לא כך חשבתי שנתחיל.
לא כך חשבתי שאכתוב את הטור הראשון שלי כאן.
את המילים האלה אני מקליד בטלפון הנייד, בשטח הכינוס של הגדוד שלי. יושב על ספסל צה"לי רעוע, מלא באבק של ימ"חים, בחמ"ל המאולתר והזמני שלנו כאן. קורא את כמות ראשי התיבות שיש במשפט האחרון, ובכל זאת יודע שאלו שיקראו - יבינו. ככה זה כשיש מלחמה בישראל, אפילו העברית שלנו מגויסת.
לפני כמה שעות חתמתי על נשק. הידיים עוד מלאות בריח הסולר של רובים שעמדו מאוחסנים הרבה זמן. כשעמדתי בתור בנשקייה, יחד עם עוד הרבה מילואימניקים שהרגע הגיעו מהבית, המחשבות שלי נדדו ליכולות המוזרות של המכשיר הזה שתכף אחזיק ביד, שכל תכליתו היא להרוג.
כשמילאתי את המחסניות כדור ועוד כדור, 29 בדיוק, חשבתי כמה איומות יכולות להיות ההשלכות של חתיכת עופרת בקוטר של פחות משישה מילימטר.
בפרקים הראשונים של ספר בראשית מספרת התורה איך נברא האדם וגורש מגן עדן. מייד לאחר מכן מספרת התורה על הולדת התינוק הראשון - קין בן אדם. כמו כל תינוק, גם לגביו היו להורים מן הסתם המון חלומות - הם בטח קיוו שיהיה בריא ושימצא פרנסה טובה. שילמד ויהיה חכם, וגם שימצא כלה מוצלחת, למרות שבלית ברירה כנראה היא תהיה אחותו...
אך קין המדובר לא יגשים את החלומות של ההורים שלו. בדברי ימי בני האדם הוא ייזכר לדיראון עולם כרוצח הראשון בהיסטוריה. זה שקם על הבל אחיו ורצחו נפש.
התורה גם תעשה מאמץ מיוחד למחוק כל ניסיון להסביר את הרצחנות של קין. אחד הפסוקים התמוהים בספר בראשית הוא הפסוק המתאר את רגע הרצח - "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח). נראה כאילו התורה מוחקת במודע את מה שאמר קין להבל, כדי שלא יוכלו לעמוד לו שום טענת הגנה, שום הסבר ושום נימוק. כדי שאנו לא נמצא את עצמנו מתלבטים אם שווה להרוג על זה. קין יישאר רוצח שפל, שדמו של אחיו הבל, כפי שהטיח בו הקב"ה - צועק מן האדמה.
על פי המסופר בפרשה, קין אמנם ימצא בת זוג ויביא לעולם צאצאים, אך השושלת לא תימשך ממנו. אחיו שת יוליד את אנוש ויהפוך לאבי האנושות, שממנה ייוולדו נח ומשפחתו. זרעו של קין עתיד להימחות מתחת השמיים יחד עם דור המבול.
כבר בפסוקיה הראשונים מבהירה לנו התורה מהי המשימה הגדולה מכולן, מהי השליחות הראשונה והעיקרית של כל מי שמבקש לאחוז בה - למגר, לעקור ולהוקיע את שפיכות הדמים והרצחנות מן העולם.
רק לפני ימים ספורים עמדנו בתפילות הימים הנוראים וביקשנו "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים". כי אלוקי ישראל אוהב חיים הוא, והתורה שלנו מקדשת את החיים יותר מכל.
המשימה שאליה אני וחבריי נשלחנו בבוקר השבת שעברה היא משימת קידוש החיים. הרובים שבידי אלפי החיילים נועדו להציל נפשות, ובאופן פרדוקסלי כדורי העופרת הללו נועדו להביא חיים לעולם.
מאז ימי בראשית ועד היום נמשכת מלחמתם של תאבי הרצח מול העומדים כנגדם. של אלו שאלוהיהם מצווה אותם לשחוט ולרצוח, למול אלו שאלוהיהם הוא מלך חפץ בחיים. זוהי הגדולה והחשובה בבשורותיה של התורה לאנושות. כעת, כשקול דמי אחינו צועקים מן האדמה, אנו נחושים למלא את השליחות הזו.
