קוראים לזה אהבה

אפשר להכניס לסיר השנאה את כל המרכיבים הידועים של ימין ושמאל בפוליטיקה • אבל אחרי שאנחנו רבים ושונאים אנחנו מתפייסים ואוהבים, ואז הולכים יחד לעבודה, לשמחות ולמלחמות

, צילום: שמעון אנגל

מעטים המסמכים שיכולים לשמח אדם, ועוד לפני תשעה באב, כמו מדד השנאה של תנועת "פנימה". על פניו, השנאה הפנים־ישראלית עזה כל כך, שאין ספק שעוד רגע נהיה טרף לכידוני הרומאים ונצא לגלות שלישית. אבל לעיתים השנאה היא קולב שגדול בהרבה מהבגד שתלוי עליו. בכל חברה, בעיקר דמוקרטית ופתוחה כמו ישראל, יש מתחים חברתיים ופוליטיים. אפשר לקרוא להם "שנאה" אם מתעקשים. ואפשר גם לא.

האדם לא נמדד על פי רגשותיו אלא על פי מעשיו. השנאה מטרידה כאשר יש לה ביטוי פוליטי וממסדי, כשקיבוצים מתפרקים כי יש חברים שלא התגברו על הערצתם לסטלין, כשההגנה מסגירה לוחמי אצ"ל לבריטים. ברמת הפרט גדודי אשכנזים טרם יצאו למשימות תקיפה במושבי התענכים, ופלוגות מרוקאיות לא הופכות שולחנות בצ'ונטיות בבני ברק. כששנאה הופכת מרגש אנושי נפוץ לתוכנית פעולה - ההנאה מסקרי שנאה פוחתת בהרבה, כשם שפוחת הצורך בהם. אין צורך בסקר כדי לדעת על מה נשרפו בתי כנסת במאי 2021. כדאי מאוד להבחין בין עימות לאומי לבין סתם אנשים שעונים לשאלות ממוקדות מטרה בסקר ממוקד מטרה.

תנועת פנימה מודד שנאה. למה לא "רתיעה", "הסתייגות" או "חשש"? כיוון שאלה מונחים עם כריזמה של מטלית מטבח. שנאה, לעומת זאת, היא מילה דרמטית שמתארת רגש רב עוצמה. מדובר בשאלת סקר, וספק אם היא משקפת מצב נפשי כרוני שיכול להוריד אדם, או חברה, מהפסים. האם אכן 8 אחוזים מהחילונים בסקר אכן "שונאים" יוצאי אתיופיה? באמת שונאים? לא בטוח. האם מחצית מהנשאלים באמת "שונאים" פוליטיקאים כמו ששונאים את מי שדרס אותך במעבר חציה, ארגן חרם על הילד שלך, או היכה אותך? האם בישראל שנאת חרדים דומה לשנאת ערבים? האם מי שעל פי הסקר "שונא" ערבים - שונא אותם רק בגלל שמדובר בקבוצת מיעוט? גם לא בטוח.

בכל הנוגע לשנאה בין מחנות פוליטיים - אין צורך להתעלף. ימנים שונאים שמאלנים, שמאלנים שונאים ימנים (בשיעורים גבוהים יותר), והכל בסדר תחת השמיים. נכון, לגוש נתניהו, ולליכוד בראשותו, מיוחסים 53 אחוז מהאחריות ל"שנאה ולפילוג", ולמפלגות הקואליציה ולרשימה המשותפת - 44 אחוז, אבל אלה מספרים שמשקפים בקירוב את קו התפר של גוש הימין מול מחנה רק־לא־ביבי. הליכוד אמנם צועד בראש עם 41 אחוז, אבל אני מאשימה את התקשורת ששמה למטרה להשחיר כל דבר שנוגע לנתניהו, ולא רק אני: 62 אחוז מהנסקרים גם הם סבורים שהיא האחראית העיקרית לקיטוב ולשנאה. ושוב: זו לא באמת שנאה. זו שנאה של סקרים לכבוד תשעה באב.

 

למה לא למדוד "רתיעה", "הסתייגות", "חשש"? כי אלה מונחים עם כריזמה של מטלית מטבח, בלי דרמה ורגש רב עוצמה

 

מצאתי עניין רב בנתוני הסקר בנוגע לשנאה על רקע עדתי, וכשאני אומרת "עניין רב" נשוא פנים אני מתכוונת ל"וואלה, כאילו שלא ידעתי" העממי: שני שלישים ממי שמגדירים את עצמם שמאל - שונאים מזרחים. זה המון, אבל פחות מאנשי מרכז־שמאל: 73 אחוז. שנאת המזרחים גדלה ככל שמתרחקים מהימין. הפתעה.

יש אגפים בשמאל שמנסים לטעון לברית מזרחים־ערבים על סמך מוצא גיאוגרפי משותף, ואולי הנחה על מנטליות דומה. איזו אכזבה מצפה להם: 72 אחוז ממצביעי הרשימה המשותפת שונאים מזרחים, ושנאתם שווה בדיוק לשנאת המזרחים של מצביעי מרצ. וזה עוד כלום לעומת מצביעי יש עתיד, ש־86 אחוז מהם שונאים מזרחים. לשם ההשוואה, השיעור הגבוה ביותר של שנאת אשכנזים שייך למצביעי ליכוד - 48, כסף קטן לעומת אהבת ישראל של מחנה האיחוד והריפוי. ולמרות כל זה, בכל זאת הכתיר שיעור ניכר מהנשאלים את הליכוד בתור המפלגה המפלגת.

אבל כשלא מבקשים מאיתנו להתוודות על רגשות מקצה הספקטרום, הכל בסדר. אנחנו רבים ומתפייסים, שונאים ואוהבים, מצביעים איש־איש למפלגתו ואז הולכים יחד לעבודה, לבילויים, לשמחות ולמלחמות. חלקנו חוזרים לבית שבו מתגוררים מצביעים של מפלגות שונות, שישנים באותה המיטה ומביאים לעולם ילדים דו־מפלגתיים. אין פה שנאה אמיתית, אלא עוד סיבה לריב בין "תור מי לשטוף כלים" ו"למה לא שמת לב שהסתפרתי?".

ראיית הזהב לאהבה ששוררת בינינו מנצנצת באור יקרות בשאלה שבוחנת את השפעת המחלוקת הפוליטית על המשפחה. התברכו בני ישראל מכל קצווי הקשת בכך שאצל רובם אין מחלוקות פוליטיות במשפחה, ואם יש - הן לא משפיעות על היחסים. מי ששקוע בשנאה מאבד את היכולת להכיל חילוקי דעות. מי שאוהב - מרחיב באופן פעיל את גבולות ההכלה.

עד כדי כך אנחנו אוהבים זה את זה, שפיתחנו כלי למניעת ריבים משפחתיים: לא מדברים על פוליטיקה. באופן משעשע, מי שמרבה להשתמש בכלי הזה הם מצביעי מפלגות הקואליציה, ומצטיינים במיוחד מצביעי מפלגת העבודה, ששליש מהם הטילו וטו על שיחות פוליטיות בבית. אולי למדו שזו הדרך הטובה ביותר למנוע פיצול למשפחת שוורץ־איחוד ומשפחת שוורץ־מאוחד באותה דירה. אין חמוד כבעל ניסיון. חמישית ממצביעי ימינה אימצו גם הם את הטריק, אבל בטח יעבור להם אחרי הבחירות. בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה פוליטיקה היא נושא נפיץ הרבה יותר מאשר בקרב מצביעי גוש הימין, אבל גם הם מעדיפים שולחן שבת נעים על פני קונצרט של צרחות. ככה לא בונים שנאה. ככה, אבל בדיוק ככה, נראית אהבה.

למרבה הצער, יש כאלה שלקחו את המחלוקת הפוליטית רחוק מדי והרשו לה לקלקל את יחסיהם עם הקרובים אליהם ביותר. למרבה השמחה, הם מיעוט מבוטל ומתחת לטווח טעות הדגימה: רק 3 אחוזים מכלל הנשאלים. יוצאי דופן הם מצביעי יש עתיד, ש־6 אחוזים מהם הסתכסכו עם הדודה בגלל יאיר לפיד, והכי מסכנים מצביעי מרצ - 12 אחוז מהם בצ'ילבה עם אחותם כי היא מכחישת אקלים.

אבל מצביעי מרצ ויש עתיד הם היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל וגם אצלם המסוכסכים הם מיעוט. עם ישראל לפעמים מתעצבן, לפעמים לוקח יותר מדי ברצינות את דעותיו הפוליטיות, אבל אז נרגע ועושה מה שכל בן אדם נורמלי עושה: מקלל את הטלוויזיה במקום לקום מהספה ולכבות אותה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר