"אנחנו לא תמיד מנסים להצחיק": ראיון מיוחד עם יוצר "ארץ נהדרת"

מולי שגב נחשב לדמות מופת בתחום הסאטירה הישראלית. הוא לא רק יצר את אחת מתוכניות הטלוויזיה המשפיעות ביותר בארץ, אלא גם נעמד בחזית המאבק לשמירה על חופש הביטוי במדינה, במיוחד בעידן שבו המתח הציבורי גובר והפוליטיקה משנה את פני התקשורת.

במהלך שנות ה-90, שגב שימש כעיתונאי ועורך במספר עיתונים, ובין היתר במוסף “סופשבוע” של עיתון "מעריב". בשנת 2000 היה שגב בין מקימי ערוץ "ביפ" ושימש כעורכו הראשי עד 2003. בתחילת 2004, יצר שגב את מה שהוא מכנה ׳פרויקט חייו׳: "ארץ נהדרת" - תוכנית הסאטירה שעיצבה מחדש את הטלוויזיה הישראלית.

בראיון ל״מעריב לנוער״, שגב שב והדגיש את החשיבות של חופש הביטוי ושל העיסוק בנושאים חברתיים ופוליטיים דרך הסאטירה. התוכנית "ארץ נהדרת" משקפת את הדינמיקה בה הסאטירה לא רק מבדרת, אלא גם מעוררת מחשבה ומעלה שאלות על מצבה של החברה הישראלית. ״הצחוק הוא לא רק בשביל השעשוע״ הוא מסביר, ״הוא גם בשביל להישאר שפויים במציאות הזאת״.

במהלך השנים שגב פעל לא רק להפיק בידור, אלא גם להשתמש בתוכנית שלו כזירה לשיח ציבורי, כזה ששם במרכז הבמה סוגיות ערכיות, פוליטיות וחברתיות.

לדבריו, "ארץ נהדרת" לא רק משקפת את המציאות, אלא גם שואפת להשפיע עליה. ״אנחנו לא יכולים לדעת אם השפענו או לא, אבל אנחנו בהחלט לא שותקים על נושאים שמעסיקים את הציבור. כל אחד לוקח מזה מה שהוא רוצה״.

מאחורי הקלעים

כיצד מתנהל תהליך הכתיבה של ״ארץ נהדרת״?

"יש לנו מערכת מאוד גדולה של שבעה כותבים, ואנחנו יושבים המון-המון שעות ביחד וחושבים על דברים. גם עם השחקנים אנחנו מדברים הרבה. כשמדובר בחיקויים, אז מן הסתם מתחילים מהדמות המקורית ומשהו שהיא עשתה באותה התקופה. אם אלה דמויות יותר גנריות של תופעות ישראליות כמו ׳הפרלמנט׳, ׳הטורטלים׳ או ׳הייטקס׳, אז אנחנו מנסים לפצח איזושהי תופעה דרך דמויות, דרך טיפוסים שכל אחד מביא מהעולם שלו. אנחנו מחברים את זה עם שחקן, ובונים את זה יחד איתו".

עם זאת, יצירה כזו טומנת בחובה גם קשיים, הוא מספר: "המערכונים הללו הם הרבה יותר מורכבים, אנחנו עובדים עליהם הרבה זמן לפני שהעונה עולה. גם בחיקויים צריך לפצח משהו, אבל  זה יותר פשוט״.

בין סאטירה למציאות

מאז ומתמיד ב- ״ארץ נהדרת״ עסקו בנושאים פוליטיים וחברתיים מורכבים, אך אז ה-7 באוקטובר התווסף משקל אפילו גדול יותר לרגישות של הקהל שצופה בבית ולמשמעות של ההומור. 

האם להומור יש גבול?

"בשנה האחרונה, אנחנו חושבים הרבה פעמים לפני שאנחנו מוציאים מערכונים. אני חושב שבדרך כלל השאלה שצריך לשאול את עצמנו זה לא רק מה אנחנו עושים, אלא לשם מה אנחנו עושים את זה. זאת אומרת, אם המטרה שלנו היא לעורר מודעות לשחרור של החטופים, אז לפעמים גם אם משתמשים בדימויים קשים - זה מוצדק, לפחות בעיניי. כמו גם אם אנחנו רוצים להעלות מודעות לנושאים כמו גיוס של חרדים, חלוקת הנטל וכותרות נוספות שהן קשות". 

זה שהן קשות לא אומר שאפשר להתעלם מהן, גורס שגב, גם אם העיסוק בכך עלול לגרום לאנשים להיפגע. "אם הכוונה היא לחולל שינוי אמיתי או להעלות את הנושא לסדר היום, אז זה נראה לי לגיטימי גם במחיר שיהיו אנשים שיהיה להם קצת פחות מצחיק, או שירגישו לא נעים מזה".

מצחיק, אבל כואב

לסאטירה יש מגוון תפקידים, כאשר אחד מהם הוא הכלי שהיא מהווה להתמודדות עם מציאות לא פשוטה, ושגב מכיר זאת היטב: "עצם העיסוק בהומור, גם בתקופות קשות, הוא בעיניי דבר מהותי שמאפיין מאוד את הזהות הישראלית. אנחנו צוחקים על מה שקורה כי ככה אנחנו שומרים על עצמנו. לפעמים צריך לדעת לצחוק דווקא על הדברים שהכי מפחידים אותנו כדי להצליח להתמודד איתם".

שגב מוסיף: "אנחנו לא תמיד מנסים להצחיק, אלא להעלות נקודות שיכולות להוביל לשינוי… אנחנו רואים בזה את התפקיד שלנו". 

כידוע, שחקני ויוצרי ״ארץ נהדרת״ סופגים ביקורת רבה מהציבור, גם מכאלה שצופים באדיקות בתכנית וגם מכאלה שאפילו לא רואים את המערכונים. התכנית מותחת ביקורת על החברה הישראלית, והחברה הישראלית, כאמור, ממהרת למתוח ביקורת בחזרה.

איך מבקרים מתמודדים עם ביקורת?

"אם אנחנו מבקרים את הממשלה, את החברה או את הפוליטיקה - זה לגיטימי שגם הציבור יבקר אותנו. אנחנו מקבלים את הביקורת באהבה. זה חלק מהשיח בחברה דמוקרטית שבה אפשר לדבר על הכל, וזה מה שחשוב".

המאבק על המילים

בתקופה האחרונה, חופש הביטוי בישראל ניצב בפני אתגרים רבים במיוחד בתחום התקשורת הציבורית. בעקבות כך, שגב מרבה לדבר במגוון פלטפורמות והזדמנויות על חשיבותו של חופש הביטוי והשמירה עליו, ועל חששותיו הכבדים מהתפשטות מגמות פוליטיות שמאיימות להגביל את העיתונות החופשית.

כיצד אנחנו, כאזרחים צעירים, נוכל לשמור ולחזק את חופש הביטוי?

"הצעד הכי משמעותי שאפשר לעשות בנידון הוא קודם כל לא לפחד לדבר. הצנזורה לא תמיד מגיעה דרך חוקים רשמיים, אלא יוצרת אווירה של פחד שגורמת לאנשים לצנזר את עצמם. אתה מבין שזו המטרה של אותם אנשים – לגרום לך לפחד ולצנזר את עצמך. אך בסופו של דבר, אי אפשר באמת לסתום לאנשים את הפה".

האם לדעתך חופש הביטוי בסכנה גם בעידן הדיגיטלי?

"כיום יש הרבה יותר כלים ופלטפורמות להתבטא, כמו למשל רשתות חברתיות וערוצים רבים. זה דבר טוב. מצד שני, יש כאלה שמשתמשים בפלטפורמות האלה כדי לנסות להגביל את חופש הביטוי, לאיים על אנשים שמתבטאים בצורה מסוימת ולעשות דה-לגיטימציה לדעות שלא נעים לשמוע״.

האדם מאחורי המסך

האם גם הפנים של הסאטירה צריכות מנוחה?

כמו כולנו, מולי שגב מדבר גם על האתגרים האישיים שהוא חווה בשנים האחרונות, כשהוא מתמודד עם תחושות קשות בעקבות האירועים והמציאות המורכבת של החיים בישראל.

הוא מסביר כי העבודה עצמה, במיוחד בתכנית כמו "ארץ נהדרת", מהווה עבורו סוג של תרפיה, במיוחד כשיש צורך למצוא בה את ההומור והחיוביות גם בתוך המציאות הכבדה. הוא מתאר את תחושת חוסר האונים שמלווה את כולם בתקופות קשות: "הדבר שהכי מציק הוא כשקורים דברים גדולים ואתה מרגיש קטן".