הכבוד הערבי: מדינות ערב מתאחדות מאחורי קטאר

לאומיות וכדורגל תמיד הלכו ביחד. הדיקטטור האיטלקי מוסוליני השתמש בזכייתה של איטליה במונדיאל 1934 לקידום השקפתו הפשיסטית, והצטלם עם שחקני הנבחרת לשיפור מעמדו במדינה. ניצחון איראן על ארה"ב במונדיאל 1998 מינף את הלאומיות האיראנית, שירת את תעמולת המשטר, והעניק לה תמיכה מקרב המדינות המתפתחות. העפלת דרום קוריאה לחצי הגמר ב־2002, כמו גם הצלחת גרמניה במונדיאל 2006, טורנירים שאירחו שתי המדינות בהתאמה, חיזקו את הסולידריות הלאומית אצל אזרחיהן. הדרום אפריקאים נהנו מפירות המונדיאל שארגנו ב־2010, שהיה מקור לגאווה לאומית והשפיע רבות על אחדות המדינה.

כעת המונדיאל מגיע לראשונה אל המזרח התיכון. אז נכון שיש ביקורת על עצם האירוח במדינה שאין לה מסורת של כדורגל, ונכון ששרשרת פרשיות שחיתות נקשרה בין פיפ"א לקטאר, אבל עדיין, עצם העובדה שמדינה ערבית זוכה לארח את טורניר הספורט הגדול בעולם היא מקור עצום לליכוד שורות ולגאווה ערבית. למעשה, דווקא הביקורת היא זו שמביאה לגל עצום של תמיכה ערבית בקטארים.

מי שעוררה לאחרונה את אחדות השורות בעולם הערבי היתה שרת הפנים הגרמנייה, ננסי פיזר. השרה ערערה על זכותה של קטאר לארח את הטורניר בשל הפגיעה השיטתית של רשויות המדינה בזכויות אדם ודאגה להדגיש כי "יש קריטריונים שחייבים לעמוד בהם, ועדיף לא להעניק את הזכות לארח טורנירים למדינות כאלה".

הדברים הובילו לגל של גינויים מצד קטאר ומצד העולם הערבי בכלל, ואת התגובות ניתן לחלק לשניים: הבלטת המאמצים הכלכליים שהשקיעה קטאר, והתמקדות ב"צביעות המערב". מן הפן הראשון, הקטארים מציגים את תוכניות הפיתוח (דרכים, תשתיות, מתקני ספורט ואצטדיונים) שנמשכו יותר מעשור, והובילו להשקעות עתק - 220 מיליארד דולר. לשם השוואה, בהכנות למונדיאל 2018 השקיעה רוסיה 11.6 מיליארד דולר, ואילו התקציב הברזילאי ב־2014 עמד על 15 מיליארד דולר. בשורה התחתונה, אומרים השלטונות בדוחא, מונדיאל 2022 הוא חלק מחזון לאומי ("קטאר 2030") שיתרום לא רק לרווחת תושבי המדינה, אלא לאזור כולו.

בפן השני, עיתונאים ערבים רבים משמיעים את קולם באמצעי התקשורת השונים וברשתות החברתיות כדי לחשוף את מניעי הביקורת של המערב. לטענתם, זו נובעת בעיקר מגזענות, מדעות קדומות, מאסלאמופוביה ומהתנשאות מערבית כלפי הערבים. פגיעה בזכויות אדם? הרי המערב בעצמו עושה זאת; חוסר מוסריות קטארית? הצחקתם אותם - המערב רווי במוסר כפול, בהונאה ובשקרים. בין היתר, עומדת התגובה הערבית על העובדה שהאמריקנים והאירופאים פשוט לא מסוגלים להשלים עם העובדה שמדינה ערבית־מוסלמית זכתה לארח את המונדיאל. בעיני הערבים מדובר ב"קנאה טהורה".

"גאווה לכל ערבי"

לא עבר זמן רב, ובמסגרת פרויקט ה"ספורטס וושינג" - טיהור תדמית שלילית באמצעות ספורט - שמפעילה קטאר, יצאו מייד שלל הודעות תמיכה ערביות באחות הקטנה מהמפרץ. כך, לדוגמה, הודיע מזכ"ל מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC), נאיף אל־חג'רף, כי "קטאר צועדת לכיוון של הצלחות חדשות, ואירוח המונדיאל הוא מקור ראוי לגאווה".

שרת הפנים הגרמנייה ערערה על זכותה של קטאר לארח את הטורניר בשל הפגיעה השיטתית בזכויות אדם, והדגישה כי "יש קריטריונים שחייבים לעמוד בהם, ועדיף לא להעניק את הזכות לארח טורנירים למדינות כאלה"

גם סלבריטאים ערבים נעמדו לצד הקטארים. אחד מהם, הזמר והשחקן הלבנוני המפורסם ווליד תאופיק, פרסם סרטון תמיכה באתר "אל־ערבי אל־ג'דיד", שבו אמר: "ארגון (המונדיאל) של מדינת קטאר האהובה הוא גאווה לכל ערבי. כולנו עוקבים אחרי ההישג הערבי הבינלאומי הגדול הזה... זה דבר שאנו גאים בו מאוד כלבנונים וכערבים. לארץ האהובה, העמיתה קטאר, בהצלחה".

וכמובן, ההאשטאג הפופולרי בקרב תומכי המונדיאל הערבי הראשון הוא "אני_ערבי_ ותומך_בקטאר". "למה מסע הצלב הזה נגד הארגון הערבי של המונדיאל?", תהה נעמן בן עת'מאן, אופוזיציונר לובי ידוע, "האם חוששים (במערב) שהערבים יצליחו לארגן את טורניר גביע העולם בצורה שונה מהציוויליזציה המערבית? המונדיאל בקטאר הפך למאבק תרבותי בין הערבים והמוסלמים ליריביהם. כבוד לכל מי שתומך בהאשטאג".

מפגן אחדות ערבי ביציע

אבל המארגנים בקטאר לא הסתפקו רק בתמיכה שהגיעה מהתקשורת הערבית ומן הרשתות החברתיות. לאחרונה הם השיקו ביוזמתו של המוזיקאי הקטארי פייסל אל־תמימי את "ליגת האוהדים הערבית" - ארגון ראשון מסוגו בתולדות טורניר גביע העולם, כפי שמבקשים הקטארים להדגיש.

מטרת הליגה היא לחזק את הזהות הערבית, להציג אחדות וסולידיות כלל־ערבית - מפגן של תמיכה בנבחרות הערביות המשתתפות בטורניר. לאחרונה, פעמיים בשבוע, נפגשים יותר מ־5,000 אוהדים מרחבי העולם הערבי באצטדיון לוסייל, כדי לעשות חזרות לקראת מפגן התמיכה במהלך המשחקים של הנבחרות הערביות, ובמיוחד במשחק הפתיחה בין קטאר לאקוודור ב־20 בנובמבר.

"זה כמו מיני גביע העולם כאן", אמר שדרן הספורט הכווייתי מוחמד אבו אל־רוס. "אני אוהב לראות את הקשר המדהים עם כולם, מתכנסים יחד כדי לעודד את הנבחרות הערביות בגביע העולם. כולנו מקווים שזה יהיה טורניר ענק לערבים".

ואם לא די בכך, אז בשל הביקורת והמחאה נגד קטאר, בתחילת החודש העביר נשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו, מסר לנבחרות המשתתפות בטורניר: "בבקשה, בואו נתרכז בכדורגל ולא בפוליטיקה". כמו כן, פיפ"א השיקה השבוע קמפיין חדש: "הכדורגל מאחד את העולם". בקמפיין, אשר מדגיש מסרים של "תקווה, שמחה ותשוקה" סביב הכדורגל, לוקחים חלק שורה של כוכבים כמו רונאלדו, מסי, קארים בנזמה, לבנדובסקי וניימאר.

בנאומו בפסגת הג'י־20 שמתקיימת באינדונזיה אמר אינפנטינו: "כדורגל הוא כוח לעשות טוב. אנחנו לא תמימים עד כדי שנאמין שכדורגל יכול לפתור את בעיות העולם... אבל מכיוון שכדורגל מאחד את העולם, גביע העולם המיוחד הזה, שבו יצפו חמישה מיליארד בני אדם, יכול להיות זרז למחווה חיובית, לאות או למסר של תקווה".

אז בעוד המערב עסוק בהשחרת התדמית הקטארית־הערבית (יש שיוסיפו מוסלמית), פועלת דוחא, עם עזרה אדיבה מפיפ"א, לאחד את העולם הערבי, ולהציג את המונדיאל לא רק כאירוע פרטי שלה, אלא של הערבים והעולם כולו.

הכותב הוא מומחה לסוריה ולמצרים, וחוקר את השפעת הכדורגל במזה"ת במחלקה ללימודי המזה"ת באוניברסיטת בר־אילן