הרפורמה גוועה, אבל השינוי יכול לחכות מעבר לפינה

נדמה שפסק הדין שניתן השבוע בעניין עילת הסבירות זרק לרגע את החברה הישראלית אחורה בזמן למציאות אחרת. מציאות שהוחלפה באבחת חרב ביום אחד ארור באוקטובר. מחברה שסועה ומפולגת שבנו בעל־כורחנו למה שאנחנו באמת - עם מאוחד שבניו מוכנים למסור את הנפש עבור האומה.

ביום פרסום פסק הדין ביקרתי ארבע משפחות שכולות. אצילות, מלח הארץ. כולן אמרו לי אותו דבר: רק תשמרו על האחדות בעם. לפני שבוע דיברתי עם מילואימניק מתוך חאן יונס. הוא אמר לי אמירה קשה: "כשאני יוצא לישראל, אני רוצה לחזור לחאן יונס. פה כולנו נלחמים ביחד ומוכנים למות אחד בשביל השני, בארץ יש רק מריבות".

העיתוי של פסק הדין הזה הוא אומלל. המחלוקת על ביטול עילת הסבירות בפרט, ועל הרפורמה המשפטית בכלל, שנפחה את נשמתה, פילחה את החברה הישראלית, קרעה אותה מבפנים. סינוואר, יימח שמו, חשב שלאור השסע שנפער ביחס לרפורמה - החברה הישראלית איבדה את היכולת להילחם. ובכן, הוא טעה בגדול. חיילי צה"ל נלחמים זה לצד זה בתחושת שליחות אדירה.

תושב עתניאל מוכן למות למען תושבי בארי, קפלניסט מוכן למות למען ביביסט. זו המציאות בעזה, שבט אחים גם יחד במלוא מובן המילה. וצריך לומר גם שהדור הזה אמיץ אף יותר מהדורות לפניו. 7 באוקטובר סיפק סיפורי גבורה ועיטורי עוז רבים שעוד יינתנו לחיילים ולאזרחים שסיכנו את חייהם במעשים הרואיים. חלקם, כידוע, שילמו בחייהם תוך הצלת עשרות אנשים. פגשתי את גיבור ישראל אביגדור קהלני באחד מניחומי האבלים. שנינו הסכמנו שהדור הזה לא פחות אמיץ מדור תש"ח או מדור מלחמת יום כיפור ושב־7.10 היו עשרות סיפורי גבורה כמו עמק הבכא.

אקורד סיום דורסני

הייתי מעדיפה לכתוב על הדיאלוגים המרגשים והעוצמתיים שלי עם המשפחות השכולות בשעתן הקשה ביותר, או על ההישגים הנדרשים מהמלחמה והיום שאחרי, אך משעה שניתן פסק הדין מן הראוי שאתייחס אליו.

פסק הדין חסר התקדים הזה מהווה אקורד סיום דורסני לתקופה שהחלה במהפכה החוקתית של אהרן ברק אי־אז בשנות ה־90. למעשה, ה"הישג" העגום של ממשלת הימין הנוכחית הוא מהפכה חוקתית נוספת מבית מדרשם של האגף הליברלי־פרוגרסיבי. בתקופת המהפכה החוקתית התגבשה קונספציה, ולפיה יש עמדה לגיטימית אחת בלבד בעולם המשפט הישראלי לגווניו, הן במערכת בתי המשפט והן באקדמיה. השמעת דעה אחרת נתפסה כחילול הקודש והוקעה מהשיח כנעדרת לגיטימציה.

השבוע חזינו בפרפורי הגסיסה של תפיסה משפטית שאין לה אח ורע בעולם המערבי. שופטי הרוב לא הסתפקו בהפיכת בית המשפט לפוסק־על בעניינים שבמדיניות ובפסילת חוקים - הם הגדילו לעשות והסמיכו במו ידיהם את בית המשפט לקבוע את ההסדרים החוקתיים של מדינת ישראל. אם עד כה טענו שהם בסך הכל מיישמים את העקרונות החוקתיים שקבעו נבחרי הציבור, כעת הם כרתו את הענף שעליו ישבו והחליטו לפסול אותם הסדרים חוקתיים שקבעו נבחרי הציבור בטענה של שימוש לרעה בסמכות המכוננת ופגיעה חמורה וחסרת תקדים במאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, בפרט בעקרונות שלטון החוק והפרדת הרשויות.

צדקו שופטי המיעוט שטענו כי אין כאן שום פגיעה בליבת הדמוקרטיה. מדינת ישראל היתה דמוקרטיה חזקה לפני שהחוק עבר, ונותרה כזו גם אחרי שהחוק עבר. כפי שכל סטודנט שנה א' במשפטים יודע, יש לבית המשפט הרבה מאוד עילות נוספות כדי להעביר ביקורת שיפוטית על החלטות ממשלה, בדיוק כמו בשאר הדמוקרטיות המערביות. גם בפסק דין הנבצרות חזינו בתרגילים מילוליים ובאקרובטיקה משפטית המייצגים בסך הכל תפיסת עולם פוליטית. הרי בפסק דין ממשלת החילופים שופטי הרוב ידעו לחיות עם חקיקה פרסונלית בהגדרתה המובהקת.

הזדמנות היסטורית לשינוי

אבל זהו גם שחר של יום חדש. אל מול הקבוצה שנאחזה בשימור המוסד כממשל־על ניצב מחנה שמרני בוהק. והדבר בא לידי ביטוי בשני פסקי הדין שניתנו השבוע. בעת פרישתן הקרבה של השופטות חיות וברון, לראשונה ייהנה בית המשפט העליון מרוב של שופטים המכבדים את הפרדת הרשויות בישראל. שופטים המכירים בעליונות שלטון החוק כלפי כלל הרשויות, לרבות הרשות השופטת. שר המשפטים הבא יצטרך להמשיך את אשר התחלתי, למנות לפחות שופט אחד ששייך למחנה השמרני ובכך למעשה לשנות את הרוב בבית המשפט העליון לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל.

הכנסת הבאה תצטרך לחוקק את חוק יסוד: החקיקה בהסכמה רחבה ולהגדיר באיזה רוב יכולים שופטי בית המשפט העליון לפסול חוק ומהו חוק יסוד, באיזה רוב צריך להעבירו בכנסת ובכמה קריאות. שרי משפטים רבים, ואני ביניהם, הפיצו תזכירי חוק כזה וניסו להגיע להסכמות, ללא הצלחה. אני חושבת שבגלל השבר הגדול שנוצר בשנה החולפת הבשילה העת להגיע להסכמות בסוגיה זו. יש תמימות דעים בשני המחנות שהכנסת היא זו שצריכה להגדיר את מערכת היחסים בינה לבין בית המשפט.

מהפכה שמרנית באה לעולם בעבודה קשה, צעד אחר צעד, בתהליך אבולוציוני - לא בהצהרות פומפוזיות ובחוסר מעש. התוצאות מדברות בעד עצמן. כל שצריך הוא להיישיר מבט למציאות.