טקס הסרת המסכות מעל פני האקדמיה האמריקנית

ה"ניו יורק טיימס", הרואה בעצמו העיתון החשוב בעולם, ונמצא בבעלות יהודית ובעריכה יהודית, הסתיר בתחילה את הידיעות על רצח המוני של יהודים בשואה, ובהמשך הצניע אותן. מקס פרנקל, עורך בכיר לשעבר בעיתון, הגדיר זאת כ"כישלון המזעזע והמכתים" ביותר בהיסטוריה של ה"טיימס".

אבל כעת יש לקוות שהיהודים האמריקנים התעוררו. הילדים שלהם, שלומדים באוניברסיטאות היוקרתיות בעולם (70 אלף דולר בשנה שכר לימוד בלי שהכנסת משהו לפה), מפחדים ללכת בקמפוס, והם רואים איך הממשל מגמגם, איך הלובי היהודי מאבד מכוחו. האדמה רועדת.

"חמאס לא אנס אף אחת כי נשים יהודיות מגעילות מכדי שמישהו ירצה לאנוס אותן... אולי עם קונדום, אולי", אומרת אישה מבוגרת, לבנה, מפגינת שמאל אמריקנית למפגינה יהודייה. גם הסטודנטים ששורפים את דגלי ארה"ב או עוטים סרט ירוק של חמאס על מצחם, לא מתחבאים. אני לא בטוח שזה רע לישראל בטווח הקצר. רגע לפני הבחירות לנשיאות התחיל טקס הסרת המסכות באקדמיה החולה במערב. אני מניח שהמצביעים הרפובליקנים לא אוהבים את המראות של פסלי אבות האומה עם דגלי אש"ף. אנחנו בזמנים גורליים.

הבית הלבן רופס מאוד ביחסו להפגנות בקמפוסים, עניין המעלה תהייה אם בכלל אכפת לממשל מהמתרחש. ואולי המחאות הגדלות אפילו משרתות את ביידן. לפני בחירות 2020 גילינו שהדמוקרטים ממש טובים בהפעלת הרחוב. ההתפרעויות סביב רצח ג'ורג' פלויד היו אלימות במיוחד, במסע שקרע את אמריקה והרס ערים שלמות - אבל סייע לדמוקרטים לנצח.

בשבוע שעבר כתבנו על המורשת של השמאל התרבותי שהחלה בגרמניה, אבל לא הזכרנו את הכסף שקונה דעות ומשנה מציאות. מאז 11 בספטמבר קטאר הפכה לתורם הזר הגדול ביותר לאקדמיה האמריקנית. 5.1 מיליארד דולר מאז 1986. רוב הכסף עבר בעשור האחרון.

מחקר של "המכון ללימודי אנטישמיות" מצא קשר ישיר בין היקף התרומות לבין נוכחות קבוצות פרו־פלשתיניות בקמפוסים. קטאר מובילה בתרומות, ואחריה סין, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וכווית. כולן מעצמות זכויות אדם שמסורות למחקר האקדמי החופשי ולמדע.

אבל זה לא רק הכסף הקטארי שמערבב את העולם ולא רק סורוס המתועב, זו גם היכולת הארגונית המפוארת שיש בשמאל. המחאות האנטי־ישראליות בקמפוסים כמו ייל, קולומביה ו־NYU הן פרי פעילות של ארגונים מוסלמיים וארגוני שמאל פרו־פלשתיניים, שמשנים בפועל את יחסי הכוחות הפוליטיים בארה"ב לרעת ישראל ומשמשים להפעלת מנוף לחץ ממשי על הממשל.

אחד השמות החשובים אך הפחות מוכרים בישראל הוא וואהל אל־זיאת, יו"ר הארגון Emgage - Empower Engaged Muslim Americans. אל־זיאת וארגונו הם דוגמה מסוכנת לאופן המתסכל שבו ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה. כי בעוד היהודים האמריקנים העניקו את תשומת ליבם לעלייתו של הארגון השמאלני היהודי ג'יי־סטריט, שהיה עסוק בעיקר בהפרעה לאיפא"ק ובתמיכה בכל נפיחה של אובמה וביידן, קבוצות ערביות מוסלמיות אנטי־ישראליות חפרו מנהרה ללב הממסד של המפלגה הדמוקרטית.

אל־זיאת הוא אחת מדמויות המפתח. הוא מכהן כמנכ"ל Emgage מאז 2017, אבל הרקע שלו כולל גם שירות ממושך במחלקת המדינה ובמשלחת של ארה"ב לאו"ם. בתפקידיו הקודמים היה מעורב בסוגיות מדיניות רגישות הנוגעות למזרח התיכון.

מאז כניסת ביידן לתפקיד בינואר 2021 ועד סוף 2023 אל־זיאת ביקר בבית הלבן 23 פעמים - כמעט כפול מאשר זוכה פרס הנשיא לעיתונות, העיתונאי ברק רביד (12). אל־זיאת הופיע בחמישה אירועים שונים שערך הנשיא. הוא משתתף בשתי קבוצות חשיבה מצומצמות, פעמיים בהשתתפות הנשיא. הוא נפגש עם בכירים. הבית הלבן רואה באל־זיאת איש חשוב. למה?

בראיון שנערך איתו בערוץ "אל־ג'זירה" ב־1 במארס, הוא חשף בפירוט את האסטרטגיה של Emgage לגייס את הזעם של הקהילה המוסלמית בארה"ב נגד ישראל כדי ללחוץ על הממשל לשנות את מדיניותו באמצעות מחאה דרך הקלפי.

הוא ידע על מה הוא מדבר. חודש קודם לכן, בפריימריז הדמוקרטיים במישיגן בפברואר 2024, קמפיין ההצבעה ה"לא מחייבת" של המוסלמים הביא ליותר מ־100 אלף הצבעות מחאה של מצביעים מוסלמים נגד ביידן. כזכור, בתחילת חרבות ברזל ביידן התייצב לצידנו, אבל אחרי פברואר אפשר לראות בעין בלתי מזוינת מהירח את שינוי היחס ואת הפאניקה.

מר אל־זיאת מפעיל את תוכנית הסחיטה, שמטרתה לאלץ את הממשל לכפות על ישראל את הפסקת המלחמה בעזה. בראיון הבהיר שביידן "צריך להיות מודאג" מקמפיין ההצבעה ה"לא מחייבת". הוא שם לו ראש של סוס במיטה.

בתחילת 2020 הצהירה Emgage כי בכוונתה לגרום להשתתפות מיליון מצביעים ממוצא אסלאמי בבחירות לנשיאות. אחד הסנאטורים שהופיעו בפני ועידת מיליון המצביעים המוסלמים היה ביידן, שהבטיח לחברי הקהילה לבטל ביומו הראשון בתפקיד את החלטת הנשיא טראמפ האוסרת כניסה מכמה מדינות מוסלמיות עוינות: איראן, לוב, סוריה, סומליה, סודאן, עיראק ותימן. והוא קיים.

ארגון Emgage מפעיל אסטרטגיה סדורה להגדלת ההשפעה הפוליטית של המוסלמים בארה"ב. מישיגן היא המודל. בבחירות 2016 הצביעו 80 אלף מוסלמים, ואילו ב־2020 - 200 אלף. במרוץ הצמוד במישיגן, שבה ביידן ניצח בפער של קצת יותר מ־150 אלף קולות, ברור שלקולות המוסלמים היתה השפעה.

ההשפעה של Emgage על השמאל בארה"ב, יחד עם הכסף הקטארי, הולכת וגדלה. בד בבד עם העלייה במשקלם האלקטורלי של הערבים והמוסלמים בארה"ב, הם מקדמים במוקדי הכוח בממשל, בתקשורת ובאקדמיה נרטיב פלשתיני גזעני, השולל את קיומה של ישראל כמדינה יהודית עצמאית. ואת התוצאות אנחנו רואים בשטח.

במסווה של ארגון תמים לקידום זכויות אזרח פועל ארגון שמקדם מטרות של כנופיית אנסים ורוצחי תינוקות. ארגון שהצליח להפוך את הבוחר המוסלמי לכוח פוליטי מהותי, עד כדי כך שזה כבר תורגם ללחץ ממשי של הממשל להגבלת פעולות צבאיות ישראליות.

לא ברור מה יילד יום, אבל אין ספק בכלל שהאמריקנים פועלים באופן שאינו תואם כלל וכלל את האינטרס הישראלי. ואני עדין. האמריקנים מנסים להוביל אותנו לקורלס, שבסופו מדינה פלשתינית שתיוולד הודות לאותו יום ארור ב־7 באוקטובר. אין חרפה מוסרית גדולה מזו.