פרופ' אדוארד יעקובוב
נשיא HIT
מכון טכנולוגי חולון
מתמטיקאי. לשעבר חבר בצוות הפרויקט "אקדמיה" לנגישות להשכלה גבוהה לתלמידי פריפריה. לשעבר אלוף מזרח בריה"מ במתמטיקה
פרופ' אדוארד יעקובוב, אנחנו לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית ואתה מודאג. מודאג באשר למיומנויות הלמידה של הסטודנטים, הקושי שלהם בלימודים, יכולות התקשורת שלהם.
"אני באקדמיה כבר 49 שנים, ובכל שנה אני שומע שרמת הסטודנטים יורדת, אבל התמונה יותר מורכבת. אני מאוד מאמין בסטודנט הישראלי, אחרת לא הייתי במקום שבו אני נמצא. מצד שני, מצב החינוך בישראל מדאיג וזה משתקף באקדמיה. אמנם אנחנו פוגשים באקדמיה סטודנטים מלאי מוטיבציה ללמידה ולרכישת קריירה - אבל חלקם מגיעים עם מיומנויות למידה דלות, קשיי למידה, חוסר בתקשורת בין־אישית.
"הזום, שהיה כלי למידה מרכזי בתקופת הקורונה, הוא אכן כלי טוב, אך אסור להפוך אותו ואת דומיו לכלי למידה מרכזיים. לטווח הארוך צורת הלמידה הזאת מייצרת נזק חברתי. בטווח המיידי, כפועל יוצא של העידן הדיגיטלי, הסטודנטים פחות מרוכזים ודעתם מוסחת בקלות רבה יותר מאשר בעבר. הדברים האלה מקשים לעיתים לנהל תהליך למידה אפקטיבי".
לעידן הדיגיטלי יש גם יתרונות - הם צמאים לידע. אולי האקדמיה לא מרווה כראוי את צימאונם.
"הסטודנטים צמאים, והאינטרנט מסייע להם. לפני שאתה פותח את הפה, הם כבר בגוגל. הקושי העיקרי בדור הסטודנטים הנוכחי הוא ללמד אותם את ההבדל בין המידע שבגוגל לידע שבאקדמיה. סטודנטים רבים לא יודעים להבדיל בין השניים".
אולי נדרשת רביזיה מצד המוסדות האקדמיים כדי להתאים את עצמם לסטודנט החדש, ובכלל - לדרישות שוק העבודה המשתנות חדשות לבקרים?
"ככלל, אכן נדרשת רביזיה בכל שנה משום שהידע מתיישן ומתחדש בו־בזמן. חשוב שמוסדות אקדמיים יעניקו ידע עדכני ורלוונטי. זו הסיבה שחשוב לחזק את הקשר עם התעשייה, תוך שילוב מרצים מהתעשייה. אנחנו עושים זאת אצלנו, וזה מאפשר להבין מה נדרש בקצה, בסוף. כך ניתן ללכת אחורנית ולהכניס שינויים נדרשים. העידן המודרני שונה מעידן ההשכלה הגבוהה. הסטודנט צריך ללמוד למצוא פתרונות בקבוצות רב־תחומיות. לא רק לחשוב מחוץ לקופסה, אלא לעבוד בכלל בלי קופסה.
"מעבר לכך, יש אוניברסיטאות שמשקיעות משאבים ואנרגיה רבה בבניית דמות של חתן פרס נובל או כלת פרס נובל. זה אמנם חשוב, אבל לא פחות חשוב להשקיע אותם סכומים בהכשרת כ־5,000 מהנדסי חשמל או בוגרי מדעי המחשב. אלה הצרכים האמיתיים של המדינה".
כשבוגר מרוויח יותר ממרצה
מוקדם יותר השנה דיווחו בלמ"ס על מחסור של כ־18 אלף מהנדסים בתחומים שונים. אמנם המועצה להשכלה גבוהה פרסמה אשתקד כי לימודי הנדסה הם מסלול הלימודים הנחשק ביותר לתואר הראשון, אולם בשטח דברים לא בהכרח מתורגמים לידיים עובדות. איך מדביקים את הפער?
"אני מגיע מבריה"מ, שבה לכל ענף יש אוניברסיטה: אוניברסיטאות לחינוך, להנדסת רכבות, להנדסת חשמל - כולן נוסדו ופעלו כנגזרת ישירה מצרכיה של המדינה. אני מאמין שגם כאן כך צריך להיות סדר הדברים, אחרת לא נשלים את הפער במהנדסים. יש חוסר הלימה בין קצב התקדמות המדינה כמעצמה טכנולוגית לבין קצב התפתחות האקדמיה. אנחנו מתגאים שאנחנו מעצמה טכנולוגית, אבל הבעיות זועקות כי אין מספיק כוח אדם מיומן. אם הדברים יימשכו, כבר לא נוכל לקרוא לעצמנו מעצמה טכנולוגית.
"האקדמיה אמנם מייצרת מהנדסים, אבל במקביל ההייטק מתפתח, ולכן המחסור הולך וגדל. בהייטק המשכורות של בוגרים רבים גבוהות פי שניים ממשכורות המרצים. בכל פעם שנרשם גידול במספר הסטודנטים, אנחנו מזהים מחסור במרצים. זו גם הסיבה שהמדינה צריכה להחזיר מוחות מחו"ל. יש שם אלפי מדענים טובים שיכולים לתרום תרומה משמעותית למדינה. לְמה אנחנו מחכים? כולם ירוויחו. הרי בשנים האחרונות העסק שנקרא מערכת השכלה גבוהה הפך להיות עסק־עסק. כל דולר שאתה משקיע מחזיר לך להערכתי 16 דולר, שבאים לידי ביטוי, למשל, במסים למיניהם, בפרויקטים בינלאומיים, בתמיכה בתשתיות. במדינות אירופה הנתון הזה עומד על 6 דולרים".
אז נושא בריחת המוחות הוא קודם כל תקציבי?
"כן. השאיפה שלנו כמוסדות אקדמיים היא לקבל תקציבי מחקר כדי להחזיר מוחות מחו"ל, שיחזרו לתרום לתעשייה ולמדע בישראל. היה לי מקרה של פיזיקאי בולט שרצה לחזור לארץ, אבל אמר שנדרשים לו לשם כך חצי מיליון דולר. בסופו של דבר הוא לא הגיע".
ברור שהאינטרס של המדינה הוא בהחזרת המוחות, אבל האם אנחנו יכולים להתחרות בתנאים בחו"ל? האם ניתן להתמודד עם אוניברסיטאות מובילות בכל מה שקשור לאטרקטיביות ולתנאי שכר? מדוע, בעצם, שחוקר ירצה להישאר בישראל כשמציעים לו משרות ב־MIT, בקלטק, בהרווארד?
"אם המדינה תסתכל על הנושא כסוגיה של השקעה - העניין ייפתר. בשנה אחת בוגר מדעי מחשב מחזיר למדינה את ההשקעה בו, בין שבמסים ובין שבתרומה בפיתוח טכנולוגיות ישראליות פורצות דרך שבהמשך נרכשות במאות מיליוני דולרים. מעבר לכך, אני סבור שיש להצמיד את שכרם של מרצים טכנולוגיים לשכר הממוצע במשק בתחומים הרלוונטיים.
"באשר לדברים שציינת, מכל אלה שבחו"ל רק חלק קטן מועסק באוניברסיטאות שציינת. אותם 'מוחות' עובדים בנוסף לאוניברסיטה גם בתעשייה. המפתח הוא לא רק לבנות גשר מבוסס ויציב בין האקדמיה לתעשייה, אלא לאפשר לתעשייה לעבוד בתוך הקמפוסים. שאותו אדם יהיה מעורב בפרויקטים תעשייתיים, וגם יעניק שירות לאקדמיה. זו סימביוזה הכרחית. כשהתעשייה בתוך הקמפוס, יש לה כוח אדם זול יחסית - סטודנטים, והיא נהנית מתשתיות, ממעבדות, ממרכזי מחקר ומציוד זמין שיחסית אינו יקר. כל אחד מהסטודנטים ומהמרצים יכול לשרת את התעשייה. אם היה מתאפשר לי, הייתי מבצע את הסימביוזה הזו כבר אתמול".
מיקרו תואר כבר עשיתם?
לפני החזרת המוחות יש כמה דברים שיש לטפל בהם מבית. לפי דו"ח ה־OECD שפורסם בתחילת החודש שיעור הצעירים ללא עבודה ושאינם בלימודים עומד על 22%, לעומת 16% בממוצע ב־OECD. מה אפשר לעשות כדי להקטין את הנתון המדאיג הזה?
"זו בעיה. יש לא מעט נוער שהתפספס על ידי מערכת החינוך ומערכת ההשכלה הגבוהה. יש להבין איך לבנות כאן לימודי מיקרו־תואר, המאפשרים למידה של קורסים, לאו דווקא במסגרת תואר. כשיש סימביוזה בין האקדמיה לתעשייה - אפשר להתחיל בצורה פשוטה: ללמוד קורס, במקביל לעבוד בתעשייה, ובהמשך גם להתקדם לאקדמיה. הכל מבוצע באותו קמפוס, שמאפשר לצעירים ליהנות מיתרונות ההשכלה, גם מבלי להיכנס למערכת האקדמית בתור התחלה".
הקורסים הממוקדים, ובכלל - אנשים שלא מוצאים עבודה בסיום התואר - מביאים לירידה בערך התואר האקדמי?
"ערך התואר האקדמי לא יורד. קח, למשל, את תחום מדעי המחשב: כשמגיעה שפה חדשה, כל מתכנת באשר הוא צריך ללמוד אותה. תואר אקדמי נותן לך בסיס ויסודות שמאפשרים לך לקפוץ בהמשך בצורה חלקה יותר בין שפה לשפה.
"לפני 30 שנה רוב הבוגרים היו בעלי תואר ראשון, בודדים למדו לתואר שני ושלישי. כיום כמעט בכל מוסד סטודנטים רבים לומדים לתואר שני, והתעשייה כבר דורשת תואר שלישי. הרי גם בתעשייה מתבצע מחקר יישומי. הפירמידה משתנה: כולם רוצים תואר שלישי, מה שמביא את התעשייה להעניק משכורות טובות יותר ומקומות עבודה אטרקטיביים יותר לתוארי הדוקטור".
אז בטווח הלא רחוק תואר שלישי יהפוך למוצר בסיסי בתעשייה?
"ייתכן. אני משוכנע שלחלק מהמנהיגים שיובילו את העולם יהיה תואר שלישי - כי השאלות, הבעיות והאתגרים הופכים להיות הרבה יותר מורכבים ומולטי־דיסציפלינריים".
מבחנים ללא מחשבה
מצב האקדמיה, שתיארת לאורך השיחה, מושפע באופן ישיר ממצבה של מערכת החינוך.
"מערכת החינוך, זה לא סוד, צריכה לעבור שינוי דרמטי. יש בכך הרבה אמת. נדרש להגיע לאיזון בין מורים, הנהלות בתי הספר, תלמידים, הורים ומשרד החינוך. כשהורים אומרים לילד מה כדאי או לא כדאי ללמוד - זה פוגע באיכות ההוראה.
"מערכת החינוך סובלת זה שנים מ'מחלות' שחלקן הפכו לכרוניות. בלימודי מתמטיקה מעבירים חומר ונותנים יותר מדי הקלות. מספר התלמידים העושים בגרות 5 יחידות במתמטיקה אמנם עלה, אך אינו מספק את צורכי מדינת ישראל. מספר הסטודנטים עם בגרות בפיזיקה קטן מאוד ומהווה כ־5% בלבד מכלל בוגרי בתי הספר התיכוניים".
איך מכשירים מהנדס בלי ידע בפיזיקה?
"אי אפשר להכשיר מהנדס בארבע שנים בלי ידע בפיזיקה, במתמטיקה ובמחשבים. למרבה הפלא, חלק מהסטודנטים שמתקבלים למדעי המחשב דווקא נכשלים בקורס מבוא למדעי המחשב, שרובו מתבסס על שפות תכנות. מוסדות אקדמיים, במיוחד מדעיים־טכנולוגיים־הנדסיים, משקיעים בתחילת הלימודים זמן יקר בהקניית מיומנויות למידה שהיו צריכות להילמד בבית הספר.
"מערכת החינוך הופכת לטכנית - עוד בחינה ועוד בחינה, במקום לכוון את האדם הצעיר לחשוב. הגיע הזמן לחשוב לקיים מערכת חינוך רציפה החל מהגיל הרך, כולל גני ילדים מדעיים־טכנולוגיים, ועד לאקדמיה. זה יתאפשר רק תוך שילוב ידיים של הנוגעים בדבר, ראש פתוח וגמישות - מתוך מטרה לענות על צורכי מדינת ישראל".
הלמידה בזום, שאותה הזכרת קודם בהקשר האקדמי, בוודאי לא תרמה למצב המדאיג שאתה מתאר במערכת החינוך.
"אני תומך בכל טכנולוגיות ההוראה, אבל סבור שהטכנולוגיה לא יכולה להחליף את המגע האישי בין מורה לתלמיד. כשאני לימדתי, תמיד הסתכלתי על העיניים, על הפנים, וכל הזמן שאלתי את עצמי אם אני גמיש עם החומר ומעביר אותו בצורה בהירה וברורה. באופן שאולי יפתיע רבים, דווקא הסטודנטים הפעילו לחץ גדול כדי לחזור ללמידה פרונטלית. הם רצו להיות פיזית פה.
"מובן שהדברים רלוונטיים גם במערכת החינוך: מישהו לימד מורים או מרצים ללמד בזום? מישהו לימד תלמידים או סטודנטים ללמוד בזום? שאלה חשובה שאנחנו צריכים לשאול היא אם כל לימודי הזום היו למידה מרחוק או רחוק מלמידה. בחלק מהמקצועות זה אכן היה רחוק מלמידה. בזום אתה רואה רק את המלבנים, ואין אינטראקציה בין המשתתפים. בסופו של דבר, המערכת אמנם תהיה היברידית, אבל היא גם נדרשת לתכנן לטווח ארוך כל מה שקשור להכשרת המורים ולמעמדם".
אתה מדבר על משכורות.
"אגב, לפעמים זה לא בא לידי ביטוי רק במשכורת. אם לעירייה מסוימת תהיה אפשרות לתת הקלה בארנונה למורים - גם זה מעמד חברתי. כל דבר שיגרום למורה להרגיש חשוב למערכת הוא משמעותי. מנגד, בבריה"מ בכל עיר קטנה היתה אוניברסיטה פדגוגית, שהכשירה אנשים להיות מורים כבר מהיום הראשון. מעמד המורה היה מאוד גבוה: מורים קיבלו דירות בחינם, סבסוד לאלמנטים שונים של דיור, ועוד. אף אחד לא העז לא לחשוב שאפשר להכתיב למורה מה או איך ללמד".
אם לסיים באקדמיה - לצד הרצון בשדרוג מעמד המורים, בינתיים מי שמשדרגות את מעמדן הן חלק מהמכללות. לנוכח טרנד הולך ומסתמן בתחום, האם גם אתם בדרך להפוך לאוניברסיטה?
"הוקמנו ב־1969 כמוסד הראשון והיחיד שלימד הנדסת חשמל ותעשייה וניהול דרומה מהטכניון. בהמשך אוניברסיטת ת"א לקחה אותנו תחת חסותה האקדמית, והיינו צמודים אליה במשך 30 שנים, ומכאן נובעת הרמה האקדמית הגבוהה של הסגל האקדמי שלנו.
"בהשוואה של פרסומים פר חבר סגל - אנחנו בעשירייה הראשונה בארץ. יש לנו היום 180 חברי סגל, מתוכם שליש הם פרופסורים, ואף קיבלנו זכות להעניק דרגת פרופסור חבר בחמישה מקצועות בו־בזמן בתוך המכון: מתמטיקה, מדעי המחשב, פיזיקה, הנדסת חשמל ואלקטרוניקה וניהול טכנולוגיה. אנחנו מארגנים כנסים בינלאומיים מדעיים, חברי סגל אצלנו זוכים במענקי מחקר יוקרתיים, ואנחנו משלבים מחקר, הוראה ותרומה לקהילה.
"לצד אלה, לכל מוסד ששואף להיות אוניברסיטה תמיד יש מתנגדים - כך היה עם הטכניון בזמנו. אני מאמין שיבוא יום שלא אנחנו נבקש מעמד של אוניברסיטה או לשמש טכניון של מרכז הארץ, אלא המל"ג יבוא ויאמר לנו - מגיע לכם".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
