הזדמנות נדירה. ראשי הממשל האמריקני ביקשו השבוע לבדוק את מידת תמיכתו של מי שהם רואים בו את ראש הממשלה הבא של ישראל בתוכנית השלום האזורי שהם טווים. ברור להם כי בנימין נתניהו, שהתלהב מאוד מחזון שתי המדינות של דונלד טראמפ, נמצא כיום במצב אחר לחלוטין, אינו מוכן לסכן את תמיכת הימין הקיצוני, ואפילו הנורמליזציה עם סעודיה אינה מהווה עבורו תמריץ מספיק, מכיוון שהשתכנע כי הסכמתו ל"חבילת ביידן" תסכן את המשך שלטונו.
השאלה הנשאלת כרגע בוושינגטון היא אם בני גנץ יהיה מוכן לקבל את עקרונותיה של התוכנית לפני הבחירות הבאות בישראל. האמריקנים חוששים כי במקום להתייחס לנושא המדיני ול"חבילת ביידן", יעדיף גנץ להתמקד בנתניהו, במשפטו, ובאחריותו לאירוע הנורא ב־7 באוקטובר, ורק לאחר הבחירות יתפנה לעסוק בתחום המדיני.
לתוכנית ביידן יש, כרגע, הזדמנות. אם הפרסומים בעיתונים האמינים ביותר בארה"ב מדויקים, הרי מדובר בתוכנית חלומות מבחינת ישראל. זו הזדמנות שלא בהכרח תשוב בקרוב, בעיקר אם טראמפ ישוב לשלטון ויציג מחדש את התוכנית המגוחכת וחסרת הסיכוי שלו. גנץ לא נסע לוושינגטון להציג את הגיגיו של נתניהו, אלא את עמדותיו שלו. אם יגרום לנשיא להחזיר את תוכניתו למגירה, יעשה את טעות חייו.
זה אפשרי. הנשיא ג'ו ביידן "נתפס" מצטלם כשבידו ספרו של וויליאם יורי, "זה אפשרי", על סכסוכים בינלאומיים שונים. טענתו העיקרית של יורי היא שמדובר במחלוקות פתירות, וכי הדרך העיקרית לפותרן היא להיכנס לנעליו של הצד השני, מבלי להזדהות עימו ולהתייחס לנושאים החשובים לזולת, ומבלי לפגוע במה שחשוב לך באמת. אינני סבור שביידן ביקש להעניק מחווה למחבר הספר, אבל אני בהחלט יודע שהוא מאמין כי הפתרונות לרוב הסכסוכים הבינלאומיים הם אפשריים.
נזכרתי בספר אחר ובנשיא אמריקני אחר. היה זה הנשיא ה־43, ג'ורג' בוש, שקרא את ספרו של נתן שרנסקי על הדמוקרטיה והשתכנע כי תנאי לפתרון הסכסוך בין ישראל לעולם הערבי הוא דמוקרטיזציה של יריבי ישראל. בהתלהבותו כי רבה החליט ללחוץ על ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות לפרלמנט הפלשתיני (בניגוד להסכם אוסלו, ששלל את זכות ההשתתפות בבחירות מגורמים ומאישים התומכים בטרור והמסיתים לו).
הסכמתו של שרון לדרישה האמריקנית היתה אסונית. הדמוקרטיה היא, בלי ספק, המשטר הראוי וההוגן ביותר שמצאה האנושות עד כה, אבל מי שמציג אותה כתנאי, עלול למצוא עצמו מאפשר גם לכוחות האופל להשתמש בכלליה כדי לממש תפיסה חשוכה ואכזרית.
לעומת זאת, מי שמאמין כי פתרון קונפליקטים אפשרי אינו אומר "בכל תנאי", משום שברור שאי אפשר לפתור סכסוך באמצעות כניעה מוחלטת של צד אחד, ואפילו אז יהיה זה פתרון זמני ביותר שיגביר עוינות ורצון לנקמה. ההמלצה הספרותית של ביידן היתה מוצלחת מזו של בוש...
הרצוג - דוז פואה. יש אצלנו אנשים, אשר כמו גראוצ'ו מרקס אינם מוכנים להיות חברים בשום ארגון המוכן לקבל אנשים כמותם. הם הובילו את ישראל אל מחוץ לאונסק"ו ולמועצת זכויות האדם, והם תובעים לפרוש גם מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. שר החוץ ישראל כ"ץ תרם השבוע את תרומתו האווילית למבודדי ישראל בכך שהחזיר את שגרירנו באו"ם לירושלים, דווקא כאשר גלעד ארדן התכונן לדו"ח החשוב של האו"ם באשר לפגיעות המיניות ב־7 באוקטובר ולאחריו.
אנשי "עם לבדד ישכון" רצו גם למנוע מעצמנו השתתפות באירוויזיון על רקע דרישת הנהלת האירוע לשנות רמזים פוליטיים שנתגלו, לכאורה, בשיר. מזל שיש לנו נשיא ששונא "ברוגזים" ודאג להחליף את מילות השיר, ולפחות במועדון הזה נשארנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו