"נבלה עשה בישראל"

לפני בערך 15 שנה התחלתי להתנדב במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. במהלך השנים הזדמן לי להיחשף לאינספור סיפורים של פגיעה וניצול, וללוות מקרוב נפגעים, משפחות וקהילות, שמתמודדים עם הכאב וההרס שמשאירה אחריה האלימות המינית.

במשך דורות רבים, הנושא היה מושתק ולא מדובר. לא מעט אנשים טובים הניחו בפשטות ש"אצלנו זה לא קורה". רק בשנים האחרונות, בחסות תהליכי תיקון חברתיים עמוקים, עלה הנושא למודעות ולטיפול. מערכות החוק תוקנו, הותאמו והחלו לעסוק בנושא ביתר שאת. מערכות החינוך החלו להבין שיצירת מוגנות היא חלק מתפקידן. הורים קיבלו אחריות, התקשורת החלה לתת במה לסיפורים ולקולות של הנפגעים והנפגעות, ודברים שעברו בשתיקה לפני דור או שניים, מוקעים היום באופן חד וברור. אין ספק שהדרך עוד רבה, ובכל זאת אפשר לומר בנימה קלה של נחת שהתקדמנו.

התורה אינה מעלימה את נושא האלימות המינית מלומדיה. כדרכה, גם בנושא הקשה הזה מציגה לנו התורה את החיים במלוא חומרתם ומורכבותם. סיפור האונס שעוברת דינה בת יעקב על ידי שכם בן חמור החווי, חושף בפנינו כמה עקרונות עצובים המוכרים לנו היטב גם בלא מעט סיפורי פגיעה בעולם שלנו:

1.

זה קורה במשפחות הכי טובות - תפיסה שכיחה יוצאת מנקודת ההנחה שפגיעה מינית היא משהו שקורה "אצלם". דתיים מניחים שזו בעיה של חילונים שלא מקפידים על דיני צניעות. חילונים מניחים שזו בעיה של דתיים שמטילים יותר מדי הגבלות על המרחב המיני. יהודים חושבים שזו בעיה של ערבים, שמרנים חושבים שזו בעיה של ליברלים, ועשירים חושבים שזה מאפיין בעיקר שכבות חלשות מבחינה סוציו־אקונומית. אבל הנתונים ברורים ועקביים - זה קורה אצל כולם, ממש כולם. סיפור הפגיעה בדינה מלמד אותנו את מה שיודעים כל מי שעוסקים בתחום הזה - זה קורה גם במשפחות הכי טובות. אפילו בתו של יעקב אבינו נפגעה.

2.

הפוגע הוא חזק ובעל מעמד, הנפגעת היא זרה חסרת הגנה - אף שהפגיעה מתרחשת בכל קהילה ובכל מגזר, בכל זאת אפשר למצוא מאפיינים שחוזרים על עצמם. דינה היתה עולה חדשה. משפחתה אך זה הגיעה לשכם אחרי שנים בגלות בפדן ארם. האנס, שכם בן חמור, היה בנו של נשיא הארץ, איש בעל מעמד וכוח. הדפוס הזה נפוץ ומוכר. הפוגעים יודעים לזהות את מי שנמצאת בעמדה חלשה, שאין מי שיגן עליה או יתמוך בה. נסו רק לדמיין - לו אתם חיים בשכם הקדומה ושומעים תלונה מפיה של נערה זרה שאיש אינו מכיר על בנו החזק והידוע של המלך, לצד מי הייתם מתייצבים?

3.

הקרובים מחרישים - למרות העוול הנורא והפגיעה האיומה בדינה, תגובתו של אביה מבקשת דווקא להשתיק את הסיפור. קשה להכיל את הפער שבין תיאור האונס - "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" (בראשית לד, ב) לבין התגובה - "וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב" (שם, ה). וכמו שקורה שוב ושוב במציאות, הרבה הורים שמבינים "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל" (שם, ז) בכל זאת בוחרים להתעלם, להחריש או להימנע מתגובה. מחלקם אפשר לשמוע צידוקים דומים לאלו של יעקב - "וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (שם, ל).

4.

קולה של הנפגעת לא נשמע - גם כשכבר סוף־סוף עולה הפגיעה לדיון ציבורי ומקבלת התייחסות, קולן של הנפגעות אינו נשמע ברבים. באמצעי התקשורת הן יופיעו בפנים מכוסות, ואם כבר יתקיים איתן ראיון, קולן בדרך כלל ישונה או יעוות, כאילו הן אלו שצריכות להתבייש במשהו. 31 פסוקים מקדישה התורה לסיפור אונס דינה, ומספרת בפירוט על תגובת יעקב ועל מעשה האחים. מצטטת את דברי הפוגע, את מה שאמר אביו ואת איך שהגיבו תושבי עירו. רק מפיה של דינה לא נשמעת בכל הפרק אפילו מילה אחת.

5.

מישהו אחד שיאמין - אונס דינה הוא מהסיפורים הקשים בספר בראשית. מתוארת בו פגיעה נוראה, שהובילה לרצח מזוויע של עיר שלמה. ובכל זאת, ניתן למצוא בו נקודה אחת של אור. כשאחיה של דינה מבינים מה עבר על אחותם, הם לא שותקים ולא מתעלמים. הם לא מאשימים אותה ולא מנסים לבטל או להקטין את מה שנעשה לה. הם מתייצבים לצידה בתוקף ומכריזים - "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (שם, לא). למרחץ הדמים שעשו באנשי שכם לא תיתכן שום הצדקה, אבל העובדה שהם בחרו לעמוד לצידה של אחותם הפגועה ראויה להיזכר לטובתם. הרבה מקרי פגיעה ראיתי לצערי מקרוב, ולא פעם מה שעושה את ההבדל בין טראומה להחלמה הוא אדם אחד שמתייצב, תומך ומאמין לא סייג.

זוועות המלחמה הנוכחית חושפות אותנו לראשונה בתולדות מלחמותינו גם למקרי פגיעה מינית מחרידים. הקשר המוצג בסיפורה של דינה בין עינוי ואונס למלחמה ושפיכות דמים מקבל ביטוי מוחשי קשה מנשוא. דברי התורה המשווים אונס לרצח נעשים ברורים מאי פעם - "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים כב, כו).

הדברים מוקדשים באהבה לנפגעות ולנפגעים הגיבורים שמתהלכים בינינו, בתקווה ובתפילה שיהי בנו הכוח לשמוע את קולם.