טיול שנתי, המולה וחטיפים. דרכים ומסכים, נופים וסחרחורות. השבוע התפרסם שכמה מורות מתיכון בנתיבות צולמו במהלך הטיול בעודן מנהלות שיחות ומתבדחות על תלמידותיהן ממוצא אתיופי בקבוצת הווטסאפ "טיול שנתי שחורות".
בניגוד לכיתה, באוטובוס לתלמידים יש עיניים בגב המושב. תלמידות שהציצו מעבר לכתפן של המורות נדהמו לגלות במה היו עסוקות. הן צילמו ותיעדו את הדיונים של קבוצת הווטסאפ הסוררת. ממה שניתן היה לראות ולקרוא, הדברים נעו בין רכילות "גיא־פינסית" שכזו, עם ביקורת דרקונים על מראה חיצוני, לבין הומור עבש סר טעם על צבע עורן של התלמידות.
התמונות הופצו ברשתות החברתיות. כצפוי, הארשת החברתית מיהרה לצקצק בלשונה הווירטואלית, ובדרכה התליינית וצמאת הדם העמידה את המורות לדין שדה שבסופו מחכה רק גיליוטינה - "לפטר, ועכשיו!!!".
לכשנתפסה בקלקלתה, המערכת נכנסה לעמדת מגננה, ובית הספר הוציא מיידית הודעה: "הבוקר היינו עדים, לתדהמתנו ולצערנו, לאמירות אומללות ופוגעניות ביותר מצד מספר מורות כלפי תלמידות בנות הקהילה האתיופית שלומדות בבית הספר. הנהלת בית הספר רואה בחומרה רבה אמירות אלו. אין אצלנו מקום לאמירות גזעניות, ולא נאפשר זאת בבית ספרנו... אנו מתביישים שהגענו למצב זה, מתנצלים מעומק הלב בפניכם ומבטיחים כי יינקטו כל הצעדים הנדרשים בטיפול האירוע".
"אין אצלנו מקום לאמירות גזעניות". ללא ספק זה הדבר הנכון לומר, אבל כמי שבילה, וגם סבל, בחדר מורים הרבה שעות כמורה, זו לא התנהלות כה חריגה בחדר המורים והמורות.
תעשו את עצמכם מזועזעים: מה, באמת? מורים מספרים בדיחות על תלמידים? גם גזעניות? אבל למה רק מורים, מה עם עובדי פרופילי אלומיניום אלמונים? ירקנים בשוק? סוחרי דגים? אין להם בדיחות גזעניות? הם לא מעבירים ביקורות מכלילות על הלקוחות שלהם?
אבל רגע רגע, איך ניתן להשוות בין תלמידים ולקוחות? או להשוות מורים עם "פשוטי העם"? מורה זה איש פיגומים? מורה זה ירקן? מורה זה דמות חינוכית! אם לרגע עברה במוחכם המחשבה כי מובן שלירקן יש אישור מעבר כגזען במסדרונות בית הספר הנאור רק בגלל מקצועו, זה כבר מוכיח כמה אתם לוקים במכלילנות. אבל גם לשיטתכם, מה עם פוליטיקאים? קציני צבא? מנהיגי מחאה? מובילי רפורמות? האם להם יש פטור מגזענות?
עם יד על הלב, איך אתם חושבים שמתנהלות התכתבויות בווטסאפ של פוליטיקאים ומנהיגים? ממה שראיתי, די דומה למורות מנתיבות - בדיחות גזעניות, מדבקות אוויליות, הרבה אימוג'ים מתפקעים מצחוק עד דמע. הדגמה נהדרת ראינו כשח"כ אלמוג כהן התבלבל בין הווטסאפ הפרטי שלו לשידור לייב מהכנסת. כולל חיקוי חיות.
אבל אל תתבלבלו, זה אולי נראה אחרת ומדבר אחרת, אבל בדיחות גזעניות תמצאו גם בווטסאפ של מפלגות המרכז, מפלגות השמאל, ושומו שמיים - גם אצל המפלגות הערביות. לכולם יש אותו הווטסאפ, בדיוק כמו שלכם ושלכן וכל מה שביניהם, והווטסאפ הזה מלא בדיחות, רובן גרועות, חלקן גזעניות ומכלילניות שלא הייתם רוצים שיראו אור.
יותר או פחות, נאורים או נוארים, כולנו לוקים בגזענות, בהכללות ובחשיבה שמפשטת את המורכבות. זה לא אישי, זה אנושי. אנו מזדהים עם הדומה לנו, וחרדים מפני השונה. אחת הדרכים להתמודד היא להדיח בדיחות לביוב הווטסאפ.
כולם עושים את זה, פרט לגזענים הנאורים. אלו שבטוחים שדעתם שמש נצחית בראש צלול, ולכן דעתם לא יכולה להיות שגויה בשום מצב, ובוודאי אינה מוטית גזעית־עדתית־דתית־מגדרית־מינית־שכנית־בית"רית־קולינרית או גיאוגרפית.
לכן אני חושד באנשים שבטוחים מדי בעצמם, ואין בהם ספקות. שכן דרכם של הגזענים הנאורים היא לחשוב שכל נתיבותיהם אמת ודבריהם מים חיים העומדים במקומם מאז ועד עולם ואינם מתעפשים. רבב לא יכול להכתים את מחשבתם, שכן הם תמיד לגופו של עניין, למעשה הם בדקו והם יודעים שהם העניין. האנושיות שלהם היא אנושיות־על, הם שופטי העליונים ומאחורי התחתונים. ומבחינתם הכל שפיט, פרט לעצמם. שכן הגזענים הנאורים לעולם אינם גזענים, הם נאורים ולכן לא יכולים להיות גזענים. מעגלים שכאלו...
לו הייתי שר חינוך
אז אם בכולנו מקנן הגן הגזעני, האם מותר למורות בית ספר להתבדח על תלמידותיהן? האם אתה, כמורה, עשית את זה? ובכן, לא ולא.
לא זכור לי שאי־פעם התבדחתי על תלמידיי. אבל חלפו לי בראש גם מחשבות כאלו. ההבדל המהותי בין נאורות לגזענות אינו הכחשת הנטייה שלנו לקטלג וללעוג לשונה מאיתנו, אלא הכרה במורכבות שאנו נושאים בתוכנו. באינסטינקט הבסיסי להצמיד תווית על כל תופעת קיום ביקום כה רבגוני ומשתנה תמידית.
לכן אנו מכלילים בטבעיות שקופה, שופטים לחומרה את האחר על דברים שאנו סולחים לעצמנו, ובאופן כללי רואים את האחר כאוסף תוויות מהלך, ולא את פלא מורכבותו. לכן, גם כשברור לנו שהכל הוא רגע כי יחלוף, אנו תמיד אומרים "תמיד". והדרך היחידה להתמודד עם זה היא להכיר בזה ולהתגבר על זה.
שימו לב לתגובת התלמידות. על פי הפרסומים, התלמידות פתחו קבוצת ווטסאפ וצירפו אליה את המורות המרכלות, וכך כתבו: "בוקר טוב לכל ה'מחנכות' של בית הספר. פשוט עצוב לי כבת העדה לראות את הרמה שירדתן אליה היום. במקום שתהיו המורות שלנו, לשמש דוגמה ולהרגיש במקום הכי בטוח שלנו, אתן הבוקר עשיתן ההפך מזה. לפתוח קבוצה בשם 'טיול שנתי שחורות' מבלי לדעת אפילו שיש מאחוריכן תלמידות, לדבר בלעג וזלזול על התלמידות שלכן? אני פשוט לא מאמינה שזה בא מהמורות שלנו. אתן פשוט בושה. מתביישת שאתן המורות שלנו ושאתן מלמדות את דור העתיד".
צודקות לחלוטין. אם הייתי שר החינוך הייתי מעביר את משכורתן של המורות לתלמידות, שכן די ברור מי כאן המחנכות ומי צריכות שיעור בחינוך. לא בגלל גזענותן, אלא בגלל הפרת האמונים שהרשו לעצמן. הפרת האמון שבין התלמיד למורה. שבירת המרחב הבטוח שבו התלמיד סומך על המורה שהוא רואה אותו כמו שהוא ולא דרך התוויות שהמורה סוחב בתוכו.
כניעה לטבע
קבוצת הווטסאפ לא היתה צריכה להיפתח מלכתחילה, שכן המורות האלו, בכיתה ובטיול, מהוות דוגמה. הן הדמויות שבידיהן הפקידה החברה את הזכות ואת החובה להציג בפני הדור הבא חזון של עולם תקין ומתוקן שאליו אנו שואפים. לכן המורות היו צריכות להתנהג בהתאם לתפקידן - לאפשר לתלמידות מרחב בטוח ונקי מגזענות העולם ומההטיה הפנימית שבתוכן, כדי להראות להן שיש אפשרות לעוד עולם חוץ מזה שבחוץ.
העובדה שאף אחת מהמורות לא מצאה לנכון לכתוב בתחילת השיחה: "חברות, זה טיול שנתי. אנחנו כל הזמן תחת עיני התלמידות. עזבו, לא מתאים, נדבר כבר בחדר המורות", היא לא פחות בעיה מהגזענות שלהן. ספק אם המורות האלו יכולות להורות דרך, ובטח ובטח שלא יוכלו לחנך. שכן מהו חינוך אם לא הצגת סולם הערכים הנכון בפני תלמידיך? מהו חינוך אם לא לחיות, ככל האפשר, לפי הערכים שעליהם אתה מטיף?
דמות חינוכית אינה חפה מאנושיותה, אבל היא לא יכולה להיכנע לטבעה. האנושיות נמדדת ביכולתה לגבור על מגבלות וגחמות הטבע, ולעמוד ברף התנהלות מאפשר ותקין ביחס למרחב הציבורי. וזאת מתוקף האחריות המוטלת על שליחי ציבור. וחינוך הוא בפירוש שליחות ציבורית. עכשיו, בואו נדבר על פוליטיקאים כאן והיום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו