בשבת בבוקר, שמחת תורה, התעורר עוז דוידיאן בביתו שבמושב מסלול לקול האזעקות ומטחי הרקטות. תוך זמן קצר כתבה אחותו בקבוצה המשפחתית שיש נערים בשטח שיורים עליהם והם זקוקים לחילוץ. עוז לא היסס, עלה על רכב השטח שלו ויצא לכיוון רעים. "אני נוסע ורואה מאות גופות, רכבים שרופים ומסביבי ירי", מתאר עוז, "זה לא היה שדה קרב, זה היה טבח בצעירים שכל מה שהיה להם זה טלפון וטי-שירט". עשרות פעמים נסע עוז הלוך ושוב, אל התופת וממנה למושב, כשהוא מחלץ מאות מבלים.
להאזנה בספוטיפיי - לחצו כאן
שמעו סיפור, פודקאסט המוספים של ישראל היום, במהדורה מיוחדת - הגיבורים שלנו, על הלוחמים והלוחמות, השוטרים והשוטרות, האזרחים והאזרחיות שסיכנו את חייהם ופעלו להציל חיים במלחמת חרבות ברזל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו