אחד מהזכרונות הראשונים שלי הוא מגיל כשנתיים. אני, תינוקת חמודה, יושבת בקלפי במעלה שומרון ומשכנעת אנשים להצביע למועמד אחד לראשות הממשלה, בנימין נתניהו.
>> מבר אילן עד "יתנו-יקבלו": הגורם היחיד שמשפיע על יחס נתניהו לפלסטינים
>> משר האוצר שקיצץ בקצבאות החרדים - לראש הממשלה שמרחיב אותן
ארבע שנים אחרי אותן הבחירות, בהיותי תלמידת כיתה א׳, הצטרפתי לתנועת הנוער בית״ר. הייתי חניכה, מדריכה, מפקדת מעו״ז (מעון זאב, המקבילה הבית"רית לסניף), ומתנדבת לשנת שירות, וכל אותן השנים המשכתי ואני ממשיכה להאמין באותם ערכים - ערכי ז׳בוטינסקי. כשאני מסתכלת על התנועה שתחילתה בבית״ר, בתנועה הרוויזיוניסטית, בצה"ר, ושהפכה לתנועת החירות ולליכוד - הבית האידיאולוגי שלי ושל דומיי - אין מנוס מהמחשבה שמשהו השתנה במהלך שלושים שנות שלטונו של נתניהו.
סממן השינוי הברור ביותר הוא אובדן ההדר הז׳בוטינסקאי, שהיה מה שלדעתו של ראש בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית אמור להבדיל את אנשי התנועה משאר התנועות הפוליטיות. ההדר החשוב כל כך, עד שהוקדש לו בית שלם מבין שלושת בתי שיר בית"ר, מתבטא לא רק בלבוש החיצוני המכובד שביקשה התנועה לאכוף על חבריה, אלא גם, ואולי קודם כל, בהתנהגותם. חמשת המ"מים (מזון, מלבוש, מרפא, מעון ומורה) הוחלפו כלאחר יד בשלושת הכ"פים (כוח, כסף וכבוד), ובהשתלחות בכל מי שחולק על נציגי התנועה הנוכחיים.
המדיניות שמנעה מלחמת אחים
ז׳בוטינסקי, שחי לפני כמעט מאה שנים, הוא לצערי זכרון עמום עבור חברי התנועה הנוכחיים. אלא שגם משנתו של מנהיג מאוחר יותר של התנועה, מנחם בגין, נדמה שנשתכחה. אותו בגין, מפקד האצ״ל בתקופת הסזון הנורא, התעקש על מדיניות ההבלגה אל מול פשעי ההגנה של אותן שנים. לאחר מכן, כשמנהיגי המדינה הצעירה הטביעו את ספינת האצ"ל אלטלנה, התעקש בגין על אותה מדיניות, ואף התגאה שבכך מנע מלחמת אחים.
מדיניות זו מיצבה את האצ"ל לא רק כנעלה מוסרית, אלא גם כקורבן של דיכוי ואלימות ממסדית. היום מבקשים ממשיכי דרכו להיראות כקורבנות של דיכוי דומה, אבל אותה ההבלגה הוחלפה בהשתלחויות משולחות רסן ביריביהם הפוליטיים על דברים פעוטים פחות מהסגרתם לשלטונות הכובש הבריטי, או הטבעת אנשי אצ״ל במימי הים התיכון.
בשיח הציבורי, התקבעה בעיקר אמירתו של בגין ש"יש שופטים בירושלים", וההבדל בינה לבין המתקפות על מערכת המשפט היום. למען האמת, הגנתו הידועה ביותר של בגין על מערכת המשפט הייתה לאחר שזו התירה הקמת התנחלויות ביהודה ושומרון, ולא נגעה להתערבות הפסולה בחלקה של בית המשפט בעניינים פוליטיים. ההתבטאות הזאת דווקא משמשת דוגמה להפיכת מוסד ממלכתי ליעד פוליטי, עליה היה בוודאי תמה בגין, אך היא גם דוגמה לזניחת האידיאולוגיה.
התמיכה בהתיישבות הפכה למטבע עובר לסוחר
באחד מסבבי הבחירות הקודמים, כתב עסקן ליכוד מאמר בעיתון "הארץ", בו טען שהליכוד עמד לצד אנשי ההתיישבות ביו"ש, ואלה לא מצביעים לליכוד משום שהם אליטיסטים שבגדו באלה שתמכו בהם. אין לי ספק שאם היו שומעים ז'בוטינסקי ובגין, שחרטו על דגלם את שלמות המולדת, שתנועתם הפכה את התמיכה בהתיישבות למטבע עובר לסוחר - הם היו מזדעזעים.
אותו בגין שקרא "אשכנזי? עיראקי? אחים!" היה מזדעזע מהנסיון לפלג את עם ישראל בקווים עדתיים ולהפוך כל חלקה ממלכתית, כולל הטקסים הלאומיים, לנחלתם של מצביעי גוש אחד בלבד. אין הדבר אומר שבדחם לא היה פוליטיקאי. הוא היה פוליטיקאי מחונן. אבל קודם כל, היה יהודי חם, שאהב יהודים אחרים, יהיו אשר יהיו.
הוא גם הלך בדרכו של מורו ומורי, ז׳בוטינסקי שכתב "וירווה שפע נחת ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני", כשדרש שוויון זכויות אזרחי לערביי ישראל, לצד חומת ברזל בצורה שתמנע פגיעה במדינת ישראל ובעם היהודי. נדמה שלא רק שהגישה לערביי ישראל השתנתה בשלושים השנים האחרונות, אלא גם היכולת והרצון ליצור קיר ברזל, שהוחלף תחת נתניהו במזוודות מזומנים לאותם אויבים.
שלושים שנים לאחר עלייתו של נתניהו לשלטון, זו לא האידיאולוגיה ודרכם של אנשי הימין שהשתנתה ללא היכר, אלא זו של המפלגה שמתיימרת לייצגם. היום, פעוטה בת שנתיים וקצת שגדלה בבית רוויזיוניסטי שורשי תתקשה לקרוא להצביע לאותו מועמד, ששלושים שנים אחר כך, יתמודד שוב על ראשות הממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו