הערבים חייבים להחליט: ישראלים או פלשתינים

ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדבריו על ערביי מדינת ישראל בעקבות הפיגוע ברחוב דיזנגוף, אמר אמת אחת פשוטה, יסודית ומובנת לכל בר דעת שעיניו בראשו. אמת הקובעת כי לא ניתן לבחור בנרטיב הפלשתיני של הקמת מדינה במקום מדינת ישראל, ובו בזמן לצפות שאזרחי המדינה - באמצעות הממשלה - יזרימו מיליארדי שקלים לטובת קידום הציבור הערבי. ציבור שנבחריו מהווים חיל חלוץ בהסתה נגד ביטחון אזרחי המדינה, כולל הסתה באשר לסכנה הנשקפת למסגד אל־אקצא. נבחרים שמתקשים מאוד לגנות את הטרור הפלשתיני ושלוחיו הנפשעים בקרב האזרחים הערבים.

נדרשת מידה רבה של ציניות, ריקוד על הדם וכישרון מניפולטיבי להאשים את ראש הממשלה בהסתה. זוהי מומחיות של חוגים מוכרים בשמאל הישראלי שהתייאשו מחילופי שלטון בקלפי. בעידן התקשורת החדשה שבה הרשתות החברתיות מחליפות את העיתונות הרצינית והאחראית, קל מאוד לפזר סיסמאות, כולל על ידי כאלה שפרנסתם בכך, ולקוות שאזרחי ישראל יקנו שוב ושוב את המלל הנבוב שאין מאחוריו ממשות ואמת.

הגיע הזמן שגם השמאל הישראלי יפנים שבמדינת ישראל התרכזו אנשים ונשים מאוד חכמים, שאינם מוכנים עוד להיות פראיירים ולשלם את מחיר התמימות. עידן ההזיות והאשליות עבר מהעולם. לעולם לא יהיה דו־קיום עם מי שמטיף לחד־קיום.

חשוב מאוד להשקיע במגזר הערבי. מדינת ישראל אמונה על דמוקרטיה שבה השוויון הוא ערך מרכזי. עם זאת, מול הזכות לקבל זכויות אזרחיות עומדת גם חובה בהתאמה. כבר שנים אנו שומעים בלהט את הטיעון הזה מפי השמאל נגד בחורי הישיבה, אולם כשמדובר בערבים, אותו טיעון נחשב להסתה חמורה.

לפני שנים היתה מחשבה שאם במגזר הערבי יקדמו את מערכת החינוך ואם תהיה תעסוקה זמינה, לא יהיה אינטרס לעסוק בטרור. חיש מהר התברר, גם בגל הטרור הנוכחי, כי אותם הפלשתינים וערבים ישראלים שהחליטו לבחור בדרך הטרור, באים ממשפחות מבוססות, כולל סטודנטים באוניברסיטאות. מה הטעם, אם כן, להשקיע במערכת החינוך שבה מקדשים את הנרטיב הפלשתיני?

אני לא קונה את הטענה השקרית וההזויה כאילו אותם מחבלים מעורערים בנפשם. מעורער בנפשו הוא מי שמאמין שכך הדבר.

אין ספק שרוב אזרחי ישראל הערבים רוצים לחיות בשלום ובשלווה, ממש כמו שאני מאמין שרובם הגדול של המוסלמים בעולם לא מזדהים עם המעשים הנפשעים של דאעש והמדינה האיסלאמית. אך מה לעשות שהציבור היהודי בישראל מזהה את עמדות ערביי ישראל, כפי שהן מבוטאות על ידי ההנהגה הנבחרת, שעושה כל מאמץ לקרוע את החבל הדק של דו־קיום בין יהודים לערבים. כאשר החבל הזה ייקרע, שום נבחר מקרב הציבור הערבי לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולהגיד שתוצאות הרות אסון שייגרמו מהתסיסה וההסתה אינן פרי דבריו ומעשיו.

ערביי ישראל הנמצאים ברגע של אמת היסטורית חייבים להחליט אם הם ישראלים או פלשתינים. כדאי מאוד שנדע מה ההחלטה. עד שעובדת יסוד זו תתברר לאשורה צודק ראש הממשלה בהחלטתו שהעברת הכספים למגזר הערבי תיעשה באופן מושכל ואחראי, ולא יהיו אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד, משולים לאותם לווייתנים הנוהרים אל החוף ומאבדים עצמם לדעת.