עוד עונה הסתיימה לה בליגת העל, וככל שהזמן עבר - היא רק הפכה ליותר ויותר בלתי רגילה. אחרי שתי עונות בצל מלחמת חרבות ברזל, את העונה הזאת פתחנו במחשבה שאולי דווקא הפעם נקבל ליגה "נורמלית" - אבל כמובן, כמו שכבר התרגלנו בכדורגל הישראלי, הליגה הופסקה לחודש בעקבות מבצע שאגת הארי. בכל זאת, לא עצירת הליגה היא מה שהפך את העונה להיסטורית. הסיפור הגדול באמת היה ההישגים של הקבוצות השונות - כל אחת ביחס לגודל, לציפיות ולמקום שלה בכדורגל הישראלי.
בראשית הטבלה
את העונה, כידוע, סיימה במקום הראשון הפועל באר שבע, שזכתה באליפות השישית שלה. ההישג הזה הציב אותה במקום הרביעי בטבלת המועדונים עם הכי הרבה אליפויות בישראל, לצד הפועל פתח תקווה ובית"ר ירושלים. מעליהן נמצאות הפועל תל אביב, מכבי חיפה, וכמובן מכבי תל אביב - עם מספר האליפויות הגבוה ביותר.
במקרה (או שלא ממש במקרה) 6 הקבוצות שהוזכרו גם סיימו את העונה בשישה המקומות הראשונים. כלומר, לראשונה בהיסטוריית ליגת העל, 6 המועדונים עם הכי הרבה אליפויות סיימו את העונה ב-6 המקומות הראשונים. לא בהכרח לפי הסדר ההיסטורי שלהן, אבל עדיין - נתון די מטורף.
חזרתה של הפועל פתח תקווה לקדמת הבמה מביאה איתה נתון יוצא דופן נוסף: העונה, לראשונה בהיסטוריית שיטת הפלייאוף בליגת העל, שתי העולות החדשות - הפועל תל אביב והפועל פתח תקווה - סיימו בפלייאוף העליון.
הנתון הזה מושפע כמובן בעיקר מהעובדה שמדובר בשני מועדונים גדולים וחזקים יחסית, שירדו בעונת 23/24 וחזרו מהר מאוד לליגה, לכן גם לא סביר שנראה דבר כזה שוב בקרוב. בעונה הבאה יחזרו לליגת העל מכבי פתח תקווה והפועל רמת גן, שתשוב לליגה לראשונה מאז הזכייה ההיסטורית שלה בגביע המדינה למרות ירידת ליגה. להן, כנראה, יהיה קשה הרבה יותר להשתלב בפלייאוף העליון.
במעבר חד לפסגה, האליפות של הפועל באר שבע - או יותר נכון, מאבק האליפות מול בית"ר ירושלים - הביא איתו גם נתון פחות מחמיא לשניים מהמועדונים הגדולים בישראל: מכבי תל אביב ומכבי חיפה. מכבי תל אביב אמנם נכנסה ויצאה שוב ושוב ממאבק האליפות לאורך העונה, אבל בסופו של דבר סיימה במיקום שלא ממש תואם את הציפיות שלה מעצמה, גם אם היא זכתה בגביע המדינה. גם מכבי חיפה, מצידה, עברה עונה רעה מאוד ולא באמת הייתה קרובה למאבק האליפות.
המשמעות: לראשונה מאז עונת 11/12, עונת האליפות של עירוני קריית שמונה, אף אחת מהשתיים לא סיימה באחד משני המקומות הראשונים.
הכדורגל הישראלי, כרגיל, שנתיים מאחור
לצד הנתונים המעניינים על הקבוצות עצמן, לא רק הן עשו היסטוריה. גם הליגה ככלל רשמה עונה יוצאת דופן מבחינה התקפית. בעונה החולפת הובקעו 2.96 שערים למשחק - הנתון הגבוה ביותר בליגה מזה כמעט 30 שנה. הנתון הזה מתחבר למגמה עולמית ברורה: יותר שערים ויותר דרמה בניסיון להפוך את הכדורגל לאפילו יותר 'אטרקטיבי'. אחת הסיבות לכך היא העלייה המשמעותית בתוספת הזמן מאז מונדיאל 2022. כמו הרבה טרנדים בכדורגל העולמי, גם זה הגיע לישראל באיחור אופנתי. לכן אפשר רק להניח שגם טרנד השערים במצבים נייחים, זה שעזר לארסנל לזכות באליפות הליגה האנגלית, יגיע אלינו בעוד כשנתיים. בכל זאת, צריך לתת לכדורגל הישראלי זמן לעכל.
למה אפשר לצפות מהעונה הבאה?
זוכת הגביע הטרייה מכבי תל אביב, כמו תמיד, שואפת לחזור להיות האלופה. בשביל שזה יקרה, היא תצטרך לבצע לא מעט שינויים - לא רק בסגל השחקנים, אלא גם בהנהלה המקצועית אחרי מספר עזיבות משמעותיות. בדומה ליריבתה הגדולה גם הפועל תל אביב שואפת לחזור למאבק האליפות, ממנו היא נעדרה זמן רב יותר. מכבי חיפה, או לפחות אוהדי מכבי חיפה, בוודאי יציבו את האליפות כמטרה המרכזית - אבל אחרי עונת השפל האחרונה, ברור שגם שם תידרש עבודה רצינית מאוד.
שלוש הקבוצות האלה יפגשו את שתי הקבוצות שנאבקו העונה על האליפות - הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים. שתיהן לא צפויות להוריד רגל מהגז, ושתיהן אמורות לשמור על רוב שחקני המפתח שלהן.
מאבק מחומש על האליפות כנראה לא באמת נקבל, אבל מאבק משולש? זה כבר לגמרי אפשרי. וגם אם זה נדיר שדבר כזה מחזיק לאורך עונה שלמה - העונה האחרונה כבר הוכיחה לנו דבר אחד: בליגת העל, גם דברים נדירים יכולים לקרות.