על אף ההערות החוזרות של המבוגרים מסביבכם - לא בטוח שפעם היה כאן יותר טוב. לא יודעת, לא ראיתי שום הוכחה… מה שבטוח, זה שהיום יש כמה דברים שאנו יכולים לשפר ולתקן, גם עבורנו וגם עבור הדור הבא - כדי שכשאנחנו נגיד להם ״זה לא מה שהיה פעם״ - נתכוון לזה בקטע טוב.
1. תחבורה ציבורית - יותר יקר, פחות נגיש
שימו לב למספרים: נסיעה בודדת באוטובוס עלתה מ-6 שקלים ל-8 שקלים (עלייה של כ-33%) מאז תחילת 2025, נסיעה בודדת הכוללת רכבת קלה + אוטובוס עד 15 ק”מ עולה כ-23 שקלים. כרטיס חופשי חודשי כזה – מתחיל ב-323 שקלים.
מה זה בעצם אומר? שרק בשביל לצאת מהבית למקום שלא נמצא במרחק הליכה, עולה לנו כמו שעת עבודה! ושלא נתחיל לחשב את תקציב האוכל ואפילו כרטיס לסרט שעלו בעשרות שקלים מאז התקופה שבה ההורים היו צעירים לדוגמא.
אז מה אפשר לעשות? קודם כל, להתאחד! אם כולם ידברו על הבעיה, אנחנו כבר בדרך לפתרון. צרו עצומה וחתמו עליה, נסו להגיע לאנשים בעלי השפעה במשרד התחבורה ואפילו קחו השראה ממחאות אחרות בתחום דומה (את אוטובוס השבת לים אתם מכירים? רוצו לגוגל). השינוי יכול להגיע והמחיר יכול לרדת!
2. ישיבת טלפונים - המסך גונב את המציאות
מדו”ח בזק ל־2022 עולה: הישראלי הממוצע מבלה על מסך 12.4 שעות. בעולם, דור ה־Gen Z נוגע בכ-7 שעות ו־18 דקות מסך ביום - זה הרבה יותר זמן ממה שנדמה לכם. חלק עצום מהיומיום שלנו עף לנו על המסכים וגם כשאנו נפגשים עם חברים, מדברים על מה שראינו במסך או שוהים אחד ליד השנייה עם הפלאפון ביד. אנחנו חייבים לחזור למציאות.
אז מה אפשר לעשות? תבחרו להתנתק. כשאתם עם חברים, שימו את הפלאפון בצד ותבחרו לא להתעסק בו. קשה לכם? תהפכו את זה למשחק! למשל, אם יושבים בבית קפה, הראשון שנוגע בפלאפון - משלם את הטיפ בשביל כולם. תאמינו לי שאף אחד לא רוצה ליפול בזה יותר מפעם אחת.
3. לראות או להראות?
פעם הבילויים היו לשם החוויה בלבד ובמקסימום תועדו כדי שנזכור אותם עוד כמה שנים. היום, הרבה בני נוער יוצאים ׳לחוות׳ כדי לצלם ולהגיד שהיו שם, או להיות חלק מעוד טרנד בטיקטוק - שכחנו מה זה ליהנות באמת.
אנחנו חוגגים בשביל לתעד וצוחקים בשביל להביא לייקים - אבל העתיד שלנו יכול לחזור אל החוויה עצמה, לשמוח בלי פילטר, לחגוג בלי להעלות לרשת, ופשוט ליהנות.
אז מה אפשר לעשות? תבינו שההנאה מגיעה מבפנים, ולא מהתגובה של הסביבה שלכם. נסו לצאת לטבע בלי לתעד או אפילו רק בלי לפרסם, עשו הפסקה מהסטורי ל-24 שעות ותשאלו את עצמכם על כל פעילות: האם אני באמת נהנה, או שרק רציתי להצטלם פה? האם אני רוקד רק כשיש מולי מצלמה?
4. פרטיות - המעקב האינטנסיבי עבר כל גבול
פעם היינו יכולים פשוט להיעלם לשעה ולא היה קורה שום דבר. היום - כולם יודעים מה אתם עושים, איפה, עם מי ולמה. בנוסף, גם להורים יש אחריות כאן, עם אפליקציות המעקב שדואגות שלא תהיה בכלל פרטיות. כולם יודעים הכל על כולם, גם אם נרצה וגם אם לא.
זה לא חייב להיות כך. העתיד שאנחנו רוצים הוא מקום שבו גם בעולם שהוא כפר גלובלי - נשאר מקום פרטי.
אז מה אפשר לעשות? להתחיל לשמור דברים לעצמנו קצת יותר ולבקש מהסביבה לכבד אותנו. למשל, אפשר לשוחח עם ההורים ולהסביר להם שהמעקב מרתיע אתכם ואתם תשמחו לשתף אותם בחייכם, אבל כשזה כל כך אינטסיבי - זה פוגע בזכות שלכם לפרטיות ובקשר שלכם. אתם גם יכולים למצוא מקום סודי עם החברים ולעולם לא לתעד אותו. שיהיה רק שלכם.
5. אופטימיות - מי אמר שזה כבר לא בשבילנו?
פעם אמרו: “הנוער הוא העתיד” - והאמינו בזה. היום, יותר מדי פעמים שומעים דברים קטנוניים של משבר, של ויתור, שיחות על ׳דור אבוד׳.
אבל העתיד יכול להיות שלנו. מתי אם לא עכשיו? דור שצועק, מציע, עובד, יוזם, מאמין. דור שיש בו ׳אנחנו׳, ויש לו כושר שינוי אמיתי. שימו לב כמה בני נוער פעילים, תורמים, מטיילים ומחפשים לעשות שינוי! מצאו את המטרה שלכם והפכו את המחר לקצת יותר טוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו