משחק הזיכרון: הפלשתינים והאירופאים נגד ההיסטוריה

1.

מצאו להם תאריך לחשיפת המסמך של האיחוד האירופי בדבר כוונותיו לקדם מדינה פלשתינית, ולפעול להעברת אדמות C משליטת ישראל לשליטת הרשות הפלשתינית. דווקא בחנוכה, המציין את המרד לשחרור ארצנו מכובשים זרים. כזכור, המרד החל ב־167 לספירה במודיעים והסתיים 25 שנים מאוחר יותר, ב־142, עם שחרור יהודה וירושלים וחלקים ניכרים מהשפלה והחוף והקמת מלכות החשמונאים בנשיאות שמעון, היחיד שנותר מחמשת בני מתתיהו החשמונאי.

אנטיוכוס השביעי (זה של חנוכה היה הרביעי) שלח לשמעון דרישה להשיב את האדמות שהשתלט עליהן "מחוץ לגבולות יהודה", אחרת יכריז עליו מלחמה. שמעון לא מתרגש ועונה לשליט הזר: "לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא ברכוש נכרים מָשַׁלְנוּ, כי אם נחלת אבותינו, אשר בעֵת מן העתים נכבשה בידי אויבינו בלא משפט; ואנחנו, כאשר היתה לנו עֵת, השיבונו את נחלת אבותינו" (מקבים־א' טו: 34-33, בתרגום אברהם כהנא). לאחר מכן הוא יוצא להגן על גבולות הארץ ומביס את צבא אנטיוכוס.

המסמך שחשפה מוריה אסרף־וולברג בחדשות 13 לא הביא בשורה מרעישה ביחס לעמדת האיחוד האירופי כלפי חבלי מולדתנו העתיקים. הוא נכתב קודם לבחירות, וכבר הכרנו מסמכים דומים. אבל כמו מאמר האזעקה הקבוע של ה"ניו יורק טיימס" על כך שהממשלה המסתמנת בעקבות הבחירות האחרונות "מציינת שבר מהותי ומעורר חלחלה מכל הממשלות האחרות בתולדות ישראל" (רק ממשלות ימין מעוררות בהם חלחלה) - שהדהד גורמים בממשל האמריקני - גם חשיפת המסמך הנוכחי יש בה כדי להזהיר ואף לאיים מפני צעדים שיעמיקו את אחיזתנו בנחלת אבותינו ויחזקו את חלוצי גב ההר. לא מן הנמנע שבשני המקרים, בארה"ב ובאירופה, בחשו גורמים ישראליים. גם זה מוכר לנו.

2.

אחד הנושאים שצדו את עיניי היה העניין הארכיאולוגי. המסמך קורא לאיחוד האירופי "לעקוב ולנטר" פעילות ארכיאולוגית ישראלית בשטח, מכיוון שזו משמשת את ישראל "להצדיק את היאחזותה באדמות ביהודה ושומרון". זה שנים מבינים הפלשתינים כי היעדר שורשים היסטוריים וארכיאולוגיים מצידם, לעומת אלפי שנות קיום ישראל ויהודי בחבלים הללו, מעמיד אותם בבעיה. לשם כך הם פועלים לבער כל זֵכֶר יהודי במקום שידם משגת. בכך הם ממשיכים את הקיסר אדריאנוס, שלאחר מרד בר־כוכבא (135 לספירה) ציווה להחליף בכל המסמכים הרומיים את שם הפרובינקיה "יהודה" עם "סוריה־פלשתינה" או "פלשתינה". השם היה מוכר מכתביו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס, שבמאה ה־5 לפנה"ס כתב על גויי הים, הפלישתים שחיו בפלשת ("פלשתינה") ושנלחמו בממלכת ישראל על השליטה בארץ, עד שנעלמו מאות שנים קודם.

הרומאים נהגו לבצע "Damnatio memoriae" - מחיקה של אדם, או ארץ במקרה הזה, מהזיכרון ההיסטורי. לאחר מרידות רבות של היהודים במשך כ־300 שנים, מאז מרד החשמונאים ועד בר־כוכבא, סבר אדריאנוס שעם שינוי שם הארץ הרי לאחר דור או שניים ישכחו היהודים את ארצם ויחדלו מלהילחם עליה. גם את ירושלים שינה ל"איליה קפיטולינה". כאנטיוכוס וכעמים נוספים עד ימינו, הוא לא הכיר את עומק הקשר שלנו עם הארץ ואת השבועה הנצחית של גולי ציון לא לשכוח את ציון וירושלים.

3.

על הר הבית שכנו במשך כאלף שנים מקדש שלמה ומקדש שבי ציון, שהתעצם בימי הורדוס. חוברות ההדרכה לתיירים של הווקף המוסלמי עוד משנות ה־20 של המאה הקודמת התגאו בכך שכיפת הסלע ומסגד אל־אקצא שוכנים במקומו של מקדש שלמה, ואף הביאו פסוקי תנ"ך לראיה. היום הם מכחישים כל נוכחות יהודית היסטורית במקום ופועלים להשמיד כל ראיה ארכיאולוגית.

עבורנו מדובר ב"הר הבית", ואילו Temple Mount נועד עבור הנוצרים. שכן אם אין בהר שורשים יהודיים - היכן פעל ישו? בכך הם משתפים פעולה עם "מחיקת הזיכרון" הפלשתינית. כך לא פועלת ציוויליזציה חפצת חיים

החרפה היא שהאיחוד האירופי משתף פעולה עם "השכחת הזיכרון" הזאת. בכל שנה בזמן הזה מצביעים באו"ם על כ־15 עד 20 החלטות אנטי־ישראליות, שהן למעשה החלטות אנטישמיות המפלות את ישראל לרעה ומדירות אותנו ממשפחת העמים. מי שמקדמים את ההחלטות הללו הם הפלשתינים וחבר מרעיהם. אחת ההחלטות הקבועות מדברת על כך שישראל מפירה את זכויות האדם של הפלשתינים בירושלים המזרחית וב"אל־חראם א־שריף" (המקום הקדוש המכובד), שזה המונח המוסלמי להר הבית. באופן יוצא דופן לא מופיעה בסוגריים המקבילה האנגלית להר הבית Temple Mount. הפלשתינים מתעקשים על כך, כדי לא לשייך את ההר עם נוכחות המקדש היהודי.

בכל שנה מתווכחים שגרירי ישראל עם משרדי החוץ האירופיים - לא על ביטול השקר הזה, אלא רק על הוספת המונח האנגלי להחלטה. כך עשיתי גם אני. בשנה שעברה אף ביקרתי בניו יורק, יחד עם שגרירנו באו"ם גלעד ארדן, את השגריר האיטלקי שם, כדי למחות על ההצבעה. לשווא. הם הצביעו בעד ההחלטה כמות שהיא. אמרתי לבני שיחי האיטלקים שעבורנו מדובר ב"הר הבית", ואילו Temple Mount נועד עבורם. שכן, אם אין בהר הבית שורשים יהודיים, היכן פעל ישו - על הירח? בכך שהם משתפים פעולה עם "מחיקת הזיכרון" הפלשתינית הם מצביעים למעשה בעד הכחשת השורשים של העולם הנוצרי בארץ הקודש. כך לא פועלת ציוויליזציה חפצת חיים.

4.

בשני המקומות, ארה"ב ואירופה, חוזרים על אמונתם בפתרון "שתי המדינות". גם זה פרי פעולה פלשתינית שהשכיחה את החלק השני של המשפט: "שתי מדינות לשני עמים". עד היום הרשות הפלשתינית (וכמובן חמאס) אינה מכירה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בסעיף 20 באמנה הלאומית שלהם נאמר שהיהודים אינם עַם אלא דת. כלומר, איננו זכאים להגדרה עצמית כעם, ולכן לא זכאים לארץ. לפי הגדרות של IHRA, שמדינות מערביות רבות אימצו, "שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, למשל בטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא מעשה גזעני", מדובר באנטישמיות. עינינו הרואות את המאבק שלהם נגד הזיכרון ההיסטורי של העם היהודי בארצו.

ממרפסת ביתי ברחובות אפשר לראות ללא משקפת את הרי בנימין וירושלים. גם את רמאללה. מסיפור ההתנתקות מעזה למדנו מה קורה לחבל ארץ המתפנה מיהודים: הופך לבסיס טרור, בעוד תושביו משמשים מגן אנושי לפעולות ארגוני המוות וההרס נגדנו. נסיגה מהרי שומרון תהפוך את מרכז ישראל לבן ערובה בידי חבורות שאינן שולטות גם על עצמן. האיחוד האירופי מתקשה ללמוד מההיסטוריה הקרובה והרחוקה. במקרה הטוב, מדובר בעצלות אינטלקטואלית. מכל מקום, כמו תמיד, הדבר תלוי בנו, בהעמקת שורשינו ובתודעתנו ההיסטורית. לנוכח נרות החנוכה ניזכר בדברי שמעון החשמונאי, נשיאנו הקדום. בימים ההם בזמן הזה.