בנט לא לבד: הבקשות החריגות של נתניהו מראשי שב"כ לשעבר

מלחמה. המלחמה נמשכת. כלומר, חצי נמשכת. חיל האוויר תוקף בחצי כוח, הכוחות הקרקעיים מתקדמים בשמינית כוח, ורק האיומים נמשכים במלוא הכוח. אם היתה אליפות עולם באיומים, ישראל היתה לוקחת בהליכה את המקום הראשון, מותירה מאחור אפילו את הרב־איים דונלד טראמפ.

ישראל (המדינה וגם כ"ץ) חולה ב"איימת". היא מאיימת על חמאס, ועל חיזבאללה, ועל החות'ים, ועל איראן, ועל סוריה (ובעקיפין על טורקיה), ועל הרשות הפלשתינית, ואני מתנצל אם שכחתי איזשהו אויב שמאוים. ומרוב איומים, היא שוכחת את כלל המערבונים הבסיסי שקובע שאם אתה רוצה לירות - תירה, אל תדבר.

תשאלו מה מונע מישראל להתנפל על עזה, כמו שהבטיחה. לגייס חמש אוגדות מילואים וללכת הפעם עד הסוף - עד לחמאסניק האחרון, עד לגירוש כל העזתים, עד לניצחון המוחלט. התשובה פשוטה: כי זה ייגמר כמו שנגמר קודם. כל עוד יש בעזה חטופים, אי אפשר ללכת עד הסוף. וכל עוד אין תוכנית ל"יום שאחרי", אי אפשר ללכת עד הסוף. אה, וגם העניין הפעוט הזה של חוק ההשתמטות מגיוס, שבגללו צונחים שיעורי ההתגייסות של חיילי המילואים ויש חשש שלא כולם יגיעו, בטח כשברקע הממשלה גם ממשיכה במלחמתה במוסדות המדינה.

תהיו בטוחים שהם יאשימו אחרים. את העולם שבולם, את משפחות החטופים שמונעות, את המפגינים והאנרכיסטים והשמאלנים והתקשורת שבגללם - רק בגללם - שוב נעצרנו רגע לפני הניצחון. ורק הם, האחראים הישירים, הבלעדיים, משחררים את עצמם מכל אחריות. ואי אפשר ערב הפסח שלא לתהות על ההבדל בין משה רבנו - האיש שנתן לעם ישראל את התורה ואת עשרת הדיברות - לבין יורשיו המודרניים, שעוברים על רבים מהדיברות האלה, ובניגוד אליו - שנענש על חטאו ולא נכנס לארץ ישראל - מתנהלים כאילו החטאים האלה הם לא אות קלון אלא צל"ש.

ביטחון. קבלו דוגמה לשני חטאים במחיר של אחד. השבוע לקח על עצמו רה"מ נתניהו את ההדלפה של מידע ביטחוני מסווג שיוחסה ליונתן אוריך בחקירת קטארגייט. הפרקטיקה הזאת של לקיחת אחריות מוכרת מעולמות הפשע. נתניהו העדיף להגן על אוריך, כדי שאוריך לא יפתח עליו. וביטחון ישראל, מה עליו? וההדלפות, שנתניהו זועק מרה שאיש לא חוקר אותן, ועכשיו מתברר - כמו שהיה ידוע תמיד - שהוא גדול המדליפים?

גם הדחת רונן בר, שהגיעה השבוע לבג"ץ, נולדה בגלל החקירה הזאת. נתניהו מספר שאיבד בו אמון בגלל 7 באוקטובר, אבל זה שקר: הוא איבד בו אמון כשבר סירב לתת לו צטעלע שישחרר אותו מעדותו במשפט. מאותו רגע הוא הפך לאויב. החקירה הנוכחית הפכה אותו לאויב שצריך להשמידו. אלה לא דברים שלי: תקראו את הדברים שנאמרים על בר ברשתות החברתיות. רבים מהכותבים מייחסים לו בגידה שדינה מוות, לא פחות.

גם ראש שב"כ לשעבר יורם כהן - ימני, דתי, אידיאולוג, נקי - נכנס השבוע לקו האש כי העז לומר את האמת. תאמינו לי שהוא עוד היה עדין במה שסיפר על בקשותיו של נתניהו (לפסול את נפתלי בנט מחברותו בקבינט). אם יסכים לספר מה נתניהו ביקש ממנו בנוגע לגבי אשכנזי בתקופת מסמך הרפז, ואם נדב ארגמן יספר מה ביקש ממנו נתניהו בנוגע לבני גנץ, יהיה כאן שמח.

נתניהו טען שהותרתו של בר בתפקיד תפגע בביטחון המדינה. וכדי להעצים את הפגיעה, מציעים שריו למדר את בר מדיונים ביטחוניים. "להתעלם ממנו", כמו שהציע האח"ל - האחיתופל הראשי לישראל - יריב לוין, וכמה מהשרים מיהרו לאמץ בשמחה. ומה על ביטחון ישראל? שטויות. העיקר ביטחון הממשלה.

בר צריך ללכת. והוא ילך. אבל בדיון בבג"ץ קיבלנו הצצה לעתיד, באדיבות פרקליט הממשלה, ציון אמיר, שקשר בין הסרבנות (שלא היתה) ערב המלחמה לבין שב"כ: "זה חלק מתפקידו של ראש שב"כ להיאבק בפגיעה בסדרי ממשל". ואם כך, שתי תובנות זריזות. האחת, שעל פי מודל אמיר, היה על רונן בר לעצור את כל חברי הממשלה בעוון פגיעה בסדרי הממשל שהם מבצעים, הלכה למעשה, כמעט מדי יום. והשנייה, שזה מה שצפוי לנו תחת יורשו של בר, שנתניהו עמל בימים אלה לאתרו.

לירי. מכונת הרעל הסתערה השבוע על שורדת השבי לירי אלבג, בעקבות ראיון שבו העזה להגיד את דעתה על נתניהו. "בגללך, אני, בת 20, עברתי את הדבר הכי גרוע שבן אדם אי פעם יכול לעבור, ואתה אשם", אמרה לכאן 11. מאותו הרגע נפתחו שערי הגיהינום: "זבל של נערה. חבל שלא נשארה שם"; "שאלוהים ייקח אותך בדרך אחרת"; "לשלוח אותה חזרה לעזה"; "היחידה שחזרה במשקל עודף ממה שנכנסה". ועוד, כיד הלשון והמקלדת.

מתברר ששורדי השבי צריכים להרכין ראש ולהודות למנהיג ששחרר אותם. ומה עם העובדה שהוא זה שהשאיר אותם שם חודשים מיותרים? ומה עם העובדה שהוא משאיר שם גם היום 59 חטופים כי הוא מסרב לקיים את שלב ב' של ההסכם שהוא חתם עליו? זה כמובן לא משנה לשופרות. מבחינתם, לירי היא "שמאלנית אנרכיסטית"

מתברר ששורדי השבי צריכים להרכין ראש ולהודות למנהיג ששחרר אותם. ומה עם העובדה שהוא זה שהשאיר אותם שם חודשים מיותרים? ומה עם העובדה שהוא משאיר שם גם היום 59 חטופים כי הוא מסרב לקיים את שלב ב' של ההסכם שהוא חתם עליו? העיקר שלירי היא "שמאלנית אנרכיסטית

נתניהו הגיע השבוע לוושינגטון. הוא קיבל על הראש (כלומר, אנחנו) מו"מ ישיר בין ארה"ב לאיראן. והוא קיבל על הראש (כלומר, אנחנו) סירוב אמריקני להוריד את המכסים. והוא אפילו קיבל על הראש (כלומר, אנחנו) אמירה עמומה על הצורך להפסיק את המלחמה בעזה.

הפרשנים תהו מה היה קורה לו הנשיא האמריקני היה עכשיו ביידן או אובמה. איך נתניהו היה מגיב אז לעניין האיראני, או לסוגיית המכסים, או לעזה. התשובה ברורה, אבל היא פחות חשובה. מה שחשוב הוא שגם ערב הפסח הזה, ראש ממשלת ה־7 באוקטובר עוד לא ביקר בניר עוז.

ולמרות הכל, שיהיה חג שמח ושקט.