האמריקני שמשוכנע: ישראל נתנה מט לאיראנים

הסיפור הגדול הוא כזה: האמריקנים ניסו לנפח פסגה, שבה במסגרת משא ומתן אינטנסיבי ישראל וחמאס יגיעו לעסקה שתביא להפסקת אש ולשחרור החטופים, ולא משנה כרגע מה הנוסחה. סבב המשא ומתן שצבר תאוצה תקשורתית, נועד קודם כל להביא את איראן לשקול מחדש את כוונותיה ההתקפיות. במקום משא ומתן, התגובה של חמאס היתה שהם דוחים את העסקה, ולא מתייצבים למשא ומתן, כאשר "מתקפת הטילים" המתוכננת מצד איראן גוברת על היוזמה הדיפלומטית האמריקנית. איך אמר מי שאמר בהלוויה - אחת מהן - ב"הסנדק": "אלו היו האיראנים לאורך כל הדרך".

כלומר, האסטרטגיה האיראנית צפה אל פני השטח. מרכז הכובד של מלחמת ההתשה עבר לחיזבאללה, ותפקידו של חמאס המובס הוא לתרום את שלו למאבק בישראל על ידי המשך החזקת החטופים. נקודה נוספת שאפשר לראות היא, שהאיראנים מייצרים איזו אסטרטגיה מלחמתית ללא מגע; הם קודם כל מנהלים התשה עצבנית בישראל - ללא הצלחה למעשה. אבל יותר מכך, הם גורמים לאמריקנים לתזז כוחות אסטרטגיים, מצוללת ועד נושאת מטוסים וכו', לקרבת אזור המלחמה. האמריקנים עוזרים לאיראנים להציג את חולשתה של ישראל, שנזקקת למטרייה אווירית של בעלות ברית מערביות. אבל יותר מכל: הם פוגעים בדימוי האמריקני בעיני העולם הערבי.

התפקיד שממשל ביידן ניסה לאמץ לעצמו, של מעין מתווך ששומר על איזון בין ישראל לחמאס ולפלשתינים בכלל, מתפורר. איראן מציגה את האמריקנים כמי שמתייצבים חד־משמעית לצד ישראל. יכול להיות שא־סיסי ובן סלמאן אוהבים לראות את ארה"ב מממשת את נאמנותה לבריתות מוצהרות, אבל בקרב העמים באזור החיזיון האמריקני־ישראלי עלול להיות גורם מתסיס.

לגבי חיזבאללה, יש הסכמה שהם פועלים כזרוע איראנית ולפי הנחיות איראניות. לכן זה גובל בבדיחות הדעת לדווח בתקשורת שהאיראנים עוסקים בתיאום עם חיזבאללה, ולכן עדיין לא תקפו.

ב"ניו יורק טיימס" ניסו השבוע לתת הסבר להתנהלות איראן תחת הכותרת: למה איראן בהמתנה בנושא פעולת התגמול על חיסול הנייה? בהקשר הזה מצוטט עלי וואא'ז, מנהל פרויקט איראן בגוף שנקרא THE INTERNATIONAL CRISIS GROUP. את הגוף הזה כפי שהוא היום עיצב רוב מאלי, האיש שניסה במשך כמה שנים להגיע לחידוש הסכם הגרעין עם איראן, וככל הנראה הגיע רק להבנות. ההבנות הן שהאיראנים לא יעברו בהעשרת האורניום מעבר ל־60 אחוז, ובתמורה איראן תמשיך לתפקד בשוק הנפט הבינלאומי כדי שחס וחלילה לא תהיינה עליות מחירים עד נובמבר השנה. וואא'ז אומר ל"טיימס" כי תגובה איראנית משמעותית לישראל תגרום בסבירות גבוהה למענה ישראלי חזק עוד יותר - ואיראן תאבד את יכולתה לשלוט במחזור ההסלמה שיבוא בהמשך: "ישראל נתנה לאיראן מט במצב הנוכחי, כי לאיראן לא נותרה אף אופציה טובה".

צריך לרשום לפנינו, כי תחת ממשל ביידן איראן ביצעה מתקפת טילים על מדינה שנייה, ישראל, בהיקף שלא זכור כמותו בכלל בזירה הבינלאומית. ועכשיו, אחרי שהשמיים לא נפלו על האיראנים, הם מתכננים התקפה אופציונלית נוספת. עכשיו האמריקנים כבר מכניסים את איראן כשחקנית נוספת במשא ומתן על הפסקת אש והחזרת החטופים מעזה. אפשר לומר שהאיראנים והאמריקנים באיוולתם משחקים לטובת המדיניות של ממשלת הימין; תמיד יימצא מישהו בצד של האויב שיציל את היהודים מעצמם.

קול ישראל מקפלן

מסרי התעמולה הבוטים, שנכנסו לשעות העגולות שבהן שודרו פעם ברדיו ידיעות בעלות ערך חדשותי, הם אירוע חדש בדמוקרטיה הישראלית

רשת ב' של תאגיד "כאן" היא חלק מגוף שידור ציבורי. נכון? כמה ניג'סו לציבור באינספור דיונים ומאמרים מלומדים על הצורך של הדמוקרטיה בגוף שידור ציבורי, שלא יהיה מכור לאינטרסים טייקוניים ופרסומאיים המכוונים היום את הפוליטיקה. מה שקיבלנו אלו כמה ערוצי טלוויזיה וכמה עיתונים, שכולם משדרים על גל אחד ואצל רובם אפשר לקבוע כי העורך בפועל הוא גורם חיצוני. גורם פרסומאי פוליטי עם כיוון ביביפובי ידוע.

אבל רשת ב' ומהדורות החדשות שלה מדי שעה? לא יודע מי אחראי לזה, וגם לא מדדתי בדיוק בכל כמה דקות משודר בתמלילי הרשת שרבים עדיין נזקקים לה, מסר בוטה שאינו שירות לציבור וגם אינו בגדר דיווח עיתונאי חיוני, אלא הוא באופן גס נגד רה"מ בנימין נתניהו. מה שברור זה שהחל משעות הבוקר, בכל מהדורת חדשות מוקדשות כדקה או יותר לשנאה. הסתה. אלה אותן שתי דקות של אורוול מהרומן האדיר שלו "1984", שמוקדשות לשנאת גולדשטיין.

מאז החודשים הראשונים למלחמה שינתה מהדורת החדשות של קול ישראל, או איך שזה נקרא היום, את המבנה שלה. זו כבר אינה המהדורה שרבים עדיין מתרשתים אליה באופן אוטומטי כהרגל של שנים, אלא זו מהדורה במבנה חדיש: מישהו החליט להיות מקורי וליישר קו עם גלי צה"ל, שכבר שנים מכניסים הקלטות של דמויות בחדשות כדי לרענן קצת את הקיץ, כן? או את החורף. או את תמרוני האביב. אבל בגרסת רשת ב' קול ישראל תאגיד "כאן", ההקלטות השזורות בטוב טעם ומרעננות את כוסות הקפה הן באופן קבוע השתלחות באדם כלשהו, מישהו שמוגדר כקשור בדרך כזו או אחרת לחטופים: ביבי בוגד, ביבי מספסר... לא צריך לחזור על הרפטואר. זאת תת־רמה מבחינה מקצועית, משום שמדובר בלא פחות מתעמולה גסה ונצלנית הנשענת על קרובי חטופים.

נוסף על כך, צפויה תמיד הקלטה של אחד העמוסים. או כשאחד מהם עסוק או נמצא בחופשה באיסלנד, תמיד ישנו ישראל. תמיד יישאר ישראל, שכבר מייעדים אותו לתפקיד באחת המפלגות הממסדיות המנוהלות בידי היועצת המשפטית. בכל אופן, ישראל זיו תמיד ייגע, ותמיד יפחיד ותמיד יהדהד את המסרים ברוח הממשל האמריקני. התרגלנו כבר למעבירי המסרים בכל ערוץ מארץ עוץ.

אבל תשדירי התעמולה הבוטים, שנכנסו לשעות העגולות שבהן שודרו פעם ידיעות חדשותיות, הם אירוע חדש בדמוקרטיה הישראלית. רוב צרכני השידורים הצעירים כבר לא מאזינים לרדיו, אבל יש אוכלוסייה משמעותית ששמרה על ההרגלים הישנים, והיא נאלצת להיחשף ללוחמה פסיכולוגית מטעם עובדי התאגיד, שניגנו בעבר בלי סוף על כך שרק השידור הציבורי ישמור על חופש הביטוי. עכשיו מתברר שחופש ביטוי זה סל תרופות שמכיל שתי גלולות קבועות שמרפאות הכל: עמוס גלעד ו"עסקה עכשיו".

האקטיביזם היועמ"שי

הצעדים של בהרב־מיארה רק מרחיקים את הגדלת גיוס החרדים, אבל פקידים שקובעים מדיניות בלי שהוסמכו לכך, לא בהכרח חושבים על השגת היעד

רוח השתלטנות של היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה והמשנה שלה גיל לימון אינה יודעת גבולות. ההנחיה של הצמד הזה, ששמותיהם לא היו ידועים לאף אחד עד לפני כמה שנים, להפסיק את סבסוד מעונות היום לילדים של מועמדי גיוס חרדים, כאילו נלקחה ממשטרים אפלים. יו"ר ועדת הכספים גפני מרבה להשתמש במילה "רשעים". הבעיה היא שהמילה הזאת מופיעה קבוע ברפטואר הלשוני של מנהיגי החרדים, ואינה מבטאת את עומק העבריינות הדיקטטורית במכתב ששיגרה היועצת המשפטית לגורמים הממשלתיים האחראים לנושאי התקצוב. מה שמאפיין פקידים שקובעים מדיניות בלי שהוסמכו לכך, הוא שהם אף פעם לא חושבים על השגת היעד האמיתי הרצוי. במקרה הזה, הגדלת גיוס החרדים. הצעדים של בהרב־מיארה הם עקרים לחלוטין, ומבחינת המטרה הם רק מרחיקים אותה.

השמאל המשפטני מתהדר בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך השוויון גובר על זכויות האדם בישראל, והתוצאה עגומה. כאשר גורם שלטוני כמו היועצת המשפטית והמשנים שלה מעניש ילדים על מעשים שמיוחסים להוריהם, זה סוג של ברבריות.

אחד הפרשנים הגדיר את ההנחיה של היועמ"שית כ"מכה הקשה ביותר לכיס המשפחות של אברכים צעירים". אפשר לחבר את האקטיביזם היועמ"שי הזה לחזונו החדש של יאיר גולן - הקמת גופים שיעודדו חזרה בשאלה בקרב הדתיים.

האקטיביזם היועמ"שי שחודר לכל מקום - כולל התערבויות בתחומי הממשל הפוליטיים, כמו שאלות תקציב וסיוע לאוכלוסיות נזקקות - הוא בלתי חוקי בעליל. הוא מצטרף להתנהלות של מ"מ נשיא ביהמ"ש העליון פוגלמן, שהופך את עצמו לגורם שאין בלתו במינוי שופטים לעליון, בייחוד בפרשת המינוי של נשיא בית המשפט העליון. תשכחו רגע מהנהלים הקיימים כביכול בישראל, ותתרכזו במה שנחשב להליך דמוקרטי במדינות דמוקרטיות. לא ידוע על שום מדינה דמוקרטית, שנשיא בית המשפט העליון בה קובע את זהות יורשו בתפקיד ומנהל משא ומתן של כיפופי ידיים עם הממשלה והמוסמך מטעמה, שר המשפטים.

אחד הצעדים המשמעותיים והלא פוליטיים בשינויים שהתבקשו בוועדה למינוי שופטים, היה הרחקת לשכת עורכי הדין מההליך. והנה, הם שם, ויחד עם פוגלמן יש להם מבחינה מספרית טכנית יכולת הכרעה. כן, הדבר הדמוקרטי ביותר במצב העריצותי הזה הוא לא למנות נשיא לבית המשפט העליון, אם אדם כמו פוגלמן הוא האישיות שבוחרת אותו. השופט יצחק עמית לא עובר. נראה את בית המשפט העליון כופה את בחירתו.

שופטי בית המשפט העליון כבר לא מתרגשים מהעובדה שרמת האמון בהם ירדה ל־40 אחוז, משהו דומה למשטרה. הם יודעים שעם ישראל צייתן, וכמו שהמשטרה ממשיכה לשרוד עם שיעורי אמון נמוכים, גם בית המשפט העליון יכול לשרוד כשחברות פרסום ומפגיני קפלן ועיתון "הארץ" תומכים בו.

לשאלת גלנט

התגובה של ישראל לטבח הילדים במג'דל שמס מעידה שבמישור הטקטי נתניהו, הרצי וגלנט עובדים בתיאום מלא. לא כך במישור המדיני־אסטרטגי

המון פוליטיקה סביב שר הביטחון יואב גלנט. יש הטוענים שהוא הגורם הממשלתי שעושה הכי הרבה פוליטיקה מאז אותו ליל קלשונים במארס 2023, כאשר ראש הממשלה פיטר אותו ואז חזר בו. יש מעט מנהיגים פוליטיים ששמרו על עצמאותם לנוכח הסחטנות של מערכת המשפט, בסיוע התקשורת וחברים לדרך מהממסד הביטחוני. גלנט היה קצין בכיר מצטיין בצה"ל. שר הביטחון ברק ורה"מ נתניהו רצו בו כרמטכ"ל, אבל גבי אשכנזי, בן כספית, תחקירני "מעריב", אמנון אברמוביץ' וגורמי הממסד המשפטי ומבקר המדינה התנגדו. מי הם ראש הממשלה ושר הביטחון כנגד הגורמים המוסמכים. הפשטתו של גלנט מכבודו בנושא הקרקעות במושב עמיקם הכניסה אותו למסלול הקוראלס, והגיעו הדברים לכך שהוא הפך לדרלינג של מחאת הסרבנים, אחוות הנשק, כאשר הפעם אהוד ברק מאחוריו. גם הוא הפיק לקחים איפה כדאי לחנות.

בימין יש המכנים את גלנט היום "הקולר שהשמאל מחזיק על צווארה של ממשלת הימין". לפי המסורת של מלחמות ישראל, שר הביטחון או הרמטכ"ל או שניהם יחד הם מצביאי המלחמה. ראש הממשלה במושב האחורי. במלחמת חרבות ברזל המצביא הוא נתניהו, שהפך לשר הביטחון בפועל. התגובה המהממת של ישראל לטבח הילדים במג'דל שמס על ידי חיסולים מהדהדים מעידה שבמישור הטקטי ביבי, הרצי וגלנט יודעים לעבוד בתיאום מלאה. אבל לא כך במישור המדיני אסטרטגי.

חילוקי הדעות החלו בלוח הזמנים שכנראה תוכנן בצה"ל, ולפיו המלחמה נגמרת כהמשך לעסקת החטופים בנובמבר 2023. גלנט הודיע שתושבי העוטף יוכלו לחזור בינואר. היום מוסכם על הכל שכיבוש פילדלפי וכיבוש רפיח אלו מהלכי הכרעה שאין בלתם. מערכת הביטחון חששה ממשבר מול מצרים, ולא תכננה מבצע קרקעי סימולטני מהתוחמת הצפונית ועד כיבוש פילדלפי ורפיח. ראש הממשלה כמעט לבדו הוביל את המערכה לנקודה שאנחנו נמצאים בה היום של הכרעה צבאית.

זה זמן רב שגלנט החליף את שיקולי הביטחון הלאומי העליונים בתמורה לעסקת החטופים, והשבוע הדהד בוועדת החוץ והביטחון את המסרים של חמאס בנושא. הוא עבר למחנה שמונחה על ידי הממשל האמריקני. פירושו ויתור על ניצחון ועל חיסול חמאס, ושיתוף פעולה עם המשחק של יחיא סינוואר. סינוואר רוצה לעצור אותנו באמצעות שחרור של כמה חטופים, ואז למשוך את הזמן במשא ומתן עקר תוך המתנה לתוצאות הבחירות בארה"ב, בתקווה שקמלה האריס תירש את ביידן בבית הלבן. סינוואר יודע שאם עכשיו האמריקנים לוחצים את ישראל כדי לדאוג להישרדות חמאס, בממשל האריס המוטו יהיה כמו אצל ניקסון: "הנרי, אני רוצה שתסחט את הישראלים עד שיצרחו כמו חזירים שחוטים".