דווקא ברמדאן: זה הזמן לתיקון היסטורי

1.

חודש טוב. רמדאן בפתח, כולם במתח. מדוע? אסור לשנות תוכניות בשל חשש מהאיומים הקבועים לקראת החודש המוסלמי. צריך פשוט להיערך מול האיומים ולהבהיר שכל הפרת סדר תיענה בחומרה. בשבוע שעבר קראנו על משה ששהה בהר סיני 40 יום, שבהם לא אכל ולא שתה. מבחינת הקוראן, משה שהה בהר 30 יום שבהם "נועד עם ריבונו", והאל האריך את שהותו בעשרה ימים נוספים. כך נולד צום חודש רמדאן. מה שאמור להיות חודש של צדקה ותשובה ותיקון הנפש והמידות, הפך לחודש של ג'יהאד ופרעות ביהודים. הגיע הזמן לשנות את המשוואה.

רמדאן הוא זמן טוב לטיהור רפיח. אם תושבי עזה לא למדו מאנשי נינווה, ולא שבו "אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם", צריך לעזור להם. במיוחד באדר, בחודש "אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם - וְנַהֲפוֹךְ הוּא! אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

2.

לסגור את השקר עכשיו. שני ארגוני פליטים באו"ם: אחד לפליטי כל העולם, והאחר רק לפליטים הפלשתינים (לכמעט מיליון הפליטים היהודים מארצות ערב לא הוקם ארגון, ישראל קלטה אותם).

הארגון הראשון מכיר רק בפליטות המגורש או הגולה, ולא מאפשר להעביר את מעמד הפליט לצאצאיו. ברגע שהפליט התיישב במדינה אחרת וקיבל אזרחות, פגה זכותו. באופן זה הוסדרו עשרות מיליוני פליטים במאה האחרונה. לעומת זאת, הפלשתינים יכולים להעביר את זכות הפליטות מדור לדור, גם אם קיבלו אזרחות במדינה כלשהי. כך נופחו חצי מיליון פליטים ב־1948 ליותר מ־5 מיליון כיום. אגב, בניגוד לכל הפליטים בעולם שחיו במקומותיהם מימים ימימה עד שגורשו או גלו משם, על פי אונר"א, פליט פלשתיני הוא מי שמקום מגוריו היה בפלשתינה שנתיים בלבד לפני הקמת ישראל. ערבי שהגיע מסודאן, למשל, ב־1945, מקבל עד היום זכויות פליט, הוא וצאצאיו. שקר הנכבה גלוי.

איננו עוסקים בכוונות האויב ביו"ש אלא במעשיו, מכיוון שאנחנו אחוזים עדיין ב"קונספציה", כאילו מדובר בעם נורמלי המבקש לחיות לצידנו. אנו בוחנים את האויב בהתאם להשקפת עולמנו, וחוטאים בגזענות של הציפיות הנמוכות

במה שונה זכותם מזו של 11 מיליון פליטים סורים מהעשור האחרון? אה, היהודים. העולם לא מתרגש מהרג מוסלמים בידי מוסלמים. זו הגזענות של הציפיות הנמוכות. אולם כשהיהודים בוחרים לא למלא את תפקיד הקורבן שהועידו להם בהיסטוריה, אלא להשיב מלחמה שערה, העולם מתרגש וכועס. וכשהפליטות נובעת ממלחמה מול היהודים, יש להשתמש בזה נגדם. כך הפך אונר"א מארגון סעד לארגון להנצחת הסכסוך והשנאה כלפינו. חמור מזה, חמאס השתמש בו כדי להלבין כספי טרור ושיבץ מאות מחבלים בין עובדי אונר"א, שנהנו מכספי התרומות של האידיוטים השימושיים ברחבי העולם. עכשיו, כשנחשפו העדויות המרשיעות, חובה לנצל את השעה ולסגור אותו. ויפה שעה אחת קודם.

3.

עזה בחזקת תשע. בעוד עינינו מופנות לרצועת עזה, מתכוננים אלפי מחבלים בתחפושת של שוטרי הרשות הפלשתינית ל־7 באוקטובר נוסף. הפיגוע האחרון בעלי בוצע בידי שוטר הרש"פ. שומרון ויהודה מנומרות בסיסי טרור ידועים. מטבע הדברים, הצבא וגורמי הביטחון פועלים כשיש מידע על פעולת טרור העומדת לצאת לפועל. איננו עוסקים בכוונות האויב בשומרון ויהודה מכיוון שאנחנו אחוזים עדיין בתפיסות הישנות, ב"קונספציה", כאילו מדובר בעם נורמלי המבקש לחיות לצידנו, אם רק נפתור את הסכסוך הטריטוריאלי איתו. מתוך כך, יש הקלות והורדת מחסומים ומחוות נוספות, בהנחה שירגיעו את השטח. אנו ממשיכים לבחון את האויב בהתאם להשקפת העולם שלנו, כאילו מה שמעניין אותו הוא רווחתם הכלכלית של נתיניו. אנחנו חוטאים בחטא הגזענות של הציפיות הנמוכות.

פעם אחר פעם נוכחנו לדעת שהתפיסה הזאת לא מנקה את השטח, ואינה מרחיקה את הסכנה. להזכירנו, עזה נמצאת בגובה פני הים - וראו מה קיבלנו ממנה. לעומתה, הרש"פ נמצאת בגובה של כ־900 מטר מעל פני הים. האם נשתבשה עלינו דעתנו שנסכים להקמת עזה בחזקת תשע על גב ההר, בסיס טרור עצום שישלוט על לב הארץ?

איננו מטפלים בשורש הבעיה: החינוך האנטישמי ברש"פ המכשיר את דור המחבלים הבא, ספרי הלימוד, המסגדים, תשלומי המשכורות לרוצחי יהודים, ההסתה ברשתות. זה אפשרי. מדוע להמתין לאירוע כ־7 באוקטובר?

4.

חילול השם בצפון. המצב בצפון הארץ, שעה שחיזבאללה גרם לפינוי עשרות אלפים מאזרחינו ויורה לעבר ערינו במין שגרה ארורה - כאילו כך טבעו של העולם, ששטח לבנון יהיה מקור "לגיטימי" לזריעת הרס, מוות ואימה בישראל - הוא חילול השם. הנביא יחזקאל, שישב עם גולי יהודה בבבל, לימד עוד במאה השישית לפנה"ס שהשפלת עם ישראל היא חילול השם, ולהפך. לכן הגלות שבאה בעקבות חורבן הארץ היא חילול שמו של האל: "וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם (בעמים) וַיִּזָּרוּ (התפזרו) בָּאֲרָצוֹת... וַיָּבוֹא (עם ישראל) אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם - וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם (אומות העולם אומרות עלינו), עַם ה' אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". על אחת כמה וכמה חמור הדבר, שעה שישראל שוכן בארצו ומחבלים מלבנון גורמים ליהודים להיות גולים בתוך ארצם, תוך שהם מחריבים את בתינו ופוגעים בחקלאות ובתעשייה. אסור להסכין עם החרפה הזאת. חילול השם הזה פוגע בחיינו בהווה, וגם בהרתעה העתידית.

5.

מה שיצחק לימד את יעקב. השבוע חל יום הזיכרון הלועזי למשורר יעקב אורלנד. בגיל 6 היה עד לפוגרום בעיירת הולדתו טטייב באוקראינה כחלק מפרעות פֶּטְליוּרָה. שמונה מבני משפחתו נרצחו לנגד עיניו. בספרו "נתן היה אומר" הוא מספר על הזמנתו של יצחק שדה לסייר באתרי הקרבות בלוד וברמלה, ימים ספורים לאחר כיבוש המקום במלחמת העצמאות.

"יוֹם כָּבֵד מִנְּשֹׂא צִפִָּה לִי. פִּצְעֵי הַקְּרָב הָיוּ עֲדַיִן פְּעוּרִים בְּכָל פִּנָּה./ הַס וָהֶרֶס בָּרְחוֹבוֹת. מַבָּטֵי נִפְחָדִים. חַטְטָנֵי עִיִּים./ הַגִּ'יפּ חָלַף בֵּין חֲלָלִים שֶׁטֶּרֶם נִקְבְּרוּ, עֵינַיִם קְפוּאוֹת. פֹּה וָשָׁם/ כְּרֵסוֹת נְפוּחוֹת שֶׁל יְלָדִים. שַׁלְמֵי הַשָּׁוְא הַנִּצְחִיִּים./ אֱלֹהִים אַדִּירִים... דְּמֵי חֵרוּת הָאָדָם וְעִוְרוֹנוֹ נִגָּרִים בְּחוּצוֹתֶיךָ,/ וְאַתָּה אֵיפֹה אַתָּה, אַיֶּךָּ? מְקֻפָּל בַּתְּנָ"ךְ, בַּקּוֹרְאָן, בַּבְּרִית הַחֲדָשָׁה?// כָּל הָעֵת עִרְפְּלוּ אֶת עֵינַי בְּעִרְבּוּבְיָה חֶרְדוֹת הַמְּצִיאוּת וְזַוְעוֹת הַזִּכָּרוֹן./ מַרְאוֹת טֶעטיֶעב שֶׁלִּי. הַפּוֹגְרוֹמִים. פִּגְרֵי סָבִי וְסָבָתִי, דּוֹדִי וּבְנוֹתֵיהֶם.../ מַה נוֹרָא לִצְפּוֹת בַּעֲקֵדָה נָכְרִית וְלָדַעַת שֶׁאַתָּה הָאַיִל תָּמִיד/ וְאַתָּה הַסְּבָך./ יִצְחָק הִבִּיט בִּי: 'אִם אֵינְךָ יָכוֹל - נַחֲזֹר. חָשַׁבְתִּי שֶׁסוֹפְרִים/ צְרִיכִים לִרְאוֹת. כְּדֵי לָדַעַת. כְּדֵי לִזְכֹּר'".

קראתי שוב, ואז ראיתי את החיבור המדהים שיצר אורלנד. מייד אחרי הידיעה המכה בו "שֶׁאַתָּה הָאַיִל תָּמִיד וְאַתָּה הַסְּבָך", כתב: "יִצְחָק הִבִּיט בִּי". אבל בפעם הזאת בהיסטוריה יצחק (שדה) לא הביט אל אביו אברהם חסר אונים ותהה "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה?", אלא נסך גבורה ביעקב (אורלנד) להיות עֵד לתבוסת ישמעאל ולרשום זאת עד דור אחרון.