החום הטברייני הלוהט של אוגוסט נשבר בשעות אחר הצהריים, כשמשב רוח מצנן נשב בחוזקה, חודר למאהלים הארעיים, והדוכנים המוצלים מעוטרים בתמונות ענק של פוליטיקאים, תחתם פעילים מיוזעים מחלקים פליירים וחומרי הסברה למגיעים. אתר ההצבעה בבחירות המקדימות בליכוד במתנ"ס שברחוב אור חיים בטבריה היה יחסית מנומנם עד לשעות אחר הצהריים. עד שהגיעה הפקודה.
סרטון שפרסם מנהיג המפלגה נתניהו בפייסבוק, ובו הביע דאגה נוכח אחוזי ההצבעה הדלים, שידר היטב את המסר, שעבר בסערה בין בתי התושבים ומקומות העבודה. כשעה לאחר מכן השתרכו במקום תורים ארוכים, המשימה צלחה. בסניף הטברייני, כמו בכל הארץ, זינקו שיעורי ההצבעה ואף עלו על אלה של הפריימריז הקודמים לפני שלוש שנים.
הפוליטיקאים לא באים לטבריה ביום הבחירות. אין צורך. הכל פה מסודר ומתוקתק גם בלי נוכחותם. שתי קבוצות מרכזיות פועלות במקום, כל אחת מהן אוחזת ברשימת המומלצים שלה. רק לבוא, לאסוף את הפתק, לגשת לקלפי ולשלשל אותו. אין צורך אפילו לסמן את 12 הסימונים בטופס - הכל בא מוכן. הקבוצה הראשונה היא של ח"כ לשעבר ציון פיניאן. הוא ושני בניו הבגירים מנהלים את הסניף המקומי ביד רמה ובזרוע נטויה. פיניאן עצמו לא מש מהדוכן שהקים, כובע של יריב לוין על ראשו, ותמונותיהם של חיים כץ ואתי עטייה למרגלותיו. ערימה של טפסים מסומנים על השולחן מולו, כל אחד שמגיע מקבל טופס וניגש להזדהות - ולהצבעה.
בניגוד למפלגות אחרות, ויש עוד שלוש כאלה כיום, שבחרו לנהל את ההליכים הדמוקרטיים שלהן באמצעות אפליקציות ואתרי אינטרנט, בליכוד לא ויתרו על השיטה המסורתית, יהיו שיגידו הפרימיטיבית. את הטפסים אפילו לא סורקת מכונה, הכל ידני. אצל שרון, אמר אחד הפעילים, הסיבה היתה ברורה. בסוף יום ההצבעה כל הקלפיות מהצפון היו עולות על רכבים ונעות לתל אביב לספירה במטה המפלגה. ביקנעם היו מעלימים אותן ומחליפים באחרות. האם התופעות הללו קיימות גם היום? סביר להניח, הוא אומר, יש דילים, אי־סדרים וזיופים כאלה ואחרים, אבל לא בהיקפים של אז. לא באופן שמשפיע על התוצאות באופן דרמטי. הליכוד התבגר, הוא מסכם.
הדילים נשברו, הודיעו מקורבי נתניהו אחרי שהחלו לזרום תוצאות האמת. לנתניהו היה חשוב אחוז הצבעה גבוה, ואת המטרה הזאת הוא השיג. לא כל מי שהוא רצה בקדמת הבמה הגיע לשם. גם לא כל מי שהוא רצה להרחיק אכן הורחק. דודי אמסלם, למשל. נתניהו היה רוצה לראות אותו מחוץ לעשירייה. כעת יצטרך להתמודד איתו בחזית. הוא גם היה רוצה לראות את גלית דיסטל כובשת את ההנהגה הנשית, אבל קיבל שוב את מירי רגב בפרונט.
בהתמודדות לרשימת הליכוד לכנסת מרב הפוקוס מופנה למועמדים עצמם, לאנשים, לרשימה שמתגבשת לנבחרת עימה ירוץ בנימין נתניהו כדי לנסות לכבוש את השלטון מחדש. בבחירות המקדימות הגדולות ביותר שמתקיימות בישראל לקראת הבחירות הכלליות הכל מתעניינים בהצלחתן או בכישלונן של רשימות החיסול, האם נתניהו הצליח להכניס את מקורביו ולהרחיק את יריביו, מה גבר על מה - הדילים או המצביעים החופשיים, ומה עלה בגורלו של בועז ביסמוט. אבל בבחירות אלה יש שאלה דחופה יותר, חשובה אפילו יותר מהרכב הרשימה: אחוזי ההצבעה.
קמפיין הבחירות 2022 יוצא לדרך כשהליכוד מנסה להחזיר לאמתחתו 80 אלף בוחרים שנטשו אותו בין בחירות 3 לבחירות 4, ולא הגיעו לקלפיות. עיקר המאמצים מופנה פחות לבוחרי מפלגות אחרות שישימו הפעם מח"ל, אלא יותר למצביעי מח"ל שיואילו לצאת מהבית ב־1 בנובמבר. הנחת המוצא היא כי איבוד השלטון וכישלון הממשלה היוצאת יביאו את המוני מצביעי הליכוד לקלפיות להציל את המצב.
לא פעם, כשנשאל מי מבכירי הליכוד באחרונה מדוע איבדה המפלגה כשני מנדטים בפעם הקודמת ומדוע הוא סבור כי המצב יהיה כעת שונה, היה המענה כמעט קבוע: כשהליכוד היה בשלטון אף אחד לא העריך שנאבד אותו. עכשיו, כשראו שהאיום מוחשי ואף מומש, הם ינהרו לקלפיות.
הדרך להצלחה ב־1 בנובמבר עוברת ב־10 באוגוסט. המתפקדים אמורים להיות מעורים יותר, שלא לומר מורעלים יותר, להצלחת הליכוד מאשר הציבור הכללי. מדובר באנשים שמשלמים דמי חבר שנתיים, שבשבועות האחרונים קיבלו אלפי הודעות וטלפונים מהמועמדים. הם מאוגדים בסניפים.
הפעילים המרכזיים מכירים אישית את רובם. להניע אותם לקלפיות אמורה להיות משימה קלה הרבה יותר מאשר את מצביעי הליכוד הפוטנציאליים בעוד שלושה חודשים. לכן אחוזי ההצבעה הנמוכים בתחילת היום הטרידו מאוד את נתניהו. בניגוד להליכים הפנימיים בליכוד, את יום ההצבעה בתחילת נובמבר אי אפשר להאריך כדי למקסם את התוצאות.
שוב חילופי דורות
מרב מיכאלי לא ייחלה ולא פיללה לרשימת העבודה שבחרו עבורה מתפקדי המפלגה. בשנה האחרונה עשתה מיכאלי בעבודה כבתוך שלה: צירפה מקורבים לוועידה, ערכה שינויי חוקה, סיפחה לעצמה סמכויות וחילקה תפקידים לאנשי שלומה, וכל זה באין מפריע וללא כל התנגדות. את הברקס הראשון ספגה ממוסדות המפלגה כאשר השיבו פניה ריקם כשביקשה מהם לאשר את ביטול תפקיד המזכ"ל, היחידי שניסה לעמוד בכוחותיו הדלים מול הדחפורים העוצמתיים ששעטו קדימה לפקודתה. אבל הצבעת המתפקדים הייתה כבר סטירת לחי מצלצלת.
יממה לפני הפריימריז שלחה מיכאלי לכלל פעילי המפלגה מייל אישי שבו המלצותיה ליום הבוחר. האיגרת היתה מתחכמת. היא כללה 33 המלצות, הרבה מעבר למה שכל בוחר יכול לסמן, ובהן כל חברי הכנסת המכהנים היום ועוד מועמדים רבים אחרים. המסר הגלוי היה שכולם טובים, אבל העדפותיה של מיכאלי היו ניכרות מכל עבר. הראשונים ברשימה, אלה שקיבלו גם את מיטב המחמאות, היו השרים עמר בר־לב ונחמן שי.
"הוביל למהפך בפשיעה ברחוב הערבי", כתבה על בר־לב, "קידם את חוק האיזוק האלקטרוני. בעל יושרה, אחריות ומחויבות לאומית". על שי כתבה: "נבחר ציבור בעל ניסיון עשיר בזירה הציבורית, הוביל את הקול המוסרי בסוגיית הפליטים מאוקראינה ושיקם את הקשר עם יהדות התפוצות". המתפקדים קראו את האיגרת וזרקו את השניים מהכנסת.
שניים שמיכאלי רצתה להרחיק - אמילי מואטי ויא־יא פינק - דווקא התקרבו ונכנסו למקומות ריאליים. גם נעמה לזימי, שהגיעה למקום הראשון, לא היתה המועדפת על מיכאלי.
יחסית לפודלים הצייתניים שנגררו אחריה בשנה האחרונה, כשהשיא היה מכתב התמיכה במועמדותה היחידנית לראשות המפלגה עליו חתמו כולם, קיבלה הפעם מיכאלי שלושה ח"כים דעתניים ועצמאיים למדי. לא בדיוק נבחרת החלומות לרוץ איתה.
לזימי חברת כנסת מוערכת שלא הספיקה לרכוש אויבים בקרב הפעילים ולכן התברגה בצמרת. מואטי נחשבה ללא צייתנית מספיק ולכן מיכאלי פעלה נגדה מאחורי הקלעים. יא־יא פינק שייך בכלל לשלי יחימוביץ, נטע זר לדידה של מיכאלי. לטעמה פינק דעתן מדי ופופולרי מדי, מהסוג שגורם לה לסמן אותו כאויב מהרגע הראשון. גם נגדו פעלה מאחורי הקלעים, אבל גם במקרה שלו נחלה כישלון חרוץ.
הצעירים שנבחרו למקומות הריאליים מסמנים, שוב, חילופי דורות במפלגה הוותיקה. הבעיה שמרוב תחלופה לא נותר זכר מהמפלגה ההיא. גם לא מנדטים. זו מערכת בחירות פנימית נוספת בה נדחפת העבודה צעד נוסף לשולי החברה הישראלית, לקיצוניות. עוד נדבך בדרך לטשטוש הזהות בינה לבין מרצ.
קשה לנתק את אירוע הדחת שרי העבודה מפרישתם של שרי מרצ לפני חודש. ההערכה היא כי לא מדובר באי שביעות רצון מההיבט המקצועי, למרות שיש הרבה מה לומר גם על כך, בפרט כשמדובר בעמר בר־לב, אלא בתהליך עמוק בהרבה. שסע הולך ומתרחב בין מחנה השמאל לבין מדינת ישראל ומוסדותיה.
כל עוד היו באופוזיציה - הפער הזה עומעם. ההתנגדות למדיניות מדינת ישראל נתפסה כהתנגדות לגיטימית לשלטון המכהן. אולם מרגע שתפסו בעצמם בהגה, כבר קשה היה לשחק את המשחק. מעמדם של השרים הלך ונשחק ככל שנאלצו לשתף פעולה עם השלטון, במרצ לא עמדו בלחץ ופרשו בעצמם, בעבודה חשבו שיחזיקו מעמד עד שהראו להם השבוע את הדרך החוצה.
שעת פרגון
לפיד רשם לעצמו כמה נקודות נאות עם שוך הקרב ברצועת עזה. הישג לא מבוטל לאיש "במחנה" שהצליח לסיים מערכה ללא תחושת חמיצות ועם לא מעט תשבחות מצד גורמי הביטחון, תושבי עוטף עזה, ואפילו חברי האופוזיציה.
הבעיה של לפיד היתה ונשארה אחרת. גם מי שלא חזק בחשבון מבין שאין לו אפשרות להרכיב קואליציה ללא רע"מ והרשימה המשותפת. התבטאויות חברי הכנסת הערבים - אחמד טיבי שהאשים את ישראל בהרג הילדים בג'בליה, ובכירים ברע"מ שטענו תוך כדי המבצע ואחריו שאלמלא פיזור הכנסת היו עוצרים את המבצע - מבריחות אנשי ימין ומרכז שלא רוצים את נתניהו אבל חוששים מתרחיש בו מוקמת ממשלה התלויה בקולות הח"כים הערבים. ניסיון הממשלה היוצאת הספיק להם.
גם בני גנץ הרוויח מהמבצע ואף הצליח ליצור את הרושם כי לא לפיד אלא הוא בכלל זה שעומד מאחוריו. "עלות השחר" נגמר, ועלות המנדטים בסקרים תתחיל, כך הוא מקווה.
מבצע מוצלח ככל שיהיה לא יצליח לכסות על העניין המהותי המאפיין את מבצעיו. השבוע לפני 17 שנים יצאה לפועל תוכנית הגירוש הגדולה של יהודי גוש קטיף. קודם לכן, ב־1994, נסוג צה"ל מהשטח במסגרת תוכנית "עזה ויריחו תחילה".
הן לפיד והן גנץ תמכו בתוכניות ההן, ועד לרגע זה לא סבורים כי מדובר היה במשגים ביטחוניים חמורים. להפך. השניים תומכים בכל ליבם בנסיגה דומה גם ביהודה ושומרון כדי להוציא לפועל את תוכנית שתי המדינות. זו עלולה להפקיר לחלוטין את גב ההר המזרחי לידיים ערביות, זהות לגמרי לאלה שמחזיקות כעת ברצועת עזה. הם אמנם דואגים לטשטש את דעתם, לציין כי כעת זה בלתי אפשרי ולא רלוונטי, אבל החזון אותו חזון והתוכנית אותה תוכנית. שניהם ביטאו אותה, כל אחד בדרכו, במילים ואף במעשים.
האירוע הביטחוני, שנוהל במשותף, וגם תמונות הניצחון אחריו וההצהרות המשותפות בתקשורת, חשפו את הקרב האמיתי המתנהל במערכת הבחירות הנוכחית, בה לוקחים חלק לא רק לפיד וגנץ, אלא גם בנימין נתניהו - הקרב על הממלכתיות.
כל אחד מהאישים נלחם להביא אותם שני מנדטים של אנשי ימין שלא רוצים את נתניהו, והמלחמה על ליבם עוברת דרך הקצנה מעוררת השתאות של נימוסים והליכות. השתוללות ממש. זה חולק קרדיט לזה, שדואג לפרגן לשני ויחד משבחים את השלישי, בקרב פרוע של נועם ורוגע תרבותי. לכולם אותו אינטרס. כולם מתמקדים באותו קהל. את השיטה השנייה כבר ניסו. התוצאה הביאה לארבעה סבבי בחירות. עכשיו הם מנסים שיטה אחרת, וצריך רק לראות אם היא תשרת את אחד הצדדים, או שגם הפעם מדובר באותה גברת רק בשינוי אדרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו