אזהרת תוכן: דיכאון, בריונות ברשת, אובדנות
בשבועות האחרונים, עם ההדחה של שלי סנדרוב (שלקה), מ”האח הגדול” 2025, נפתח ויכוח סוער סביב הבית שנועד להיות מקום בידור, אך הפך למרחב שבו מתמודדים צעירים חווים לחץ נפשי קשה. לאורך העונה נשמעו קריאות מצד הצופים והציבור הרחב שמתחו ביקורת על הדרך שבה ההפקה ׳מטפלת׳ במתמודדת צעירה עם חרדות וניתוקים רגשיים, ודרשו “להוציא אותה מהבית”.
המקרה שלה חשף בעיה רחבה יותר שהולכת ומחריפה בכל עולם הריאליטי - באיזה מחיר מגיע הרייטינג, ומהן חובות ההפקות כלפי המשתתפים?
קושי נפשי? שלקה לא הראשונה
בישראל, “האח הגדול” הוא פורמט ותיק ומצליח שבו הצופים נחשפים לשהות של מתמודדים בסביבה סגורה לאורך זמן. למרות ההצלחה המסחרית, לאורך השנים נרשמו מקרים של מתמודדים שהביעו שהם מתמודדים עם קשיים נפשיים משמעותיים, ואף פרשו בעקבות התמוטטות רגשיות. לעיתים, ללא מענה מספק מההפקה.
בשנים האחרונות הדיון הציבורי סביב חוסר השקיפות והקשיים בהפרדת הבידור מהבריאות הנפשית של המשתתפים חוזר ועולה שוב ושוב, ומעלה שאלות קשות על דרך ההתנהלות.
מקרים טרגיים של כוכבי ריאליטי בחו"ל
יפן
גם מחוץ לטלוויזיה נרשמו מקרים דרמטיים שממחישים את הקונפליקט בין דרישות הרייטינג לצורך בשמירה על בריאות המשתתפים. ביפן, למשל, התרחשה הטרגדיה של הָנא קימורה, מתמודדת בתוכנית ״טרס האוס״ שהוטרדה קשות ברשתות החברתיות בעקבות ויכוח שהוצג בפרקים ששודרו.
הטרדות אלו הובילו להתאבדותה, והתוכנית בוטלה בעקבות הביקורת הציבורית העזה שהופנתה כלפי ההפקה. אירוע זה הפך לסמל עולמי לסכנות הכרוכות בשיימינג מקוון במסגרת ריאליטי, ולשאלה על אחריות ההפקות כלפי המשתתפים.
בריטניה
גם בבריטניה, דמויות מרכזיות בריאליטי סבלו מתוצאות טראגיות של הלחץ התקשורתי. מייק ת׳לאסיטיס, כוכב תוכנית ״איי האהבה״, שם קץ לחייו זמן קצר לאחר שיצא מהתוכנית.
מקרה זה עורר דיון ציבורי רחב בנושא הצורך בליווי נפשי למשתתפי ריאליטי גם לאחר השידור. כמו כן, מנחת התוכנית קרולין פלאק התמודדה עם לחץ רב, הליכים משפטיים ושיימינג ברשתות החברתיות, עד למותה ב-2020. מקרים אלה מדגישים את הפגיעות המוחשיות של דמויות ציבוריות בתעשיית הבידור.
עוד מקרה בולט הוא של ניקי גריימי, שזכתה לתהילה בתוכנית ״האח הגדול״ בבריטניה וסבלה במשך שנים מאנורקסיה, שהחמירה בשל החשיפה התקשורתית המתמשכת. מותה בשנת 2021 עורר שאלות בנוגע לאחריות ההפקות כלפי משתתפים עם בעיות בריאותיות כרוניות או נפשיות, במיוחד כשהם מוצגים תחת זרקור ציבורי מתמיד.
מעבר לפגיעות נפשיות, התגלו מקרים של תגובות קיצוניות בתוך הבית עצמו. בריאן בילו, זוכה ״האח הגדול״ בריטניה, טיפס על גדר הבית וביצע בריחה פומבית בעקבות מריבה עם צוות ההפקה - מה שהדגיש את הלחץ הנפשי הקיצוני שנוצר במרחב הסגור.
באותו הקשר, סנדי קאמינג ביצעה את אחת מהבריחות הפיזיות הראשונות בתולדות התוכנית כאשר טיפסה על גג הבית בניסיון לברוח, אירוע שזעזע את ההפקה והקהל והדגים את השבריריות הפסיכולוגית של המתמודדים.
לצד המקרים הללו, היו גם מקרים שבהם ההפקות נאלצו להתמודד עם תגובות תקשורתיות סוערות בעקבות התנהגויות אלימות מילולית או התבטאויות שנוית במחלוקת. ג’ייד גודי, שהשתתפה ב”סלבס האח הגדול” בבריטניה, עוררה סערה ציבורית בעקבות התבטאויות גזעניות במהלך התוכנית. ההפקה ספגה ביקורת על כך שלא התערבה מספיק מוקדם ונתנה למצב להסלים, מה שגרם למשבר תדמיתי משמעותי.
ריאליטי: פלטפורמה למסר חברתי או פורמט למקסום ריטינג?
השאלה הגדולה שעולה מכל אלה היא האם ניתן לצפות מריאליטי להיות פורמט שבו מועברים מסרים חברתיים ושנדרש לעמוד בסטנדרטים מוסריים כלשהם - או שמא מדובר בפורמט שנבנה כולו על דרמה ופרובוקציה כדי למקסם רייטינג.
רבים מהצופים רואים בתוכניות אלה מקור לבידור בלבד, ולעיתים אף מצפים לסכסוכים ולהתנגשויות כדי שהצפייה תהיה מרתקת. אך כאשר פגיעות אמיתיות של אנשים אמיתיים מופיעות על המסך, נשאלת השאלה כיצד ההפקות והציבור מתמודדים עם זה, ומה המשמעות המוסרית של כל התהליך.
בין אם מדובר בישראל או בעולם, ברור שהלחץ המתמיד, החשיפה האינטנסיבית והדרישה לרייטינג יכולים להביא לתוצאות קשות שמשפיעות על בריאות הנפש של המשתתפים.
הסיפור של שלי (שלקה) המחיש במידה רבה את הקונפליקט העמוק הזה, דרמה שנעשית על גב נפש צעירה, עם תגובות ציבוריות שמנסות להגן ולתקן, אך לא תמיד מצליחות.
בסופו של דבר, עלינו לשאול את עצמנו מהו הגבול שאנחנו מוכנים לקבל בתמורה לבידור ואיך אפשר לייצר תוכן ראוי מבלי לשלם מחיר אנושי כבד. המחדלים והטרגדיות שהתרחשו לאורך השנים בארץ ובעולם צריכים, לדעתי, להוות קריאה להתייחסות רצינית יותר מצד מפיקות הריאליטי והציבור הצופה כאחד, כדי להבטיח שבריאות המשתתפים תישמר בכל מחיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו