"אנחנו מחליפים דם בדם": המחיר הכואב והמושתק של עסקאות שחרור מחבלים

השבוע נחשפתי לרשימת שמות שעושה שחור בעיניים. לא רשימת חטופים, רשימה אחרת: רשימת נרצחים. יש בה כמה טורים. בראשון - מאות שמות של בני משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם בפעולות טרור. בשני - שמות הנרצחים. בשלישי - היחס המשפחתי ביניהם: אבות, אימהות, אחים, אחיות, סבים, סבות, גיסים, בני זוג. עולמות וחיים שלמים שהיו ואינם עוד. מי שיבדקו את הרשימה הזאת לעומק יגלו שתאריכי הפיגועים משתרעים על פני כמה עשורים. כמעט כל מחווה או עסקה שבמסגרתה שוחררו מחבלים הולידה פיגועים. חלק מהם בוצעו בידי המחבלים המשוחררים עצמם.

הרשימה הזאת הועברה לרה"מ בנימין נתניהו בפברואר האחרון, בליווי מכתב התנגדות של המשפחות לשחרור רוצחי יקיריהן מהכלא. כל מי ששנתם נודדת בלילות, ובצדק, בשל גורל החטופים, אמורים להתהפך על יצועם בלילות גם מול רשימת החושך הזאת. להתייסר לפחות באותה המידה. אלא שיש בעיה קטנה: רוב הסיכויים הם שהרשימה הזאת ודומותיה (יש עוד) כלל לא הגיעו לידיעת הציבור הרחב. התקשורת, ככלל, לא דאגה להדהד ולפמפם אותן, כפי שהיא נוהגת - וטוב שכך - עם רשימות החטופים.

זהו משחק לא הוגן, מכור מראש. אנו מוצפים 24/7 בסיפורי החטופים, במצוקתם ובסבלם, אך במקביל לא מתנהל דיון אמיתי במשמעות המחיר שנדרש להצלתם. לא "רק" נסיגה מצירי פילדלפי ונצרים, אלא גם שחרור מאות ואלפים של רוצחים ומחבלים עם דם על הידיים, שחלקם ישובו לרצוח.

כל מי ששנתם נודדת בלילות, ובצדק, בשל גורל החטופים, אמורים להתהפך על יצועם בלילות גם לנוכח הרשימה השחורה השנייה. להתייסר לפחות באותה המידה. אך יש בעיה קטנה: רוב הסיכויים הם שהיא כלל לא הגיעה לידיעתם

כך נהגו בנו גם ערב עסקת שליט, וקודם ההתנתקות ולפני אוסלו. הדס מזרחי, שאיבדה את בעלה ברוך ושנפצעה קשה בעצמה בפיגוע ירי שביצע זיאד עוואד (ממשוחררי עסקת שליט), ערב ליל הסדר לפני כעשר שנים, אמרה לי השבוע שמי שמשחררים חטופים בתמורה למחבלים רוצחים, כשהם יודעים שבפועל אחרי תקופה מסוימת הם שבים לרצוח - "מחליפים למעשה דם בדם".

זהו משפט קשה, אבל הציבור הישראלי זכאי לשמוע אותו. גם דבורה גונן, אמו של דני גונן, מדברת כמעט באותו האופן. גם אסעמה אסעד, רוצח בנה, היה אחד ממשוחררי אותה העסקה. "ההבדל בין החטופים לבין הדור הבא של הקורבנות שיירצחו בידי משוחררי העסקה הקרבה, הוא שלחטופים יש פנים ושמות - ולנרצחים הבאים עדיין אין. לעומת זאת, לדור הקודם של הנרצחים, שמשוחררי העסקות הקודמות רצחו, יש גם פנים וגם שמות".

נרצחה ערב חתונתה

מלאכי רוזנפלד נרצח אף הוא בפיגוע שאותו הכווין אחד ממשוחררי עסקת שליט, אחמד נג'אר. אביו של מלאכי, אליעזר, דורש מראש הממשלה להבטיח שישחרר מחבלים רק אם אין אופציה צבאית להציל חטופים, ורק בתנאי שלאחר שחרורם ישראל תרדוף אחריהם כדי לחסלם. "מעשים. בלי דיבורים ובלי הצהרות". אבל אפילו לקול שלו אין ביטוי בימים אלה.

אפשר למלא דפים שלמים בסבלם של הנרצחים, הפצועים ובני המשפחות שמחבלים משוחררים קטעו או שינו את חייהם, והשאלה שמתבקשת כעת היא כיצד התקשורת, שמתיימרת להיות הוגנת, מרשה לעצמה להתעלם מחלק כל כך מרכזי בסיוט שאנחנו חיים עכשיו.

חלק גדול מהמחבלים המשוחררים הסתובבו במשך שנים בעזה, בטורקיה, בירדן ובשטחי יו"ש. הם חוללו טרור, הובילו טרור, סייעו לטרור והיו שקועים עד צווארם בטרור. כל שדרת הפיקוד של חמאס שתכננה את טבח 7 באוקטובר, ובראשה יחיא סינוואר, הורכבה כידוע ממשוחררי עסקת שליט. רב־המרצחים סאלח עארורי, שחוסל בלבנון, היה אחראי לאורך השנים להכוונה של מאות ניסיונות פיגוע ופיגועים מטורקיה, אחרי החלטה אומללה של ישראל להגיע עימו להסדר גירוש מהארץ.

ד"ר דוד אפלבאום ובתו נאוה נרצחו בידי המחבל המשוחרר ראמז סלי אבו סלים בספטמבר 2003, בעת שסעדו יחדיו ערב חתונתה של נאוה. מחמוד קוואסמה, ממשוחררי שליט, יזם ותכנן את חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים איל יפרח, יעקב נפתלי פרנקל וגיל־עד מיכאל שער מגוש עציון בקיץ 2014. החיילים יוסף כהן ויובל מור יוסף והתינוק עמיעד ישראל נרצחו באזור בנימין, בפיגוע שאותו הכווין מעזה משוחרר עסקת שליט ג'אסר ברגותי.

מאז 1985 שחררה ישראל אלפי מחבלים במסגרת עסקות, מחוות, מתווים מדיניים והקדמת שחרורים. כחצי מהם שבו לעסוק בטרור. מאות נרצחו או נפצעו מידי המחבלים הללו, עוד לפני טבח שמחת תורה.

1,150 משוחררי עסקת ג'יבריל בקיץ 1985 הפכו לשדרה המרכזית של האינתיפאדה הראשונה. בדיקה מדגמית שערך משרד הביטחון בנוגע ל־238 מהם העלתה שכחצי מהם, 114, שבו לפעילות. כחצי ויותר מבין 7,000 הטרוריסטים ששוחררו בעקבות הסכמי אוסלו השתלבו במנגנוני הטרור הפלשתיניים, ואפילו השתתפו באינתיפאדה השנייה. עשרות ממשוחררי עסקת טננבאום שבו אף הם למעגל הטרור.

אולי אתם טועים שוב?

ראש שב"כ לשעבר יורם כהן וגורמי ביטחון אחרים תמכו בעסקת שליט, וסברו שישראל תדע להתמודד עם תוצאותיה. המחיר שלה, ובכלל זה הטבח, הוכיח שהם טעו. מה יותר מתבקש מאשר לתהות עתה בקול, מול כל ראשי מערכת הביטחון שתומכים פה אחד בעסקה, ולשאול אותם שוב ושוב - אולי אתם טועים גם הפעם? הרי גם אז חשבתם שנסתדר עם המחיר, והתוצאה היתה נהרות של דם.

אחד ממבצעי הטבח בשמחת תורה, שמערכת הביטחון חשבה שניתן להסתדר עם שחרורו במסגרת עסקת שליט, היה עלי קאצ'י, שנמנה עם חוטפיו של ששון נוריאל (ספטמבר 2005). נוריאל נרצח זמן קצר לאחר מכן. קאצ'י ריצה שש שנות מאסר בלבד מתוך מאסר העולם שנגזר עליו, וב־7 באוקטובר, כמפקד בכוח הנוחבה של חמאס, הוביל את אנשיו ופשט עימם על מעבר ארז, ושם רצח ושבה ישראלים. הוא חוסל בידי ישראל בתחילת המלחמה.

העובדה שהסיפור על קאצ'י ומידע עשיר דומה לא מוצפים עתה בתקשורת, לפחות באותה הרמה שבה מוצפים סיפורי החטופים וסבלם, אינה מתקבלת על הדעת. תקשורת שנוהגת כך ושמציגה רק צד אחד של הסיפור מועלת בתפקידה.

ב־2011, כשנמניתי עם הקולות הלא רבים בתקשורת הישראלית שכתבו נגד עסקת שליט, חטפתי על כך מכמה מעמיתיי. ככלל, הברנז'ה היתה אז מגויסת לטובת החזרתו של שליט בכל מחיר, והממשלה נכנעה לפסיכוזת המונים אמוציונלית, ממומנת ומאורגנת היטב, שהזינה שרשרת של פרסומים חד־צדדיים, ושלא אפשרה לציבור לשפוט את העסקה על כל השלכותיה. עכשיו זה קורה שוב.

המציאות אמנם שונה, עם אירוע רחב וקשה יותר פי כמה של הפקרה ואזרחים חטופים - אירוע שיביא לוויתורים קשים, שכנראה לכיוונם העסקה הולכת. עם זאת, לא ייתכן שהציבור לא ישמע על ההשלכות של הוויתורים הללו, על אותה הדילמה מהגיהינום של "דמים בדמים נָגָֽעוּ", על החלפת דם החטופים בדם הנרצחים לעתיד, כהגדרת הדס מזרחי, ועל תקדימי העבר שאסור עוד לטאטא אל מתחת לשטיח.