"אחים לנשק" מזלזלים בגיבורים האמיתיים

מאז החלו ההפגנות בקפלן, נראה שהתרגלנו למסך מפוצל. בחלקו האחד - חדשות היום, ובאחר - חדשות המחאה. זאת זכתה גם בליווי תקשורתי מפנק וראיונות עם מובילי המחאה, תומכיה ומשתתפיה. שחס וחלילה לא נשכח שכל קיומנו מלווה בצליל קבוע של מורת רוח מצד חבורה אליטיסטית וחזקה, קולנית ועיקשת, שלא תדע מנוח לנפשה עד שתוקם פה ממשלה לרוחה. ואם היא לא מרוצה - כולם חייבים לסבול איתה. או ממנה.

את מי לא ראינו ושמענו מחרפים את ממשלת נתניהו, שנבחרה - ראוי להזכיר - בבחירות דמוקרטיות, ואשר מייצגת רוב מכריע של הציבור היהודי שעומד בחודשים האחרונים על נפשו: ראשי ממשלה לשעבר שסימנו את נתניהו ואת ממשלתו כאויב - ברק ואולמרט, רמטכ"לים במילואים כמו יעלון וחלוץ, ובכירי שירותי הביטחון כמו נדב ארגמן. כל אלה רק הגבירו הילוך עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נחושים מתמיד לסלק את האיום האסטרטגי הגדול: בנימין נתניהו. הוא והם תמיד חייבים להופיע על המסך, להזכיר כמה הוא רע וכמה הם טובים.

המסך המפוצל הופיע גם בשידורי יום העצמאות של חדשות 12, שהציבו את טקס המשואות הממלכתי ולצידו, שווה מעמד, גם טקס כיבוי המשואות של ארגוני המחאה. נו, מילא. הרי לא יעלה על הדעת שפעילות כלשהי של המחאה לא תמצא את עצמה מסוקרת בעין יפה.

פיצולו של המסך היה משמעותי במיוחד כאשר בשני חלקיו ניצבו זה מול זה איל נוה, מראשי ארגון "אחים לנשק", ומנחם קלמנזון, שיחד עם אחיו אלחנן הי"ד ואחיינו איתיאל זוהר יבדל"א, יצאו בבוקר שמחת תורה להציל את תושבי בארי. קלמנזון קיבל את פרס ישראל על גבורה והצלה ונבחר לשאת דברים בשם כלל הזוכים. כמה פעמים אמר "אנשים אחים אנחנו", דיבר על חשיבותה של האחדות ותיאר את הישראלים כמי שמבקשים, ככלל, לפעול יחד ולהילחם יחד. נראה שבעיניו המחאה ונזקיה הם בסך הכל אי־הבנה הדדית, כזו שאפשר ליישב בעזרת שיחות וקירוב לבבות.

קלמנזון ונוה הוזמנו השבוע לאולפן חדשות 12 כדי לדון בחסימת כביש 1 על ידי "אחים לנשק" ושאר מוחים. ביניהם התבלטה, כדרכה, שקמה ברסלר שבשיחת המוטיבציה שערכה לצועדים חשפה - ולא בפעם הראשונה (או המאה) - את מחויבותה לדמוקרטיה: "שום 64 מנדטים לא יעצרו עם". היא - העם. המנדטים - סוג של תקלה מצערת.

קלמנזון לא אהב את ההפגנה ואת חסימת הכביש. לטענתו, ההפגנה לא כוונה נגד הממשלה אלא נגד אזרחי המדינה. הוא נזכר באחיו אלחנן, שנקלע להפגנת "אחים לנשק" בתקופת המחאות נגד הרפורמה. אלה ראו חובש כיפה, הקיפו את מכוניתו וקראו לו "משתמט". אלחנן קלמנזון הוא חלל צה"ל היחיד שעל קברו מתנוססים גם סמל צה"ל וגם סמל המוסד, שבו שירת שנים רבות. כזה משתמט הוא היה.

נכון, צוות קלמנזון הציל כ־100 אנשים, נשים וטף מקיבוץ בארי, ואלחנן שילם בחייו. אך איל נוה, עטוי כדרכו בחולצת "אחים לנשק", חתום על הישג מעורר התפעלות רבה אף יותר: הוא הציל את ישראל. איך יודעים? הוא אמר זאת למנחם קלמנזון, חזור ואמור: "אנחנו הצלנו את המדינה, אנחנו ממשיכים להציל את המדינה, בדיוק כמו שאתה עושה. הצלנו את המדינה. כן (...) אז מספיק עם ההשמצות ומספיק עם תרבות השקר הזאת". ייתכן שתרבות השקר מתייחסת להתעקשותו של נוה שלא היתה שום חסימת כביש, בעוד על המסך נראים המפגינים צועדים על כביש מספר 1.

מראשית דרכה התיימרה המחאה להציל את הציבור כולו מפני זכויותיו הדמוקרטיות. האוניברסיטאות הצילו את הסטודנטים מפני חופש המחשבה, הרופאים שבתו כדי להציל את החולים מפני עילת הסבירות, בכירי המשק סגרו קניונים כדי להגן על הציבור מפני צריכה מוגזמת, והפרקליטות והיועמ"שית הצילו את חוסמי הכבישים, מרססי הגרפיטי, תוקפי נבחרי הציבור ומעודדי המרד מפני כתבי אישום. אך ממה הצילו אנשי "אחים לנשק" את המדינה? תשובתו של נוה היתה "מהדיקטטורה", אך זו תשובה מצומצמת מדי.

"אחים לנשק" לא פסקו להלל ולשבח את עצמם ולמתג את הסיוע, למען יידע כל חייל עברי מי דאג לו למעיל או לארוחה חמה, כמעין הבהרה שאלמלא הם - כולנו היינו אבודים

"אחים לנשק" הצילו את המדינה במארס 2023 במסיבת עיתונאים שבמהלכה אמר אחד מראשיה, רון שרף: "הקו האדום מתקרב - אם החקיקה תאושר, אנחנו ועוד רבבות נפסיק לשרת. בלב כבד אנחנו רוצים להודיע על הסלמת המאבק. צבא עם יש רק בדמוקרטיה". אולי עשו זאת הטייסים הסרבנים (מה פתאום סירבו? בסך הכל הפסיקו להתנדב), עד כדי כך שמפקד בסיס פלמחים, תא"ל עומרי דור, הודה בראיון ב־10 באוקטובר שמי שהשעו את התנדבותם אמנם התייצבו בבסיס בשמחת תורה, אך איבדו כשירות ולא יכלו לטוס.

ואולי הם הצילו את ישראל כאשר קראו ב־7 באוקטובר "לכל מי שנדרש - להתייצב להגנת ישראל ללא היסוס ומייד. כרגע הדבר החשוב ביותר זה ביטחון אזרחי המדינה". למה עלה בדעתם של "אחים לנשק" שיש צורך בקריאה כזו?

בשבועות הראשונים למלחמה הפנו "אחים לנשק" את עיקר מרצם לפעילות סיוע ללוחמים ולמפונים, כמו ארגונים ומתנדבים אחרים. אלא שהם לא פסקו להלל ולשבח את עצמם ולמתג את הסיוע, למען יידע כל חייל עברי מי דאג לו למעיל או לארוחה חמה. לא היתה פעילות שלא תועדה, תוך טפיחה עצמית על השכם בלוויית הבהרה שאלמלא הם - כולנו היינו אבודים.

בדצמבר הזמינו "אחים לנשק" רבנים מהציונות הדתית לחמ"ל שלהם. בהם היה הרב בני קלמנזון, אביהם של אלחנן ומנחם. "הגעת רבני הציונות הדתית ל'אחים לנשק' היא הקריאה שכולנו אחים - ומהיום רק הסכמה רחבה והבנת הפחדים והצרכים של הצד האחר הן הדגל שלאורו נלך. לא ניתן יותר לאף הנהגה לקרוע אותנו מבפנים", הכריז נוה בחום, ואחר כך חזר יחד עם אחיו לנשק לעשות את מה שהתמחו בו: הפגנות, חסימות כבישים, קריאות להפלת הממשלה ועל הדרך, בקטנה, גם זלזול בגיבורים אמיתיים כמו מנחם קלמנזון. אם כך "אחים לנשק" מצילים את המדינה - מפחיד לחשוב מה יעשו כשיחליטו להמיט עליה אסון.