ממצרים ועד הנה: על מקסם השווא של מטאורים בפוליטיקה

מי שעוקבים אחרי העיתונות מאז פרוץ המלחמה יכולים ודאי להתחיל להריח את אלו הרואים בעצמם מנהיגים פוטנציאליים למדינת ישראל ביום שאחרי המלחמה. האסון שאירע בשמחת תורה מחייב בעתיד הנראה לעין החלפה של כל שדרת השלטון בישראל - בצבא ובממשלה, בקואליציה ובאופוזיציה. הדרישה המתבקשת לקבלת אחריות ולהעברת המושכות לידי מי שלא היו חלק מהמחדל מביאה שלל פוליטיקאים, עסקנים או אנשי ביטחון מן העבר לשפר עמדות לקראת מערכת הבחירות הבאה. כמה מהדמויות המככבות באולפנים ובעמודי השער של העיתונים על תקן מומחים ויועצים לאתגרי המלחמה מתכננות כנראה לכבוש בסערה את מרכזי המפלגות, או להקים מפלגה חדשה מייד כשפעמוני הבחירות יישמעו באוויר.

דמויות שכאלו סוחפות איתן רבים המשוועים לתקווה חדשה ולמנהיגות שונה. כבר ראינו בעשרות השנים האחרונות "מושיעים" רבים שהפציעו בשמי החברה הישראלית והבטיחו "מנהיגות אחרת", "עידן חדש" ו"מהפכה". למותר לציין שזה לא קרה. חלקם הפכו בתוך שנים ספורות לפוליטיקאים אפרוריים, וחלקם נעלמו כפי שבאו, עם או בלי להשאיר נזק. דומה שככל שהמצב הביטחוני, הכלכלי והחברתי קשה יותר, כך גדל הסיכוי שהציבור יתור אחר דמויות שכאלו.

פרשת "וארא" פותחת בפירוט תלאות השעבוד שעברו ישראל במצרים. הם עובדים בפרך, סובלים את גזירות השמד של פרעה, ודומה שהאופק מעולם לא היה אפל יותר. לכן, מפתיע כל כך לגלות כיצד מגיבים בני ישראל במצרים לדמותו של המנהיג החדש המופיע בעולמם, ומבטיח להם כי הקב"ה עומד להוציאם מעבדות לחירות ולהביאם לארץ כנען. ניתן היה לצפות שהעם ימהר להיאחז בכל שביב של תקווה, וינהה מייד אחר משה. אך תגובת העם שונה בתכלית: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו, ט).

למשה ולאהרון יידרשו זמן רב, אותות ומופתים וסיוע אלוהי נרחב לא רק כדי לשכנע את פרעה באמיתות שליחותם, אלא גם כדי לשכנע את עם ישראל בכך. עם ישראל ימשיך לפקפק במנהיגותו של משה ובשליחות האלוהית שהוא מבקש לבצע, לא רק תחת שעבוד מצרים אלא גם לכל אורך ארבעים שנות ההליכה במדבר. רבים מקדמונינו החשיבו את הפקפוק המתמשך הזה של העם במנהיגיו ככפיות טובה וכחיסרון של עם ישראל, אך הרשב"א, ר' שלמה בן אברהם אדרת, אחד מחכמי ספרד במאה ה־13, ראה בסירוב להאמין דווקא את אחת מתכונותיו החיוביות של עם ישראל:
"וישראל נוחלי דת האמת, בני יעקב איש אמת, כולו זרע אמת, נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם מהאמין בדבר עד שיחקרו חקירה רבה, חקירה אחר חקירה, להסיר כל סייג מהדברים הנאמרים להם" (שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן תקמח).

תקופות של צרות ופורענות מערערות את האמון של בני האדם במציאות חייהם שהביאה אל הקושי. מתוך תהומות הייאוש ימהרו רבים להיאחז בתקווה שיציע להם כל מושיע מזדמן. תולדות עם ישראל מלאות ב"מושיעים" שכאלו - תחת ידם התקיפה של הרומאים בסוף ימי הבית השני ראו כמה יהודים בישו משיח. אחרי חורבן המקדש חשבו יהודים שבר־כוכבא הוא המשיח. סמוך לאחר פרעות ת"ח ות"ט חשבו כך יהודים על שבתי צבי, ואחרי שואת יהודי אירופה חשבו כך כמה יהודים (להבדיל) גם על הרבי מלובביץ'. כולם התבררו לצערנו כשגיאות.

הפוליטיקה הישראלית לא שונה בזה מהותית מההיסטוריה הרוחנית שלנו. גם במערכות הבחירות אצלנו, במיוחד אלו שמגיעות לאחר צרות קשות ורעות, מפציעים מטאורים שכאלו בשמי כנסת ישראל. הם מציגים לראווה את ניסיונם הביטחוני העשיר ואת עברם שאין בו רבב, וסוחפים אחריהם כאלו שנואשו מההנהגה הקודמת. סיפורם של בני ישראל במצרים מלמד לדעת הרשב"א דווקא על מעלתה הגדולה של הספקנות. "וזה אות אמת על עמנו עם ה' שלא להתפתות בדבר, עד עמדם על האמת בחקירה רבה חקירה גמורה" (שו"ת הרשב"א, שם).

מקווה ומתפלל שלא נמהר להתפתות ושלא נזדרז להאמין. שהתשוקה שלנו לשינוי, והתקווה של כולנו לתיקון, לא יגרמו לנו לוותר על הספק ועל הקושיה, ושלא נדלג חלילה על שלב הדרישה והחקירה. עם כל הקושי שספגו משה ואהרון מהתכונה הזו, בסופו של דבר רק היא מה שמצילה אותנו ממשיחי השקר.