המילה "פוליטיקה", כמו החיות בתיבת נח, נוטה להתהלך בזוגות ולשלב ידיים עם שם התואר "קטנה". לפעמים הפוליטיקה היא פוליאמורית ומצרפת אליה כינוי גנאי נוסף. במאי השנה הגיבו אחים לנשק לכוונתו של נתניהו להעביר בכנסת את חוק הגיוס של ממשלת בנט־לפיד: "נתניהו פוגע בביטחון מדינת ישראל, פוליטיקה זולה על גב הנושאים בנטל". בניגוד לאחים לנשק, שאצלם הכל ביוקר - ההפגנות, הפוסטרים, החולצות, שלטי החוצות והסרבנות.
לפעמים גם הקטן והזול לא מספיקים, ויש לגייס גם את הכיעור. השבוע פרסם פורום העסקים של בכירי המשק הודעה חמורה: הבכירים התחלחלו מכוונתו של נתניהו לפטר את גלנט ולמנות במקומו את סער, עד כדי שלושה סימני קריאה. "חדל והפסק להתעסק בפוליטיקה קטנה ומכוערת באמצע מלחמה!!! עצור באופן מיידי את המהלך להחלפת שר הביטחון!". בני גנץ הסכים: "זו ההגדרה המילונית לפוליטיקה קטנה על חשבון ביטחון המדינה".
הפוליטיקה הקטנה והזולה מלווה אותנו כבר שנים ארוכות, ולא רק מהצד של האופוזיציה הנוכחית. "לפיד בוחר לעשות פוליטיקה קטנה במקום לשדר מסר של אחדות", נזפה דוברות הליכוד ביאיר לפיד במאי 2023. לא שלפיד חף משימוש במונח - הוא עצמו הטיח בשר האוצר סמוטריץ' כי הוא "עושה בכסף של אזרחי ישראל פוליטיקה קטנה ועלובה בזמן מלחמה". הפוליטיקה הקטנה נמצאת בשימוש נפוץ כדי להדגיש את העובדה שפוליטיקה היא עניין מפוקפק מעיקרו, שכן תכליתה היא כיבודים וג'ובים. היא לא קשורה לצורכי המדינה, שלא לדבר על רצונם של האזרחים. ויש דבר גרוע אף יותר מפוליטיקה - והוא הפוליטיקה הקטנה, הזולה והמכוערת.
ודאי שבכירי המשק לא חולמים אפילו ללכלך את ידיהם בפוליטיקה, לא כל שכן קטנה, זולה ומכוערת. בשנה האחרונה הם יצאו נגד הרפורמה (הרפורמה היא אולי פוליטית, אך המחאה נגדה - לא ולא), והצטרפו למה שנקרא "מחאת החטופים" לאחר רצח שישה חטופים בידי חמאס. בהודעה שפרסמו הם האשימו את הממשלה בהפקרת החטופים, ותרמו דעת מומחים בנוגע למצב המדינה: "כאוס ביטחוני, כאוס כלכלי ללא תקציב מדינה הגיוני, שביתה במערכת החינוך וקריסת השירות הציבורי". בהיותם מעל לפוליטיקה, להבחנותיהם יש ערך מיוחד. ובהיותם בכירי משק, הם יכולים להשבית את חלקו כפי שעשו בתקופת מחאת הרפורמה, וכפי שאולי יעשו שוב אם יעז ראש הממשלה לפטר שר ביטחון שהם אוהבים ולהחליפו באחר.
חברות מסחריות לא אמורות לעסוק בפוליטיקה, אך פורום העסקים לא מורכב מעסקים, אלא מבני אדם שעומדים בראשם. אם תרצו - מועדון יוקרתי ל־200 ראשי חברות גדולות ובעליהן. בנקים, ביטוח, נדל"ן, תקשורת. ומה לעשות שלבני אדם יש דעות ונפש אנושית ופרטית, שלבעלי המניות וללקוחות אין שליטה עליה. את מנוחת נפשם טורדת בעיה אחת קטנה, אך עקרונית: בכל מערכת בחירות הם מורשים להטיל רק פתק אחד בקלפי, ממש כמו העובדים שלהם, ממש כמו הלקוחות שלהם. וכל הפתקים הללו מעניקים כוח שלטוני ל־120 אנשים, שהם, לא נעים להגיד - פוליטיקאים. ולכן בכירי המשק, ממש כמו בכירים אחרים, רוצים לעשות פוליטיקה גדולה, פוליטיקה יקרה, פוליטיקה יפה.
את מנוחת נפשם של ראשי המשק טורדת בעיה אחת קטנה, אך עקרונית: בכל מערכת בחירות הם מורשים להטיל רק פתק אחד בקלפי, ממש כמו העובדים והלקוחות שלהם
הפוליטיקה הגדולה היא כזו שלא מתעסקת בקטנות כמו מינוי שרים, ראשי ועדות איתור, שופטים או קביעת מדיניות ויישומה. כלומר היא כן מתעסקת, אבל לא באמצעות יצירה, אלא באמצעות סיכול מדיניות שלא לטעמה. בג"ץ נוהג כך כבר שנים, בעודו מכריז השכם והערב כי הוא לא פוליטי חלילה וחס. היועמ"שים תורמים גם הם את חלקם, בעיקר מאז קבע בג"ץ כי עצתו של היועמ"ש היא הוראה מחייבת. הטייסים המריאו מעל הפוליטיקה כשסירבו להתייצב למילואים אם יעבור החוק לצמצום עילת הסבירות, והרופאים - ומה פוליטי פחות מרפואה - נטשו את משמרתם גם הם במחאה על הרפורמה, ולפני שבועיים במחאה על רצח החטופים.
הפוליטיקה הגדולה היא מפלטם של מי שחשים ששותפותם בדמוקרטיה היא קטנה מכדי לבטא את חשיבותם ואת תרומתם הייחודית. איך אמרו אחים לנשק השבוע: "עצרנו את ההפיכה, עצרנו את פיטורי גלנט בעבר, ואנחנו כאן כדי לפעול גם עכשיו, במחאה אזרחית עוצמתית ונחושה. המדינה שלנו, ואין לנו כוונה לוותר עליה!".
הלב נחמץ לנוכח תסכולם של האנשים שהמדינה רשומה על שמם בטאבו, ובכל זאת הם לא מצליחים לממש את בעלותם עליה דרך המנגנון הדמוקרטי. זכור שיברון הלב של המפגין הוותיק אמיר השכל, כששוטרת ממוצא אתיופי העזה לפנות אותו מעוד הפגנה בלתי חוקית שבה השתתף. "אני הבאתי את ההורים שלך מאתיופיה, איך את לא מתביישת?", זעק לעברה. השוטרת עסקה בשיטור קטן, כזה שאוכף את החוק. אך זהו חוק זול ומכוער. החוק הגדול, היקר והיפה הוא זה שמתיר לאנשים הנכונים להפגין בכל דרך שיבחרו.
הפוליטיקה היא הכלי היעיל ביותר לביטוי רצון העם, והחשוף ביותר לביקורת ציבורית. ואם היא נראית לעיתים זולה, קטנה ומכוערת - לפחות היא נראית. הפוליטיקה הגדולה היא פסילת חוקים וחוקי יסוד בידי בג"ץ, בחוסר סמכות חוקית. הפוליטיקה היפה היא התככים והקנוניות במערכת המשפט שהקליט בסתר אפי נוה. הפוליטיקה היקרה היא איש העסקים איל ולדמן, שמגייס את חבריו העשירים כדי לפגוע בעסקיו של חבר אחר במועדון, אבנר סטפק, מנכ"ל בית ההשקעות "מיטב", מכיוון שלניר ברקת ולאחיו יש בו 9% בעלות. "בואו כן נחרים ונפגע בברקת", ציווה ולדמן על חבריו לקבוצת הווטסאפ, בתכתובת שהתפרסמה בערוץ 14. "שירגישו שזה לא משחק. ואתה צריך להתבייש להיות שותף של ברקת!!! אני לא עובד עם אנשים תומכי ההפיכה המשפטית, מטרפדי עסקת החטופים ותומכי בן גביר".
הפוליטיקה היפה, הגדולה והיקרה מתבצעת בחדרי חדרים, מגובה בכסף שמקורו לא ידוע, בידי אנשים שחלק ממניעיהם נובעים מרצונם להישאר חברים במועדון היוקרתי הסגור. היא לא נועדה לאזרחים מן השורה. לאלה יש רק פוליטיקה רגילה, וגם כשהיא קטנה, זולה ומכוערת - עדיין היא הדבר האמיתי: קוראים לזה דמוקרטיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו