פגישה שכזו: בן גביר מאגף את נתניהו מימין

את הסרטון שצילם בלשכת ראש הממשלה, שבו בישר - לאחר פגישתו עם בנימין נתניהו - כי "הזהיר" את ראש הממשלה שלא יוותר על כיבוש רפיח, איתמר בן גביר תכנן מראש. הוא צפה את החגיגה התקשורתית שתקום בעקבות הדברים, שבה יציגו את נתניהו כמי שנתון לסחיטתו, אבל לשם הוא כיוון.

"ראש הממשלה שמע את הדברים, הבטיח שישראל נכנסת לרפיח, הבטיח שלא מסיימים את המלחמה והבטיח שלא תהיה עסקה מופקרת", אמר בן גביר באותו סרטון. "אני מברך על הדברים הללו. אני חושב שראש הממשלה מבין היטב מה תהיה המשמעות אם הדברים האלה לא יתקיימו".

הדיבורים על כך שהעסקה לשחרור חטופים עשויה להביא להפסקת הלחימה הדירו שינה מעיניו. ולא רק מעיניו שלו, אלא של רבים מאוד, כולל אלה שלחמו בעזה עד לשבועות האחרונים, שרואים איך מטרות המלחמה מתמסמסות אל מול עיניהם.

כבר לפני תשעה חודשים, במשבר הראשון בין נתניהו לבין בן גביר על רקע ביטול תוכנית המשמר הלאומי, שהיתה אחת מהבטחות הבחירות העיקריות של השר לביטחון לאומי, כינס האחרון את סיעתו לישיבה דרמטית וקשה. לבסוף הוחלט בה לא לפרוש מהממשלה, אך גם לא לאפשר עוד לנתניהו לטרפד מהלכים משמעותיים שנמצאים בליבת ההתחייבויות של עוצמה יהודית לבוחריה. לא נגיש יותר את הלחי השנייה לנתניהו, אמר אז בן גביר בפסקנות, וסיכם את הישיבה.

הסרטון השבוע על רקע לשכת ראש הממשלה, שנייה וחצי אחרי שיצא מהפגישה עם נתניהו שהוא עצמו ביקש לקיימה, היה מבחינתו של בן גביר ביטוי להחלטת הסיעה ההיא.

בהבדל אחד משמעותי: היום הוא גדול וחזק יותר פוליטית. מבין כל מפלגות הקואליציה המקורית, היחידה שעולה בסקרים היא עוצמה יהודית (כמעט מכפילה את כוחה), בעוד רובן בירידה חדה. בסקר השבוע הגיעה עוצמה יהודית לעשרה מנדטים. בתקשורת תוקפים, אבל בציבור מריעים. הסקר הזה הוא עוד ביטוי לפער בין האולפנים לבין האהדה שבן גביר זוכה לה בציבור, כמעט בכל מקום שאליו הוא מגיע.

בניגוד לישיבת הסיעה ההיא לפני תשעה חודשים, לבן גביר יש היום קבלות להציג שלא היו לו אז. השבוע ציין האגף לרישוי כלי ירייה את האישור ה־110 אלף שלו מאז הרפורמה, שעליה הכריז בן גביר עם כניסתו לתפקידו. במילים אחרות - בשנה אחת התקבל מספר אישורים שבעבר לקח עשר שנים לקבל.

למרות הביקורת, בעיקר בשמאל, על מדיניות חלוקת הנשק ההמונית - בן גביר ומצביעיו מרוצים. רק בשבוע שעבר, לאחר הפיגוע ברמלה, האזרח שנטרל את המחבל סיפר כי את רישיון הנשק שלו קיבל רק לפני ארבעה חודשים - כלומר אחרי הרפורמה - וכי את האומץ לירות במחבל ללא היסוס הוא קיבל משום שידע כי אין סיכוי שהוא יסתבך ושנשקו יוחרם, מאחר שבן גביר הוא השר לביטחון לאומי. הוא כבר ידאג לגבות אותו במקרה הצורך. ואז הוא ירה. כך העיד בעצמו. מבחינת בן גביר, מדובר בניצחון.

כך גם בשינויים הדרמטיים שהכניס בשירות בתי הסוהר. מאז התמנה מקורבו קובי יעקובי, שהיה יועצו הביטחוני, למ"מ נציב השב"ס, השתנו תנאי האסירים. בעיקר הביטחוניים, אבל לא רק. ממאפיית פיתות, טלוויזיה, שעות חצר ארוכות ומנות בשריות, עברו המחבלים בבתי הסוהר לישון על מזרנים ללא בדל זכות יתר. הכל בוטל. התאים רוקנו לחלוטין, כולל מיטות. בחלק מהמקרים, בעיקר כשמדובר במחבלי הנוחבה, האסירים יושבים על ברכיהם רוב שעות היממה בעיניים קשורות ובלי יכולת להוציא הגה מפיהם.

גם הניסיון של נתניהו להוביל החלטה שתאפשר למשקיפים בינלאומיים לבחון את מצב אחזקת המחבלים בבתי הכלא, תוך התנגדות נחרצת לבן גביר, לא צלח במלואו. הקבינט אמנם אישר את הכנסת המשקיפים, אך בהתעקשות השר לביטחון לאומי נכנס סעיף נוסף שקובע שלגבי המנגנון יתקיים דיון נפרד. בן גביר ינסה להוביל מהלך שלפיו שום משקיף לא ייכנס פיזית לבתי הכלא, אלא ייאלץ להסתפק בשידורי וידאו מתוך התאים.

לא רק אסירים ביטחוניים מרגישים את השינוי, אלא גם משפחות הפשע. רק לפני כמה חודשים שמע בן גביר מעורך דין על אירוע שזעזע אותו. הוא ישב עם אחד מראשי משפחות הפשע הגדולות, אולי הגדול מכולם, וכשהחלה הפגישה פנה עבריין הצמרת לסוהר בתא שלו והפטיר לעברו: תביא לי שני אספרסו, לי ולאורח. עורך הדין צחק, חשב שהוא מתבדח. אבל לא היתה זו בדיחה כלל. הסוהר יצא מהחדר וחזר אליה עם שתי כוסות קפה. אבל המצב השתנה. עם כניסתו של יעקובי לתפקיד הוכנס אותו אסיר לצינוק. החגיגה נגמרה ברגע.

במשטרה ההצלחה של בן גביר היא חלקית יותר, ואף שגם שם חל שינוי מסוים, הרפורמה האמיתית תתרחש כשימנה השר את המפכ"ל הבא. לא כי הוא יהיה יס־מן, אלא כי יראה עין בעין עם השר בעניינים המרכזיים.

הפגישה בין נתניהו לבן גביר השבוע ארכה 25 דקות, ובסופה יצאו לישיבת הממשלה. במהלך הישיבה אמר בן גביר שעסקה מופקרת היא כזו שתהיה בסגנון עסקת שליט. רצינו לשחרר חייל אחד, אמר, ושחררנו מאות מחבלים, ובהם סינוואר - וקיבלנו את 7 באוקטובר.

לאחר שכמה משרי הליכוד מתחו ביקורת על הסרטון שהוציא כמה דקות קודם לכן, בן גביר היסה אותם, הצביע על כיסאותיהם הריקים של שרי המחנה הממלכתי ואמר להם: אתם חושבים שאלה השותפים שלכם? איפה הם? אני מגיע לישיבת הממשלה עם שלוש צלעות שבורות ועל משככי כאבים, איפה גנץ ואיזנקוט? הקמנו ממשלת אחדות, אבל צריך שגם תהיה אחדות. אחדות סביב עקרונות הימין, שזה מה שהבטחנו כולנו לבוחרינו. הם לא באו לאחדות, הם באו לעשות סיבוב פוליטי. מתי שבא להם הם נעלמים.

כמי שקנה לא מעט יריבים, שלא לומר אויבים, יש גם גרסה אחרת להצגת הדברים. מקורבי נתניהו ראו במהלך של בן גביר עם הסרטון אחרי הפגישה חוצפה שלא תיאמן. פגיעה באמון בינו לבין ראש הממשלה, שבסך הכל נעתר להיפגש איתו, וגם התנהגות ילדותית שלא נופלת בילדותה מהתנהגותם של בצלאל סמוטריץ' שאיים לפרוש מצד אחד, וגנץ ואיזנקוט שאיימו לפרוש מהצד השני. נתניהו, הם אומרים, הוא המנהיג האחראי היחיד שנותר על הבמה. כולם עושים פוליטיקה על הגב שלו ויודעים שהוא לא יכול להגיב. הוא מנהל משא ומתן עדין ורגיש שחיי אדם תלויים בו, והוא לא יגיד או יעשה שום דבר שעלול לסכן את כל המהלכים שהוא רוקם, הרחק מעין הציבור.

לתמרן בדרך למטרה

הדוגמה הבולטת לכך בימים האחרונים היא סוגיית רפיח. האמריקנים מתנגדים, המצרים בפאניקה מוחלטת. אבל נתניהו נחוש. כניסה לרפיח הָיֹה תהיה. כדי לעשות את זה בהסכמה אמריקנית כלשהי, צריך לתמרן. והעסקה המוצעת היא עוד תמרון שמקרב את ישראל למטרתה.

מעל לפני השטח האמריקנים עדיין אומרים שהם מתנגדים לרפיח, אך הנימה כבר השתנתה. ההבנה שרפיח תיכבש כבר חלחלה, וההתנגדות פחתה.

נתניהו רואה צורך עליון בתיאום עם האמריקנים, ככל שזה ניתן. ואם צריך להמתין, להאט את הקצב, להכניס סיוע הומניטרי - כך יהא, אבל תוך דבקות במטרות המלחמה, עד לאחרונה שבהם. זאת, בזמן שאחרים, במיוחד החברים בקבינט המצומצם, כבר התייאשו מניצחון ומנסים להחליף את מטרות המלחמה בקידום תוכנית שתי המדינות בעזה ובהסכם שלום עם סעודיה. זה לא שנתניהו לא מעוניין בהסכם עם סעודיה - הוא מאוד מעוניין - אבל לא במחיר עצירת המלחמה. להפך, לדעתו מיטוט חמאס יזרז שלום כזה, ולא להפך.

גם ביידן מסומן

אם יש דבר אחד שמטריד אותו מאוד, זהו סיפור צווי המעצר בהאג. מדובר בכדור שלג. תחילה נגדו, נגד שר הביטחון והרמטכ"ל. אבל זה יכול להגיע לכל השרים, לכל הקצינים הבכירים, ובסוף גם לסנקציות על המדינה כולה. תרחיש האימים שבו דנו בימים האחרונים בלשכת ראש הממשלה הגיע עד להטלת חרם כלכלי על ישראל, שזה הרבה מעבר לאיומים על מעצרים של בכירים שיגיעו למדינות שונות.

בשיחות סגורות מאשימים בכירים בישראל את נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. לא רק שהוא לא מונע את הוצאת הצווים, אלא שכל המהלך הזה, כך הם חושדים, נעשה בתמיכתו.

כשדונלד טראמפ התמנה לנשיא ב־2016, הוא חתם על צו נשיאותי הקובע כי על כל הרכב התביעה והשופטים בבית הדין בהאג יוטלו סנקציות אישיות אם יפעלו להעמיד לדין קצינים ואנשי ממשל אמריקנים. הדבר העניק לממשלו שליטה אבסולוטית בבית הדין.

עם חילופי השלטון ביטל ביידן את כל הצווים הנשיאותיים שעליהם חתם טראמפ, אבל דאג לבחירתו של כרים קאן הבריטי לתובע הראשי של הארגון. זה נחשב בעל ברית של הממשל האמריקני, ומינויו נועד לעצור את התביעות שהתנהלו אז נגד גופים בארה"ב ונגד צבא ארה"ב.

ההערכה בישראל היא כי ההחלטה לשקול הוצאה של צווי מעצר נגד הבכירים הישראלים לא היתה יכולה להתקבל ללא הסכמה אמריקנית, ולו בקריצת עין. זאת, למרות הבהרתו של דובר המועצה לביטחון לאומי - הרפה למדי, יש לומר - שלפיה ארה"ב "לא תומכת" במהלך, כלשונו.

כחלק ממאמצי ההתקרבות לאמריקנים, בישראל מצפים כי לאחר העסקה הנוכחית יפעל ביידן באחד משני המישורים כדי לעצור את הוצאת צווי המעצר: או באמצעות החזרת הסנקציות של טראמפ, או באמצעות הוראה ישירה לתובע הכללי קאן. אם המהלך יטורפד, הם אומרים, זה אומר שהצלחנו לפייס את האמריקנים. אם למרות כל המאמצים יוצאו צווים - ידו של ביידן היתה ללא ספק במעל.