותכריח לספק להם סיוע "הומניטרי".

השלכותיה של עסקה כזאת תהיינה הפיכת כל יהודי בעולם למטרה ראויה לחטיפה. זו תהיה מעתה תעודת הביטוח של כל רוצח יהודים באשר הוא.

5

עוד לא ראינו את הרמטכ"ל הנוכחי מנהל מלחמה, מכיוון שמאז שמונה אנחנו לוחמים בעצימות נמוכה ו"שערי הגיהינום" עדיין לא נפתחו על עזה. הרמטכ"ל הקודם חרד מאוד מכיבוש הרצועה, ולכן פעל בשיטת הפשיטות: צה"ל נלחם ויצא כמה פעמים. לאחר הפשיטות התפנינו מהשטח, מאפשרים לאויב להתארגן מחדש ובעיקר לטעון את מצברי העידוד והביטחון.

עשר המכות דומות לשיטת הפשיטות. אחרי כל מכה היתה רגיעה והמצרים יכולים היו להתאושש. זה גרם לפרעה לחשוב שיעבור את התקופה הרעה וישרוד. לעומת עשר המכות, קריעת ים סוף היתה המכה הסופית. לכן חכמינו בהגדה מפליגים בשבח המכות שספגו המצרים על הים ובעוצמת התבוסה המצרית שם.

ובאמת, רק לאחר קריעת ים סוף וטביעת הצבא המצרי על מרכבותיו האימתניות - שעה שהמוני העבדים ראו את אדוניהם הקודמים נגרפים בגלי הים ומושלכים מתים על החוף - נאמר: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". המונח "להאמין" בתנ"ך אינו נוגע לאמונה דתית (זו משמעות מאוחרת, כנראה מתקופת הגאונים) אלא לביטחון. רק אז הגיע העם למסקנה שאפשר לסמוך על ה' ועל משה. וכשהם מבינים זאת, פורצת מפיהם שירה אדירה של בני חורין שהרגע ניצלו ממוות, שיאו של מאבק ארוך לשחרורם מבית העבדים בדרך למולדתם ההיסטורית. זה לא היה אירוע חד־פעמי. אנחנו עוד נראה את הימים האחרים שיאירו לנו באור יקרות. "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".