יהונתן גרוסמן (13) נבחר לנבחרת ה-21 עד 21 של "מעריב לנוער" בזכות העיתונאות הדיגיטלית הבועטת שלו, התוכן המקורי שהוא מייצר והאומץ שלו לצאת החוצה לעולם ולהתחיל משהו חדש. הוא מקפיד לנסות לשמח את כל מי שרק מוכן להקשיב, ובעיקר חיילים וחיילות.
איך אתה מרגיש להיבחר בגיל כל כך צעיר להיות חלק מנבחרת ה-21 עד 21 של מעריב לנוער?
"ממש כיף, זה כבוד גדול בשבילי שמעריב לנוער בחרו בי".
מתי הבנת שהתוכן שלך חצה את גבולות המסך, ואנשים ממש מזהים אותך?
"פעם כשהסתובבתי בירושלים כמה חסידות גור באו אליי עם טלפון נוקיה כשר ואמרו לי: ׳וואי, יהונתן, אפשר תמונה׳? אני זוכרת שחשבתי לעצמי ׳מאיפה הן מכירות אותי׳״?
מעבר לכל מה שהקהל רואה, יש לך איזה כישרון שהעוקבים שלך לא יודעים עליו?
"אני אוהב לעשות ספורט. אני רץ עם אבא שלי, וגם משחק כדורסל וכדורגל".
איך אתה מצליח לשלב את הלימודים והחיים האישיים עם העשייה ברשת?
"אני מנסה לתת זמן לכל דבר, כי גם לבלות עם חברים זה חשוב וגם לעשות את מה שאני אוהב וללמוד זה חשוב. אני מנסה לתת זמן ולשלב וששום דבר לא יהיה על חשבון משהו אחר".
מה אתה מרגיש לגבי התגובות שאתה מקבל?
"כשהסרטון הראשון שהצליח התפרסם זה היה ממש כיף, התגובות של כולם היו טובות וזה היה ממש משמח. כן, יש טוקבקים רעים גם, לכולם יש, ואני בוחר להתעלם. זה משהו שעם הזמן למדתי".
היה לך סרטון שחששת לפרסם, או שהפתיע אותך בתגובות שקיבלת?
"לא היו סרטונים כאלה ותמיד אפשר גם לא לפרסם. בסופו של דבר המטרה שלי זה להעלות את המורל ואת המודעות לחטופים שיחזרו הביתה בשלום, שכל החיילים שלנו יחזרו בשלום ולהעלות את המודעות בנושא החרמות אצל בני נוער".
לגרוסמן סרטונים רבים באמצעותם הוא מרגיש שהצליח 'להזיז' משהו בקרב העוקבים והקהל שלו. אבל יש סרטונים בתחום אחד ומסוים שמרגש אותו יותר מאחרים.
"לכל סרטון יש סיפור שונה, בסופו של דבר הסרטון זה הבן אדם ולכל אחד יש לו סיפור שונה - אבל אני ממש אוהב לשמוע סיפורים של חיילים שמוסרים דרישות שלום למשפחות שלהם. המלחמה שינתה את העשייה שלי מאוד, התחלתי ליצור תוכן ב-1 באוקטובר, ואז כשפרצה המלחמה וחשבנו מה לעשות - החלטתי שבא לי לראיין חיילים. רציתי להעלות את המורל ולשמוע איך הם מתמודדים".
כשמראיינים חיילים אפשר להיתקל גם בתוכן יותר כאוב, איך אתה מתמודד עם זה?
"כן, זה קשה לשמוע דברים כאלה. לפעמים גם עוצרים את הסרטון, וגם אפשר לבכות… בסוף המטרה היא גם לעלות את המורל, וגם להנציח חיילים שנפלו".
בעקבות העשייה שלו בנושא, החל גרוסמן בזמנו בשיתוף פעולה מיוחד, בקמפיין יחד עם פיקוד העורף: "בזמן שראיינתי חיילים בבסיסים, באחת הפעמים, ניגש אליי חייל ואמר לי 'אנחנו מתכננים קמפיין לפיקוד העורף, בוא ונראה אם אפשר לעבוד יחד׳ וכך נוצר החיבור".
יש משהו שלמדת על עצמך בעקבות הסרטונים והעשייה שלך?
"הייתי ילד מאוד מאוד ביישן, כמעט ולא דיברתי. אפילו מהמשפחה התביישתי. עם הסרטונים נפתחתי, התחלתי לשמוע ולדבר עם אנשים… זה לא משהו שהייתי עושה ביומיום וגיליתי שאין צורך להתבייש כי זה מוביל אותי למקומות. זה יכול רק לפתח אותי".
מילד ביישן, הפך גרוסמן לכוכב רשת שמדרבן אחרים להיפתח ומראיין אותם בנושאים חשובים ורגישים, וגם בנושאים קלילים, הומוריסטיים וכיפיים. הוא, מצידו, מרגיש שהדבר שהכי עזר לו זה התמיכה של ההורים שלו: "בהתחלה פחדתי מהתגובה של החברים והסביבה, אבל ההורים תמכו בי ובאמת היה בי רצון אמיתי לעשות את מה שאני עושה. בסופו של דבר, כולם תמכו מאוד".
מבקשים ממך לפעמים סלפי בבית ספר?
"מבקשים המון תמונות וגם סרטונים לימי הולדת ולבר ובת מצוות".
אם יושבים עכשיו בבית נער או נערה ביישנים כמו שאתה היית, ורוצים להפוך לכוכב רשת, איזו עצה היית נותן להם?
"קודם כל שימצאו מה הם אוהבים לעשות, ושלא ישימו על אף אחד. שיעשו מה שהם אוהבים ושיתמידו".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"אני רוצה להמשיך בתחום הזה. אני גם נכנס עכשיו לעולם המשחק, התחלתי ללמוד ואני רוצה להיות שחקן ולהגיע להוליווד. אני חולם לכבוש את הפסגות הכי גבוהות שאפשר".
איזה מסר חשוב לך להעביר לקוראים והקוראות של ׳מעריב לנוער׳?
"הכי חשוב זה שאם אתם רואים ילד לבד, אל תשאירו אותו לבד. תשחקו איתו ותדברו איתו״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו