האם המשטרה עוברת את הגבול? עוד יום כיפור בכבישים

המסורת שהשתלטה על הכבישים
אם תשאלו את ההורים או הסבים שלכם, הם יספרו לכם שפעם, יום כיפור היה היום השקט בשנה.
כבישי הארץ היו דוממים לחלוטין, ורק ילדים מעטים רכבו על אופניים פשוטים. עם השנים, השקט הזה התחלף במשהו אחר לגמרי. המסורת הקהילתית התמימה הפכה לתופעה תרבותית סוחפת, שבה מיליוני כלים דו-גלגליים ממונעים וחשמליים משתלטים על כל נתיב אפשרי.
היום, עבור בני נוער רבים, ערב כיפור הוא חג של מפגש חברתי על גלגלים, נסיעות ארוכות אל תוך הלילה ותחושת חופש מוחלטת.
עם השנים, ועם שדרוג הכלים למהירויות גבוהות בהרבה, המסורת הזו קיבלה תפנית שמחייבת אותנו לעצור ולחשוב מחדש על המחיר. 

המספרים לא משקרים
מאחורי תחושת החופש והכיף מסתתרת מציאות סטטיסטית שמציגה תמונה מדאיגה מאוד.
על פי נתוני עמותת "אור ירוק" המבוססים על דיווחי מד"א, בכל שנה ביום הכיפורים נפגעים בממוצע למעלה מ-240 בני אדם בתאונות הקשורות לכלים דו-גלגליים, בהם אופניים רגילים וחשמליים, קורקינטים ממונעים, גלגיליות וסקייטבורד. מדובר בקצב מדאיג של כ-10 עד 12 נפגעים בכל שעה עגולה במהלך שעות הצום.
ניתוח רב-שנתי של נתוני מד"א מעלה כי מתוך אלפי נפגעים שנצברו ביום כיפור לאורך השנים, רובם המוחלט, כ-90% ויותר, הם רוכבי כלים חשמליים וקורקינטים, ובראשם בני נוער וילדים.
זה לא משהו שנעים לשמוע, אבל חדרי המיון מוצפים בחג בפציעות הכוללות חבלות ראש, שברים מורכבים ופגיעות פנימיות שנגרמות כתוצאה מרכיבה ללא קסדה, נסיעה מהירה ופרועה, או חוסר בתאורה מספקת.
המספרים הללו אינם סתם סטטיסטיקה יבשה, אלא חברים לכיתה ובני נוער שמגיעים לבית החולים ברגע אחד של היסח הדעת.

האחריות בידיים שלנו
אנחנו יודעים שלדבר על 'אחריות אישית' לא מרגיש הנושא הכי מגניב בעולם להתעסק בו, אבל כשאנחנו עולים על כלי דו-גלגלי, חשוב להבין שיש לנו כזו ואי אפשר להתעלם ממנה. מוטלת עלינו אחריות אישית כבדה: כל מי שמחזיק בכידון מחזיק בידיו לא רק את החיים שלו עצמו, אלא גם את של מי שהוא יפגוש בדרך.
כשאנחנו יוצאים לכבישים ביום כיפור, אנחנו נהגים לכל דבר ועניין, גם אם לנו רישיון רשמי. האחריות הזו אומרת שאסור להתפשר על הבסיס. זה מתחיל בחבישת קסדה תקנית, ממשיך בוויתור מוחלט על רכיבה בזוגות או בשלשות צפופות שמסתירות את שדה הראייה ומסתיים בהבנה שאין מקום למשחקי פוזה או לפעלולים מסוכנים בסביבת הולכי רגל.
הדרך היא של כולם, והיכולת שלנו לשמור על עצמנו ועל האחרים היא המבחן האמיתי של הבגרות שלנו כבני נוער שמובילים את החברה לקראת שינוי. 

זה לא מביך לשמור על עצמנו
כדי לעבור את החג בלי דרמות מיותרות, יש כמה כללי בטיחות פשוטים שאנחנו חייבים לאמץ בהקדם. קודם כל, חובה לצייד את האופניים שלנו בתאורה קדמית ואחורית בולטת, כי חלק מהשבילים והרחובות חשוכים לגמרי. בנוסף, יש להקפיד על מהירות סבירה במיוחד באזורים שבהם מתרכזים הולכי רגל, משפחות עם עגלות וילדים קטנים שרצים חופשי. חוץ מזה, ואנחנו לא יכולים להדגיש את זה מספיק פעמים: אל תשתמשו באוזניות מבודדות רעשים בזמן הרכיבה. אתם חייבים לשמוע מה קורה סביבכם, גם בשביל הסביבה אבל גם בשביל לשמור על עצמכם! 

אכיפה והרתעה: האם המשטרה עוברת את הגבול?
סוגיית האכיפה ביום כיפור תמיד מעוררת דיון ציבורי מורכב.
על אף הביקורת מהציבור, המשטרה ופקחי הרשויות המקומיות נדרשים לשמור על הסדר הציבורי ולמנוע פגיעה בחיי אדם. לכן, בשנים האחרונות אנחנו רואים נוכחות משטרתית גוברת סביב מוקדי הבילוי והצמתים המרכזיים בכל עיר.
חשוב לזכור שהאכיפה הזו אינה נועדה לקלקל לאף אחד את החג, אלא להוות רשת ביטחון עבור אותם בני נוער שמאבדים שליטה. בסופו של דבר, אכיפה חיצונית אף פעם לא תחליף את המצפן המוסרי והאחריות האישית של כל רוכב ורוכבת.

בקיצור, החופש על הכביש מלווה באחריות עצומה. הדרך היחידה להפוך את המסורת האהובה לבטוחה, היא להיות ערניים ולשמור על עצמכם ועל הסובבים אתכם.