היום (שלישי) אנחנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ואיתו אנחנו זוכים לשמוע מדי שנה עדויות של שורדי שואה שמכניסים אותנו לעולם שלהם ולחוויות הקשות שנצרבו בגופם ובזכרונם. לצד העדויות והסיפורים ממקור ראשון, אותם אנחנו לא תמיד זוכים לשמוע, יש בעולם אינספור יצירות (שירה, ספרות, אמנות חזותית וכמובן קולנוע) שמדברות על תקופת השואה מכל מיני זוויות.
הנה חלק מהסרטים שאנחנו ממליצים עליהם בחום, מה-"פשוט" לצפייה ועד לנטולי הפילטרים.
הנער בפיג'מת הפסים (13+)
הסרט משנת 2008 בבימויו של מארק הרמן מגולל את סיפורו של ברונו - בנו של קצין נאצי שעובר עם לגור עם משפחתו סמוך למחנה השמדה. ברונו מפתח קשר בלתי צפוי עם ילד יהודי שמעבר לגדר. דרך מבטם התמים של שני הילדים, נחשפת מציאות אכזרית והפער הדרמטי בין השניים. ברונו בן ה-8 לא מבין את הזוועות שמתרחשות סביבו, ובעיניו האסירים היהודים הם פשוט אנשים לבושים בפיג'מות. נקודת המבט הזו יוצרת זווית אנושית ומטלטלת על המציאות במחנה.
אפילו שהסרט רגיש ומכאיב, אחד היתרונות שלו זה שהוא מצליח לספר על השואה דרך סיפור פשוט של חברות בין שני ילדים, מה שחוסך מכם כצופים את ההסברים ההיסטוריים והתיאורים הגרפיים.
ג'וג'ו ראביט (13+)
אם תרצו סרט על הנושא, אבל כזה שניגש אליו בצורה יותר קלילה ואפילו קומית, "ג'וג'ו ראביט" הוא בדיוק הסרט. הסרט משנת 2019 בבימויו של טאיקה ואיטיטי מספר על ג'וג'ו, ילד גרמני שפעיל בתנועת הנוער הנאצית וחברו הדמיוני הוא לא אחר מאשר אדולף היטלר. ג'וג'ו חבר בתנועת הנוער הנאצית, אבל חייו מסתבכים כשהוא מגלה שאמו מסתירה בביתם נערה יהודייה.
למרות הרקע ההיסטורי הכבד, אופי הסרט קליל ומראה כמה ילדים יכולים להיסחף אחרי רעיונות בלי להבין אותם עד הסוף.
נכון, זה לא סרט. "הסטורי של אווה" זה פרויקט אינסטגרמי שיצא ב-2019 והוא מראה לנו את איך המצב באירופה התדרדר עם עליית הנאצים לשלטון דרך עיניה של נערה יהודייה בשם אווה שכביכול מתעדת את החיים שלה ומעלה לסטורי באינסטגרם. אם אין לכם סבלנות לסרט והפורמט של גלילה מהירה יותר מדבר אליכם - אל תפספסו את זה.
הסטורי הראשון של אווה מתאר את החיים השגרתיים שלה, אבל אחרי שהנאצים מגיעים החיים משתנים. התיעוד נפסק בנקודת הזמן שבה אווה היימן, הנערה שעל הסיפור שלה מבוסס הפרויקט, הפסיקה לכתוב ביומן שלה כך שלא ידעו יותר מה היא חשבה והרגישה.
החיים יפים (13+)
סרט איטלקי משנת 1997 בבימויו ובכיכובו של רוברט בניני. העלילה עוקבת אחרי אבא ובן שנשלחים יחד למחנה ריכוז, כאשר האב משתמש בהומור, משחקים ודמיון כדי לגרום לבנו להאמין שמדובר במשחק אחד גדול - וכך מנסה להגן עליו מהמציאות האיומה סביבם. הפעם הצופים לא מסתכלים על המחנה מבחוץ (בשונה מ"הנער בפיג'מת הפסים) - אלא חווים את הסיפור מתוך המקום עצמו. לצד הכאב והזוועה שאנחנו רואים בעיניים, הסרט גם מדגיש רגעים של אומץ ואנושיות, כמו הבחירה של אמו הנוצרייה של הילד לנסוע עם משפחתה אל המחנה.
הפסנתרן (16+)
אם אתם מוכנים לצפייה בסרטים קצת יותר קשים, כדאי לשקול את "הפסנתרן" משנת 2002. הסרט מספר את סיפורו האמיתי של ולדיסלב שפילמן, פסנתרן יהודי בגטו ורשה, ועוקב אחרי ניסיונותיו לשרוד את חיי היומיום תחת הכיבוש הנאצי. בניגוד לסרטים שמציגים את התקופה דרך העיניים של ילדים, כאן אנחנו רואים את המציאות מנקודת מבט של אדם מבוגר שמבין היטב את הזוועות שמתרחשות סביבו. זה לא סרט קל לצפייה, אבל הוא מצליח להראות שגם בתוך החושך הגדול ביותר יכולים להופיע רגעים קטנים של אנושיות ותקווה. השחקן שמגלם את שפילמן, אדם ברודי, לא רק זכה באוסקר על התפקיד - אלא גם סיפר שהוא סבל מהפרעת אכילה במשך שנה לאחר מכן, משום שהיה מוכרח לרדת כ-30 קילו לצורך צילומי הסרט.
רשימת שינדלר (16+)
"רשימת שינדלר" שיצא בשנת 1993 בבימויו של סטיבן ספילברג הוא אחד מסרטי השואה המוכרים ביותר. הוא עוקב אחרי אוסקר שינדלר, איש עסקים גרמני שהציל מאות יהודים בתקופת השואה.
זה בדיוק הסרט שיראה לכם את המציאות בצורה האכזרית, אבל גם את הצד האנושי והמורכב של מי שעמד מהצד ובחר לפעול ולעשות שינוי.
בניגוד לסרטים אחרים שמתמקדים בעיקר בהישרדות או באסון עצמו, כאן אנחנו רואים גם את הבחירות המוסריות, את הסיכון שאנשים לקחו על עצמם כדי להציל אחרים, ואת העובדה שגם בתוך תקופה כל כך חשוכה היו מי שסירבו להישאר אדישים. זה סרט לא קל לצפייה, אבל מציג חלק שחשוב מאוד שנזכור ביום הזה, החלק של האנשים שהקריבו את עצמם במטרה להציל חיים של אחרים.
אז נכון, יש ברשימה לא מעט סרטים ויש עוד אינספור שלא נכנסו הפעם לרשימה. גם אם זה קשה, בסוף המטרה שלנו היא להבין ולשמוע כמה שיותר בשביל לתת כבוד לשורדים, לקורבנות ולוודא שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה.