זה שעולה וזה שיורד: יאיר גולן חושף את יאיר לפיד

כניסתו של יאיר לפיד לפוליטיקה,כמקובל אצל מה שנהוג לכנות "מפלגות מרכז", היתה הצלחה מסחררת: בעל טור, מגיש טלוויזיה וסופר, הצליח לנחות בכנסת עם 19 מנדטים. המצע של מפלגתו לא היה שונה בהרבה מזה של מפלגת המרכז הראשונה, ד"ש. זו קמה בשנת 1976 ומצאה את עצמה בקואליציית המהפך, כאשר הליכוד הביס את המערך בבחירות.

ד"ש ליקטה נוטשי מפלגת העבודה והליכוד ופנים חדשות לפוליטיקה כמו יגאל ידין וסטף ורטהיימר. הכינוי "מרכז" היה - ועודנו - כיסוי לשמאל מדיני הדוגל במה שנהוג לכנות "פתרון שתי המדינות", אך בניחוח של מלחמה בשחיתות, מתינות כללית וארומה מאחדת לכאורה, שיש בה כדי לקסום למצביעים שאמנם אוהבים להצביע, אבל לא ממש אוהבים לתייג את עצמם "שמאל" או "ימין". בעיקר לא שמאל.

כאשר אין לציבור ראש למילים ארוכות והוא רוצה להיראות טוב וצודק באופן כללי - אפשר למצוא אותו מצביע למפלגה חדשה וחייכנית שמבטיחה משהו חדש, רענן ושעדיין לא מדיף ריח של פוליטיקה. אנחנו כאן בשביל הפוליטיקה? חלילה. אנחנו כאן בשביל לעשות דברים טובים. ומהו הטוב? משהו כללי ומעורפל, שידבר אל הנפש הכללית והמעורפלת. למשל משהו כזה: "אזרחי ישראל לא מגרדים את הפוטנציאל שלהם, לא ביטחונית, לא מדינית בטח שלא כלכלית. הם נמצאים בפיגור אדיר ביחס לפוטנציאל. זה בגלל החור בטנק הדלק של ישראל, הפוליטיקה הישראלית. המערכת המדינתית צריכה לעבוד בשביל האזרחים וכרגע זה לא קורה" - יאיר לפיד, 2017.

למפלגות מרכז יש נטייה מצערת להתגלות בסופו של דבר כמה שהן באמת: מפלגות שמאל. מתחת לכל גוף שמכנה את עצמו "מרכז" נמצאת המדינה הפלשתינית. המלחמה בשחיתות היא לעולם המלחמה בשחיתות של נבחרי ציבור, ולעולם לא בשחיתות של המוסדות הבלתי נבחרים. אחד מגלגוליה של ד"ש היה מפלגת "שינוי" בראשות טומי לפיד, אביו של יאיר, וזו הוסיפה לתערובת גם שנאת חרדים. בכך נחשף עוד מרכיב של השמאל הפוליטי: לא רק דרישה מהחרדים להשתלב בכלכלה ובצבא, אלא גם חילוניות לוחמת שעולה ממנה לעיתים ניחוח קל של תיעוב היהדות עצמה.

במהלך השנים ידעה יש עתידאיחודים עם מפלגות אחרות, עליות ומורדות, כאשר בבחירות האחרונות הגיעה לשיא עם 24 מנדטים. מעולם לא ידעה מספר חד־ספרתי של מושבים בכנסת. לפיד אף זכה להיות ראש ממשלה לרגע קצר עם נפילת ממשלת השינוי בראשות נפתלי בנט. מתחת לשינוי רבצה, כרגיל, המדינה הפלשתינית.

אנחנו כאן בשביל הפוליטיקה? חלילה. אנחנו כאן בשביל לעשות דברים טובים. ומהו הטוב? משהו כללי ומעורפל, שידבר אל הנפש הכללית והמעורפלת

לפיד הקפיד תמיד לשלב קיטש חיובי גם בנאומיו התוקפניים. בראיון מתקופת בחירות 2022 אמר גם: "הפוליטיקה שלנו השתנתה מימין נגד שמאל לאנשי מרכז נגד קיצונים", גם "יש כאן ממשלה שעובדת, חרוצה, הגונה, שלא מבטיחה סתם דברים, שמתכוונת למה שהיא עושה ומביאה הישגים", וגם - התבטאות מתונה יחסית על ראש הממשלה: "הוצאנו את האיש עם הקילר אינסטינקט מהלשכה הזו אחרי שהוא לא הצליח לנצח בארבע מערכות בחירות". ואז, במערכה החמישית - נתניהו ניצח. ההפסד לא תרם למסר המפנק של לפיד: "מה שיש לנגד עינינו זה ראש הממשלה החלש ביותר שהיה פה, וממשלה בהפרעה. זו לא ממשלת ימין על מלא, זו ממשלת טירוף על מלא".

זה כלום לעומת התקפות לפיד על הממשלה ועל נתניהו אחרי פרוץ המלחמה. אז כבר החלו הצעקות ברחובות ובמליאה. קשה לקושש מהן התבטאות מנצחת, שכן התחרות קשה, אבל מועמדת ראויה היא הטענה מאוגוסט 2024: "אין עסקת חטופים כי לנתניהו כבר אין נשמה ומי שאין לו נשמה לא יכול להיות ראש ממשלת ישראל".

העלייה בחריפות הרטוריקה לא תואמת את ירידתו של לפיד בסקרים. אין לדעת מה יהיו תוצאות האמת בבחירות הבאות, וסקרים הם כלי מפוקפק מלכתחילה, אך בעוד יאיר לפיד מגדל זקן, מעלה את הטונים ועומד בפני אפשרות של ירידה למספר מנדטים חד־ספרתי, עוקף אותו משמאל יאיר אחר - גולן, וגולן הוא מקרה מעניין.

על פי סקר של חדשות 12 מהשבוע, גולן זוכה ל־14 מנדטים. בסקר ערוץ 14 - גולן ומפלגתו "הדמוקרטים" עוקפת בקלילות את "המחנה הממלכתי" של בני גנץ ומתייצבת במקום השני אחרי הליכוד עם 17 מנדטים. והפעם לא מאחורי רשת הסוואה של "מפלגת מרכז". יאיר ג. אינו יאיר ל. אפילו לא דומה.

גולן, בניגוד ללפיד,אף פעם לא טרח לעטות על עצמו ממלכתיות, מתינות, מרכזיות, אפילו לא חיבה כללית, ייתכן מזויפת, לעם ישראל או לדמוקרטיה. הוא צנח לציבוריות הישראלית במדי צה"ל, בטקס יום השואה, בנאום התהליכים המפורסם שבו לא היסס להשוות חלקים מעם ישראל לנאצים. וזו היתה רק תחילת ההיכרות איתו.

כמו רבים בשמאל - גם גולן סבור ש"הסכנה בפנים גדולה מהסכנות בחוץ". השמאל באופן טיפוסי פוחד מיהודים יותר מכפי שהוא פוחד מערבים. כלומר, לא מכל היהודים. רק מהימין, בדגש על הימין הדתי והמתנחלי. במקרה של גולן - נגד מתיישבי חומש, שעליהם אמר בשנת 2022 בתקופת ממשלת השינוי ("ממשלה טובה" על פי גולן): "אלו לא אנשים, אלה תתי אדם, אנשים בזויים, קלקולו של העם היהודי". כמו כן צה"ל "חייב להעביר לכל חייל וחיילת חינוך לאזרחות דמוקרטית, לאזרחות ליברלית, לאזרחות שתואמת מדינה באלף השלישי". במיוחד "הרבה מאוד מאנשי הציונות הדתית, חלקם זכו לחינוך לאומני קיצוני". בנוסף, את ישראל צריך לגאול "מהמחלה הממארת שנקראת בנימין נתניהו". איזה נסיך.

גולן לא דומה לשום "מפלגת מרכז" לפניו. בין היתר כי אין לו יומרות להציג את עצמו כמרכז. הוא עומד בראש ארוחת שאריות של מפלגת העבודה ומרצ. שתיהן לחוד מתנדנדות על סף אחוז החסימה. אך הברוטליות, הגסות והשנאה הגלויה של גולן הפיחה בהן רוח חדשה, ונראה שיש לרוח הזו לקוחות מרוצים. השמאל חוזר, הוא לא במצב רוח טוב, אבל לפחות הוא לא מסתתר.