גשר על מים סוערים: בחזרה לימי אוסלו

"ספר חלקת השדה" נפתח בחידה: הגיבור - שנותר עלום שם עד לעמודים האחרונים - נמצא במעצר צבאי. ראש מועצת ההתנחלות הפיקטיבית כרמי שומרון נכנס לחדר שבו הוא עצור, משפיל ומכה אותו, ואז מודיע לו שעליו להתחתן עם בתו בהקדם האפשרי.

מכאן נפרשת העלילה לאחור דרך כמה תחנות מרכזיות בחייו של הגיבור, שמצטלבות עם ההיסטוריה הפוליטית המורכבת של שנות ה־90 וה־2000: החל מהתקופה שסביב רצח רבין, אז הוא מוצב כחייל סדיר במאחז שזוכה לכינוי "מעלה משוגעים"; המשך בראשית האינתיפאדה השנייה והאירועים המובילים אליה, כשהוא מצטרף לגרעין התיישבותי יוצא דופן כסטודנט לתואר שני; וכלה במבצע "חומת מגן" בשכם, שם מתרחש האירוע יוצא הדופן שמוביל למעצרו.

הגיבור מתאפיין בראש ובראשונה בהיותו חצוי, קרוע בין עולמות: בין ממלכתיות לנוער הגבעות, בין אמונה לכפירה, ובין הודיה, בתו של ראש המועצה, לבין יסמין, סטודנטית פלשתינית למגדר. הפיצול שבדמותו, שמקבל גם ביטוי פיזי בצבען השונה של עיניו, הוא ביסודו התלבטות בין סדר לכאוס, שאיננה מגיעה לכדי פתרון של ממש.

אולי עקב הקרע המתמיד הזה, גיבור הרומן הוא פסיבי במידה יוצאת דופן. בשני החלקים הראשונים אין לו כמעט שום השפעה על העלילה, וגם היחסים הרומנטיים נעשים תמיד ביוזמת הנשים (שנמשכות אליו מסיבה שלא מובהרת עד תומה); רק בחלק השלישי הוא נוקט בפעולה אקטיבית ודרמטית, וזו מביאה עליו לבסוף את חורבנו.

גיבור פסיבי הוא מתכון מסוכן, אך המחבר מצליח לפצות על כך דרך תיאור אמין ומסקרן של מערכות יחסים ומהלכים רגשיים, ובייחוד באמצעות כישרון יוצא דופן לתיאורי אווירה, כמו כאן: "החול הלך ואזל והקודש חלחל. והתנועה העדינה כל כך, בגוונים רבים ורכים בין קודש לחול ובין אור לחושך, וניחוח עתיק בשוליה".

בחלק הראשון זוהי אווירת המאחז, שאותה הספר מצליח ללכוד ולשקף בצורה נהדרת: משהו שבין התנחלות למחנה קיץ, עם תפילות וזמירות מלאות רגש בערב שבת וג'וינטים בצהריים, אווירת סכנה ואנרכיה במרחק עשר דקות נסיעה מבית ההורים, וכמובן הרבה מאוד מתח מיני וחברתי של בני כמעט־עשרים. כל זה מגיע לשיאו בעימות בין תושבי המאחז ובין כוחות הצבא, בימים המתוחים של שלהי 1995, שנפתר בצורה אמינה ומלאת אירוניה.

קרוע בין עולמות

החלק השני יוצר סיטואציה יוצאת דופן יותר, ובעיקר מצחיקה יותר. כמה סטודנטים דתיים בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית מקימים התנחלות חדשה ממזרח לירושלים, אלא שלעלייה לקרקע מצטרפים שלושה סטודנטים פלשתינים תושבי ירושלים, שמבקשים אף הם לקחת חלק במשימת יישוב הארץ. התוצאה היא צורה משונה ומקסימה של דו־קיום, עם שטיחי תפילה לצד זמירות שבת, שגם אם היא קצרת מועד, עתידה לעצב את עתידו של הגיבור באופן מכריע.

הספר כולו ספוג בסמליות: סצנות שונות מתייחסות לשלל מוטיבים מהמקרא, מהתלמוד, מהקבלה ועוד. יתר על כן, כל מהלך חייו של הגיבור משקף למעשה את קורותיה של דמות מקראית. השימוש בסמלים מסייע להעמיק את העלילה ולהוסיף לה עוד ממד, וכן לשקף את תודעתו של הגיבור ושל המגזר שאליו הוא משתייך, שבה המציאות כולה מתנהלת במקביל ברובד הקונקרטי והסמלי.

יחד עם זאת, יש מקרים שבהם נדמה שהכותב מערים סמלים זה על גבי זה בעיקר מפני שהוא יכול, ועד שהקורא מצליח לעמוד על משמעותו של סמל אחד הוא כבר מתחלף באחר. לעומס הסימבולי הזה מצטרפת גם ההתייחסות ל"תמול שלשום" של עגנון, בכותרת הספר ובפתיח שלו. גיבור הספר מעוצב כאן כבנו הרוחני של יצחק קומר - הקרוע כמוהו בין עולמות ובין נשים - ועל הספר כולו מרחפת השאלה האמנם יש לראות בתנועת ההתנחלות יורשת של העלייה השנייה.

שני חלקיו הראשונים של הרומן מצוינים. אמנם תיאורי הקונפליקטים האישיים של הגיבור טובים מאלה העוסקים בפוליטיקה, שנוטים להיות מעט הרצאתיים, אבל באופן כללי האיזון בין הנדבכים נשמר היטב. לעומת זאת, החלק השלישי מביא את האלמנטים הללו לשיא חפוז מדי. ההתרחשות אמנם עוצמתית, אך אלמנטים קריטיים שמרכיבים אותה אינם נבנים או מוצדקים די הצורך - מה שמוביל לתחושה גרוטסקית, שאיננה תואמת את העדינות הרגשית של יתר הרומן.

לאחר רגע אחד של פיצוץ מגיעים עמודים ארוכים של אפילוג שבו הדברים כולם כבר התרחשו, והגיבור נדרש להתמודד עם השלכותיהם. אלה כוללים תקופת התבודדות וחיפוש פנימי, עם חוויית התגלות החורגת מן הריאליזם ומרגישה מעט מנותקת משאר הרומן; ולאחר מכן תיאור שחולף ממעוף הציפור על שנים רבות של חיי משפחה. אם יש התרה של הקונפליקט, זו מגיעה רק ברובד הסימבולי, וקשה לחמוק מתחושה של סיפור שנקטע באמצעו.

שני העשורים האחרונים הביאו לנו ספרים רבים שעוסקים בהתנחלויות. בחלוקה גסה ניתן לומר שאלה נחלקים בין ספרים פוליטיים במובהק ואפילו מגויסים, בעד או נגד, ובין ספרים שמתמקדים באישי ונמנעים כמעט לגמרי מהפוליטי.

"ספר חלקת השדה" הוא ייחודי בכך שהוא מציע מבט מבפנים, שהוא אישי מאוד ובה בעת עוסק באופן מורכב ואמביוולנטי בסוגיות ליבה פוליטיות (אולי קרוב אליו בכך "טובי בנינו" של אריאל הורוביץ, אלא ששם הפוליטי הוא בעיקר הפנים־מגזרי). גם נקודת המוצא שלו מפתיעה: במקום לעסוק בקונפליקט דתי־חילוני או שמאלי־ימני, הוא מדלג על השסע הפנים־ישראלי ומציג בפנינו גיבור שקרוע בין מתנחלת לפלשתינית.

כישלון מעורר מחשבה

נראה שאת המפתח לכך יש לחפש בדבריו של שרוליק, אביו של הגיבור, שאימץ את רעיונותיו של הרב מנחם פרומן ז"ל בדבר האפשרות לפיוס הנעוצה דווקא בתנועת ההתנחלות. "השפה החילונית, המערבית, המשכילה - לא נוגעת בשורשים", אומר שרוליק, "לא שלנו ולא שלהם, וממילא - לא מגעת לתהום. [...] דווקא מכאן, מארץ השומרון, יכולה לבוא בשורת השלום האמיתי".

את החזון הכללי יוצא הדופן הזה גיבור הספר מיישם בחייו האישיים. הוא משמש גשר בין הודיה ובין יסמין, בין כרמי שומרון לבית צפאפא; ודרך הרובד הסימבולי הוא חוזר למעשה אל ימי האבות, שבהם החל הקרע בין אחים ושבטים, ומבקש לתקן אותו. ניסיונו לא יכול אלא להסתיים בכישלון, אך מדובר בכישלון מפואר ומעורר מחשבה.

"ספר חלקת השדה" הוא רומן ביכורים שאפתני ביותר. כמו גיבורו, לא בכל השאיפות הללו הוא עומד, אך התוצאה על כל פנים מרשימה. ולכל הפחות מדובר כאן בקול ספרותי מקורי, מבטיח, ואפילו חשוב.

מוטי פרי, "ספר חלקת השדה", הוצאת כנרת־זמורה, 332 עמ'