תארו לעצמכם מה זה להיות תלמיד שמעביר שנה שלמה בבית הספר לבדו. תארו לעצמכם שאתם קמים בכל בוקר והולכים לבית הספר בידיעה שאין לכם חברים שמחכים לכם שם. אתם יושבים בצד בהפסקות, בזמן ששאר התלמידים ממשיכים לרקום עוד ועוד חברויות. אלו חייהם של "הילדים השקופים" – אלה שאנשים רבים נוטים לפספס ולהשאיר לבד. לא קל לעבור כך את בית הספר, בין מבחנים, מבדקים ולחצים יומיומיים, כאשר אין מעגל חברים שמקיף אותך.
לפני כמעט חודש נפרדנו מהחופש הגדול וחזרנו אל מוסדות החינוך. חודשיים של הפסקה היו עבור אותם נערים הפוגה מאותה בדידות נוראה בבית הספר. תחילת השנה היא הזדמנות פז עבורם, והגיע הזמן שאתם – הילדים הקצת יותר מקובלים – תתחילו לראות אותם.
איך הייתן מרגישות להגיע לבית הספר אם לא היו מחכים לכן שם חברים? ארינה משיבה: "הייתי מרגישה עצובה במקרה כזה, ובודדה, כי אין עם מי להיות. זאת לא סיטואציה נעימה". יובל מוסיפה: "אני מרגישה שללא החברים שלי אין טעם לבוא לבית הספר". נערים אלו נוטים להשתתף פחות בשיעורים. הם חוששים לבקש עזרה ופשוט נעלמים מעינינו. התחושה שאתה לבד מורידה גם את החשק לבוא לבית הספר, והופכת אותו למקום מאיים.
תחושת הבדידות הזו לא נעלמת ברגע שהצלצול נגמר. רובנו מוזמנים לאירועים חברתיים, ולפי הנערות הן מאוד אוהבות ללכת לכאלה. האם החברים שלכן פוגשים אתכן גם מחוץ לבית הספר? "כן, הרבה פעמים בשבוע", משיבה יובל. וארינה מוסיפה: "ממש כיף לי להיות עם החברים שלי גם מחוץ לבית הספר. אפשר לטייל איתם, לספר סיפורים שלא קשורים לבית ספר, לחגוג חגים ולעשות הכול ביחד". גם אלין מספרת: "כן, יש חברים שאני נפגשת איתם אחרי בית הספר לעיתים קרובות. אני רואה את החיים שלי משעממים יותר בלי המפגשים האלה".
עכשיו תדמיינו את עצמכם יושבים בבית, גוללים ברשתות החברתיות ורואים את בני הכיתה שלכם באירועים חברתיים שאליהם לא הוזמנתם. זו תחושה רעה ומעיקה שמלווה אתכם כל היום ומשפיעה על מצב הרוח והערך העצמי. מקרים כאלה של נערים הנמצאים לבד רוב הזמן לא תמיד נראים לעין, אך הם נמצאים סביבנו כמעט מדי יום. הרבה תלמידים לא שמים לב לאלה שיושבים בצד ונשארים לבד בהפסקות, אך לתחושת הלבד הזאת יש השלכות גם מחוץ לבית הספר. מודעות לנושא יכולה לעזור לשנות זאת. למה המודעות חשובה כל כך? כי כשנתחיל לשים לב – נוכל לשנות את האווירה בבתי הספר בכל הארץ. כשהילדים הללו מרגישים שהם לא לבד ושיש להם תמיכה מחברים, הם כבר לא יהיו שקופים יותר. ככל שנרחיב את התמיכה הזאת לעוד תלמידים בארץ ואף בעולם, נוכל להפחית משמעותית את תופעת הבדידות.
מה התחושה שיש לכן כשמישהו נחמד אליכן, גם אם אינכן מכירות אותו היטב? אלין מסבירה: "כשמישהו ניגש אליי ומתעניין בי ושואל מה שלומי, גם אם אני פחות מכירה אותו, זה מעלה לי חיוך על הפנים". יובל אומרת: "זאת תחושה נעימה, כי הם לא חייבים להיות נחמדים אלייך – ובכל זאת הם מתנהגים כך". וארינה מוסיפה: "הייתי מרגישה טוב, ובכל זאת, הייתי רוצה להכיר אותו יותר כדי שנהפוך אולי לחברים".
כפי שהבנתם – להיות נחמדים ואדיבים זה הפתרון הכי פשוט. כשאנחנו עוזרים לאנשים סביבנו להבין שהם לא לבד, כשאנחנו מבחינים בהם, שואלים לשלומם מדי פעם, אפילו אם רק נגיד "בוקר טוב" או נזרוק חיוך, אנחנו נותנים להם תחושת ביטחון ושייכות. מודעות היא הצעד הראשון בדרך לשינוי.
מה קורה במקרה שבו אתם רואים תלמיד או תלמידה לבד בהפסקה, אבל אתם מרגישים שונים מהם ואין ביניכם את החיבור שיש עם חברים טובים? ובכן, אף אחד לא מכריח אתכם להיות החבר הכי טוב שלו או שלה. אבל תמיד יש לכולנו את האפשרות – ואף את המחויבות – לתת להם תחושה של תמיכה מחברים. הציעו להם עזרה כשנדמה לכם שהם צריכים, הזמינו אותם לבוא איתכם לאירועים חברתיים, ואפילו נסו להכיר אותם לעומק – אולי תגלו שיש לכם יותר דברים במשותף משחשבתם. ייתכן שמעשים אלו נשמעים לא משמעותיים במיוחד, אך השפעתם אדירה.
אז בתחילת השנה הזו – יש לנו הזדמנות לשינוי. הזדמנות לראות את כל מי שנשאר בצד, הזדמנות להעניק לכל נער ונערה תחושת תמיכה וחברה, להיות לצידם. אנחנו לא חייבים להיות החברים הכי טובים של כולם, אבל יש לנו את האחריות להיות קצת יותר קשובים ורגישים לבני נוער אחרים סביבנו. אם כל תלמיד יעשה צעד קטן – נוביל לשינוי גדול בחייהם של התלמידים השקופים ובאווירה בבתי הספר. יחד, נעבור שנת לימודים טובה ללא חרמות – ונעלים את המושג "שקופים" מסדר היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו