כתונת פסים מגואלת בדם

מי שגדל בבית עם אחים מכיר היטב את השאלה "אבל למה הוא?". למה הוא קיבל ממתק שאני לא קיבלתי, למה לו מותר לחזור בשעה מאוחרת ממני, ובאופן כללי - למה אותו אוהבים יותר מאשר אותי. מכל מושאי ההשוואה האפשריים, את ההשוואות הדקדקניות ביותר עורכים ילדים בדרך כלל עם האחים והאחיות שלהם. גם כשאמא מתאמצת לפרוס את העוגה ולחלקה שווה בשווה, יימצא הילד שיתלונן על כך שאחיו קיבל את הפרוסה הגדולה יותר.

עם השנים אנחנו מתבגרים וגדלים, אך הילד הקטן המשווה את עצמו לאחיו ממשיך לקנן בנו גם בימי בגרות וזיקנה. נקודת המוצא לכך היא כנראה ההנחה שאנחנו דומים לאחינו ולאחיותינו במרב הפרמטרים - אנחנו נושאים מטען גנטי דומה, גדלים לאותם הורים, שייכים לאותה קהילה ובני אותו מעמד כלכלי. כאחים, אנו מתחרים על אותם משאבים משפחתיים והוריים, ואך טבעי הוא שנצפה שתנאי החיים שלנו יהיו דומים לאלה של אחינו, ושתשומת הלב תתחלק בינינו באופן שווה. ממילא כל חריגה מהשוויון נחשבת אפליה אישית.

ספר בראשית רווי סכסוכים ומריבות בין אחים. קין רוצח את הבל אחיו, עשו מאיים להרוג את יעקב, רחל ולאה מתעמתות ומתקוטטות, ואחי יוסף משליכים אותו לבור ומוכרים אותו לישמעאלים. כל מריבות האחים הללו מכילות את אותם הרכיבים - אפליה המובילה לקנאה, המובילה לשנאה, המובילה לאלימות.

סכסוכם של קין והבל החל מאז "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד, ד-ה). ההעדפה האלוקית למנחתו של הבל מעוררת את קנאתו ואת זעמו של קין, ומשם קצרה הדרך ל"וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (שם, ח). גם המריבה בין יעקב לעשו קשורה בהבחנה שעשו הוריהם: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה, כח), אך יותר מכך - בברכה שנתן יצחק ליעקב במקום לתיתה לעשו. גם כאן הקנאה הובילה לשנאה שכמעט הגיעה לשפיכות דמים, כשהכריז עשו: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא).

העימות בין רחל ללאה אמנם לא מגיע לאלימות, אך העובדה ששתי האחיות מתחרות על אהבתו של יעקב, בעוד רחל אהובה ולאה שנואה, גורמת להן להתנכר זו לזו. כך, למשל, כשמבקשת רחל העקרה את עזרתה של לאה אחותה בהשגת דודאים, עונה לה לאה: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?" (בראשית ל, טו). גם אצלן האפליה והקנאה מובילות לשנאת אחיות.

אותה באפליה עומדת גם ביסודו של סיפור מכירת יוסף. יעקב אבינו מעדיף את יוסף, בנה של רחל אהובתו, על פני שאר בניו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז, ג). האהבה היתירה ליוסף, בתוספת כתונת הפסים שרק הוא זכה לה, הביאו את שאר האחים לפתח שנאה יוקדת לאחיהם הקטן: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (שם, ד). לא מקרי הדבר שבהזדמנות הראשונה שנקרית בדרכם הם בוחרים לנסות להיפטר ממנו באכזריות. כתונת הפסים הטבולה בדם מראה ליעקב כמה גבוה עלול להיות מחירה של אותה אפליה. הבגד שתפר יעקב רק לבנו האהוב מוחזר אליו מוכתם בדם על ידי שאר בניו, אחוזי הקנאה והשנאה.

אזהרה לדורות מזהיר ספר בראשית את כל ההורים הקוראים בו. אזהרה חריפה וברורה מפני העדפה של בן אחד על פני אחיו, ומפני הסכנות שבאי־שוויון בתוך המשפחה. נראה שאין דרך הרסנית יותר לכלות ולאבד את יחסי האחווה מאשר יצירת הבחנה ואפליה בין אחים.

החברה הישראלית ניצבת זה מכבר במאבק פנימי קשה ומר. אחים אנחנו, אבל מסוכסכים כהוגן. כמו בספר בראשית, גם מאבקי האחים שלנו מתודלקים ומועצמים בדלק האפליה וההבחנה. לא דקדקנים וקטנוניים אנו, אך המלחמה המשתוללת בחוץ, והרשימה הנוראה המתארכת מדי יום של חיילים הנופלים על משמר ארצנו, מבליטות עוד יותר את חרפת האי־שוויון בנטל הגיוס.

העובדה המבישה כי חצי מהעם הישראלי עוצר את נשימתו מאימת הדפיקה בדלת, מכיוון שבניו ובנותיו מגויסים כעת בחזית, ואילו חלק אחר חף מן הדאגה המחרידה הזו, מכיוון שבניו ובנותיו פטורים מכך מעצם השתייכותם לקהילה אחרת - עובדה זו היא הדלק שבגלגלי מלחמת האחים הבאה.

קשה לבקר את מי שחשים קנאה כלפי מי שלא נדרשים לשרת בצבא, או לעקוד את בניהם על מזבח השירות הצבאי. אך כל אימת שעולות טענות מעין אלו, נהוג לומר ש"זה לא הזמן", ושכעת עלינו לרכז את כל המאמצים בניצחון האויב. נראה לי שהתיקון הדחוף והצודק הזה הוא הכרחי בדיוק עכשיו לאחווה הפנימית שבינינו, ולחוסנה של החברה הישראלית החותרת לניצחון. דווקא כעת, כשאימת המלחמה בוערת, ובטרם נחזור לשגרה ונפטיר כאשתקד, עלינו לתקן את עוולת האי־שוויון בגיוס. אם לא נשכיל לעשות זאת בהקדם - גם כתונת הפסים הזו תחזור אלינו מגואלת בדם.