"טכנאי הביטחון": מי כאן דיבר על דיקטטורה?

1. הצעת הפשרה ביחס לוועדה למינוי השופטים טובה. אם האופוזיציה לא רוצה להידבר, אנחנו חייבים לדבר עם הקולות הבאים מצידה. וכבר אמרו חכמינו שאין אדם יוצא מן העולם ומלוא תאוותו בידו. בכל מקרה, ביקורת שיפוטית של בית המשפט על חוקי היסוד תביא למשבר החוקתי שזורעי הכאוס מבקשים להגיע אליו.

חוקי היסוד הפכו בפסיקת העליון לפרקי חוקה הגוברים על חוקים רגילים. משום כך אין לביהמ"ש סמכות לדון בהם, מכיוון שגם סמכותו נובעת מחוק יסוד. פסילת חוק יסוד מנוגדת לחוק לפי אמות המידה שביהמ"ש עצמו קבע, ולכן אין לה תוקף. חשוב מאוד ששר המשפטים לוין הבהיר זאת. שופטי העליון אינם "החוק", אלא כפופים לו. ברוב הדמוקרטיות אין אפשרות לפסול חוק, אלא אם כן הוא סותר במפורש או במשתמע את החוקה. אצלנו המציאו שיטה מיוחדת: ביהמ"ש לקח את כל הסמכויות - גם קבע שיש חוקה (חוקי היסוד), וגם שהוא נמצא מעליה! זאת, ללא עיגון סביר בלשון החוק. אין לשום בית משפט אחר בעולם כוח כזה.

2. מול הטענה הצודקת להגבלת כוחן של הממשלה והכנסת, חשוב לשאול: מי מגביל כיום את כוחו של ביהמ"ש העליון? הרי זה העיקרון הבסיסי של הפרדת הרשויות. הכוח הבלתי מוגבל של ביהמ"ש הפר את האיזון בין הרשויות, מכיוון שהכנסת מוגבלת בחקיקה כי ביהמ"ש יכול לפסול חוקים, אבל ביהמ"ש עצמו לא מוגבל על ידי שום גוף אחר.

יתרה מזו, העליון לא מוגבל אפילו על ידי החוק, מכיוון שהוא מפרש אותו בכל דרך שירצה באמצעות "הפרשנות התכליתית": לא לשון החוק קובעת ולא כוונת המחוקק, אפילו אם יצהיר עליה במפורש. מה שקובע הוא האופן שבו השופטים מבינים את תכלית החוק, וכאן נכנסות השקפת העולם והדעות הפרטיות של השופט. ואם כך, אז חשוב לגוון את הרכב השופטים.

בית המשפט נטל לעצמו את הסמכות לומר את המילה האחרונה בכל החלטה, אך לא הסכים מעולם לגוף ביקורת עליו או על הפרקליטות. במילים אחרות, השופטים לקחו את הריבונות מהעם לידיהם. גם אם מדובר בגאוני עולם ורוח (להזכירנו, גם המלך הפילוסוף של אפלטון הוא סוג של דיקטטורה), עדיין הם לא נבחרו למשול ולא לנהל את המדינה.

המוחים מדברים על "דיקטטורה", בעוד המצב הנוכחי הוא שלטון של אוליגרכיה, כלומר קבוצה קטנה שלא נבחרה ישירות על ידי העם, אך ריכזה בידיה סמכות שלטונית לא מוגבלת. מדובר בסמכות ללא אחריות, שכן ביהמ"ש לא נושא באחריות לכשלים ולסכנות שפסיקותיו עלולות לגרום. לעומת זאת, נבחרי הציבור נותרו ללא סמכות רצינית לממש את מדיניותם, אבל עם אחריות כלפי הבוחרים.

3. הדיבור על "חירות" מצד מתנגדי הרפורמה דומה לשימוש חסר האחריות במונח "דיקטטורה". הגענו הנה מאלפי קהילות לאחר גלות ארוכה. לכולנו יש דעות וערכים, לעיתים מנוגדים. הדרך להכרעה בכל עמדה היתה מאז ומתמיד באמצעות דיון ציבורי, הליכה לבחירות והצבעה בכנסת. עכשיו מבקשים מאיתנו להחשיב את הפתק בקלפי של מאן דהו יותר מאחרים. במה דעתו של אדם שהצליח בעסקיו או ששירת את המדינה בצבא ובמנגנוני הביטחון חשובה יותר מזו של אחרים? מה מותר ראש השב"כ לשעבר על פני האחרים, לבד מההון הסימבולי שרכש בתפקידו?

בספרו "מה לאומי בביטחון הלאומי" טבע האלוף גרשון הכהן את המונח "טכנאי ביטחון". אתה יכול להוביל גייסות בשדה הקרב או לאתר מחבלים באמצעות מודיעין ולסכל פיגועים, אבל זה לא מקנה לך שום יתרון בהבנת היעדים המדיניים, הרעיוניים והרוחניים באשר לעתיד ישראל או העם היהודי. עוד במאה ה־12 לימד הרמב"ם בהקדמתו לחיבורו "שמונה פרקים" לא להסתכל על התואר של הדובר אלא לשמוע את האמת ממי שאמרה, גם אם מעמדו הסוציו־אקונומי אחר, יהיה זה טייס או נהג מונית.

כשאני שומע את הביטוי "דיקטטורה" ניתז מפי מאן דהו כדי לתאר שינוי בוועדה לבחירת השופטים(!), אני מאבד עניין. זה לא ויכוח ולא דיון ציבורי ראוי, אלא ביטול הדיון באמצעות הטלת פצצה שנועדה לגדוע את הדיון באבו ולסתום את טיעוני התומכים ברפורמה. הרפורמה המשפטית אמורה להחזיר מעט מהסמכויות שנגזלו מהציבור באמצעות נבחריו בכנסת. זו בקשת החירות האמיתית, ולא הסיסמאות הנשמעות ברחוב ובאולפני החדשות.

4. עכשיו, משראינו כיצד קבוצות נחשבות בעיני עצמן משתמשות בכוחן ובמעמדן כדי לאיים על העם, חיוני להיערך לשנים הבאות. חשוב לשנות את הקריטריונים לקבלה. אם אין בפריפריה בתי ספר המספקים את הנדרש להתקבל ליחידות הנבחרות, אפשר לאתר את התלמידים המוכשרים ולהכשיר אותם לאחר התיכון באופן מרוכז כדי להביאם לרמה הנדרשת. לטווח הארוך זה יגרום למוביליות חברתית, וגם לגיוון הנדרש ביחידות האלה. כך צריך לעשות בעוד מוקדי כוח בלתי נבחרים - לא אפליה מתקנת המורידה את הקריטריונים, אלא הכנה מרוכזת קודם למיון, כדי לספק למועמדים מהפריפריה כלים להתמודד בשווה עם חבריהם מהמרכז.

חשוב שחוזי השחורות יידעו, שמבחינת תומכי הרפורמה מדובר במאבק על החופש שלהם להכריע באופן שווה בבחירות. לשם כך הם יהיו מוכנים גם להוריד את רמת החיים, כי לחירות אין מחיר

5. השימוש במונח "דיקטטורה" נועד להכות את התודעה ולהפחיד את האזרחים מפני הגורל האיום הצפוי להם. כך גם הקולות הקוראים לסרבנות בשירות הצבאי ופורמים את הרקמה העדינה הקשורה בברית הגורל המשותפת לכולנו. מה משמעות ההכרזה על סרבנות בשל מדיניות לגיטימית של ממשלה נבחרת? רק דעתנו קובעת ואם לא תתקבל, לא נגן על הציבור. יותר מעשור אני כותב שקיימת בתוכנו קבוצה בעלת מעמד שבחרה ב"ברירת שמשון", לאמור: אם אנחנו לא מובילים את המדינה כמקודם, ואם היא לא מצייתת עוד לסל הערכים המדומיין שקבענו עבורה - כי אז תמות נפשנו עם פלשת(נ)ים, והאמצעים כשרים לפגוע במדינה.

לאחר חודשים אחדים מאז ההכרזה על הרפורמה המשפטית, ברור שההתנגדות לה עזבה מזמן את מחוזות הדיון המשפטי. גם אם מלכתחילה לא היתה שם, לכל הפחות היא עשתה קולות כאילו מה שמפריע זה הרכב הוועדה למינוי שופטים ושאר ירקות. ולא היא.

אנחנו בוגרי המחאות הקודמות, שהרעיון בהן זהה, גם אם התלבושות מתחלפות. עיקרן הוא ניסיון לפגוע בלגיטימציה של הממשלה הנבחרת, מתוך ציפייה לגרום לדמורליזציה בקרב חבריה ולהמתין ללבנה הראשונה שתיפול בקואליציה, בתקווה לנפילת הממשלה. לשם כך מכשירים גם הזמנת לחץ מצד אומות העולם עלינו. אז חשוב שחוזי השחורות יידעו, שמבחינת תומכי הרפורמה מדובר במאבק על החופש שלהם להכריע באופן שווה בבחירות. לשם כך הם יהיו מוכנים גם להוריד את רמת החיים, כי לחירות אין מחיר.