מלחמת בראשית

1. ביעור חמץ.

המלחמה הנוכחית לא מתקיימת רק נגד פושעים אכזריים שאיבדו את זכותם לחיים; אנחנו נלחמים נגד קיומו של הרע בעולם. מי שמבקע בסכין את בטנה של אישה הרה וכורת את ראש העובר שבתוכה - יש לבערו מן העולם. חברה שבה גדל יצור המתקשר לאמו בעזה באמצעות הטלפון שגזל מיהודייה שרצח, ומספר בגאווה: "הרגתי במו ידיי עשרה יהודים", והיא מברכת אותו - שותפה לרצח העם, ויש להילחם גם בה. מכולה שלמה מלאה בתינוקות יהודים מתים, חלקם כרותי ראשים או גפיים - פרי עבודתם של "גיבורי" חמאס. אין אפשרות בעולם כלשהו שחברה כזאת תמשיך להתקיים על גבולנו.

חיסול חמאס, אפוא, הוא איבוד הרע מן העולם. זו חובה מוסרית, כפי שהיתה לאנושות מול גרמניה הנאצית או מול כנופיות דאעש. העולם איבד את החוש המוסרי הפשוט לאחר שנים רבות של משטור השפה והמחשבה באמצעות התקינות הפוליטית - עלינו לדבוק במשימה ולהחזיר את הערך הראשון: שמירה על חיינו. עזה צריכה להיחרב, ביחד עם עשרות אלפי הנאצים החדשים הנמצאים בה. כי מציון תצא תורה זו לעולם.

2. משיח ומלחמה.

אל תפחדו ממשיחיות. משיח במקרא נמשח בשמן לתפקיד פוליטי או דתי. משיחיות היא השאיפה לעולם טוב יותר, שבו לא תהיינה מלחמות וגר זאב עם כבש: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". חכמינו לימדו שההבדל בין זמנם (תחת שלטון זר) לימות המשיח הוא "שעבוד מלכויות", כלומר עצמאות מדינית.

רה"מ מלוני, בשעה זו את יכולה לעשות מעשה היסטורי שיהדהד בעולם: הכירי בירושלים כבירת ישראל, והודיעי על העברת שגרירות איטליה לבירת ישראל. זה יהיה תיקון עוול מוסרי, ויבהיר היכן נמצאת תמיכת העולם במלחמתו המוסרית ברע

כך התחיל הראי"ה קוק את חיבורו "אורות המלחמה", שנכתב בימי מלחה"ע הראשונה: "כשיש מלחמה גדולה בעולם, מתעורר כוח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר (קיצוץ) עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם, והעולם מתבשם, וקול התור נשמע בארצנו... ואחר כך, כתום המלחמה, מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר". ואכן, לקראת סוף המלחמה פורסמה הצהרת בלפור, ולאחריה התכנסו ראשי המעצמות המנצחות בסן רמו שבריביירה האיטלקית והעניקו לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל, כדי להגשים את הצהרת בלפור בדבר הקמת בית לאומי לעם היהודי שם.

3. אין סיבה לתאי גזים.

נדבר על הסברה. אנחנו לא צריכים יותר להתנצל. הטיעון המרכזי: לא נאפשר לאף אחד בעולם לפגוע ביהודים. נקודה. בלי "אבל" ובלי ניסיון למצוא את הסיבה ל"זעם" הפוגעים. אסור להשתתף במשחק המחליא הזה, שבמסגרתו מנסים להבין את הרע. לקטגוריה הזאת נכנסים דבריו השערורייתיים של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, שלפיהם הטבח שחמאס ביצע "לא התרחש בוואקום", אלא הוא קשור ל"כיבוש". בוודאי.

גוטרש הרגיש מוסרי ביכולתו להבין את "שני הצדדים": מדינת היהודים וגרמניה הנאצית. מי שמחפש סיבות לפסיכופתולוגיה של העזתים דומה למי שמחפש סיבות להמתת היהודים בתאי הגזים. אחרי 7 באוקטובר המשחק נגמר. הפוגע ביהודים או בישראלים אחת דינו: לעבור מן העולם. חברה שרצחה 1,400 ישראלים ושמחזיקה במאות חטופים לא זכאית לסיוע הומניטרי, גם לא לאוכל ולמים. שום עזרה. יש להטיל עליה מצור עד שתשחרר אותם.

זו אינה מלחמתה של ישראל, אלא מלחמתו של העולם החופשי כולו, וישראל היא המוצב הקדמי בהגנה עליו. איננו מבקשים אישור להתקיים, ולבטח לא מבקשים לגיטימציה להגן על עצמנו. האמירה של מנהיגים המזדהים איתנו שהם תומכים "בזכות ישראל להתקיים" ו"בזכותה להגן על עצמה" צריכה להתקבל במנוד ראש סלחני, ולא בהכרת תודה. זה אומר שהם לא הפנימו שהמלחמה הזאת אינה שלנו בלבד, אלא גם שלהם! מנהיג המבקש להזדהות - נודה לו אם ידבר נגד הרוע המוחלט, יתמוך במלחמתנו נגד הנאצים החדשים ויקבל על עצמו לפעול בצורה דומה.

4. התשובה: הכרה בירושלים.

בביקור ההזדהות של ראשת ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, הייתי אומר לה: "גברתי ראשת הממשלה, איטליה לא תעזור לנו בנשק או בצבא, אבל בשעה זו את יכולה לעשות מעשה היסטורי שיהדהד בעולם, דווקא בשל תפקידה של האימפריה הרומית בהיסטוריה של ארץ ישראל: הכירי בירושלים כבירת ישראל, והודיעי על העברת שגרירות איטליה מתל אביב לבירת ישראל. זה יהיה תיקון עוול מוסרי ועידוד רוח עמנו בשעת צרה". פעולה כזאת תבהיר היכן נמצאת תמיכת העולם במלחמתו המוסרית ברע, ואת חשיבותה המרכזית של ישראל כמוצב הקדמי במאבק הזה. באפריל 1920, בוועידת סן רמו באיטליה, עוגנה הצהרת בלפור בחוק הבינלאומי; עכשיו יש לסגור מעגל: חיזוק מעמדה של ירושלים כבירתה ההיסטורית של ישראל - תשובה ראויה לניסיון לרצח עם ביהודים.

5. חיבורים פוליטיים חדשים.

גם תפיסת המפלגתיות עתידה להשתנות: מעטים מדברים על מדינה פלשתינית ברצינות. הנסיגה המלאה מרצועת עזה, עקירת היישובים היהודיים והעברת הקברים מהמקום, לימדה שבמקום שלא יהיו בו יהודים - ישגשגו רוצחיהם.

שום אדם שפוי לא יסכים לתת לחברה המנרמלת את רצח העם שחמאס ותושבי עזה ביצעו ביהודים להקים ישות מדינית עצמאית על גב ההר, שתשלוט על מרכזי האוכלוסייה הגדולים בישראל. במקרה כזה, נקבל ביהודה ושומרון "עזה כפול מאה", חלילה. לנוכח הזוועות שאירעו, ולנוכח האיומים בצפון, ברור שזו עלולה להיות מנת חלקנו בלב הארץ. היישובים היהודיים ביהודה ושומרון הם חגורת הביטחון הצבאית והמוסרית של מרכז הארץ. בלעדיהם, מה שאירע בכפר עזה עלול לקרות, חלילה וחס, בכפר סבא. משום כך, אפשר לחשוב על חיבורים פוליטיים חדשים במקום הימין והשמאל המסורתיים.

6. לוט נחטף ואברהם נלחם.

מלחמת בראשית זו התחילה עם תחילת הקריאה בספר היסוד של עמנו, "בראשית". אם פרשות בראשית ונוח הן "פרה־היסטוריה", בפרשת "לך לך" אנו נכנסים להיסטוריה: אברהם מצטווה ללכת מארצו וממולדתו ומבית אביו אל הארץ שהאל יראה לו. בשלב כלשהו פורצת מלחמה בין מלכים מצפון למלכים מקומיים בכנען, ולוט, בן אחיו, נחטף ונשבה עם משפחתו. כשהדבר נודע לאברהם, הוא לא מהסס ומוציא את אנשי ביתו למלחמה: "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם, וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ ,וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם". מעשה אבות סימן לבנים.

לאחר מכן מסופר על "ברית בין הבתרים", שבה מופיעה הנוסחה ההיסטוריוסופית של גלות וגאולה, כולל ההבטחה שהגלות לא תהיה סופית, "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה" - בסופו של המסע נשוב הביתה. תמיד נשוב, גם אם נאצים אירופאים או מזרח־תיכונים יילחמו בתהליך ההיסטורי של שיבת היהודים לציון. בסופו של החיזיון שחוזה אברהם על עתידה של האומה שייסד, מובטח לנו: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ...". ישמע העולם.