״אני מצולק מהמלחמה, ואין ספק שאני לא אותו הבן אדם״: לוחם ס' מגיב לסערת ׳המטבח המנצח'

עם המשך הפעילות המבצעית בעזה זה כבר מעל לשנה ותשעה חודשים, מתקיים גם שיח ציבורי ער סביב החוסן הנפשי של כוחות הביטחון. השיח הזה צף ברשתות החברתיות, בדיוני הכנסת, בשיחות עם חברים ובארוחות שישי – ואיך לא, גם בפריים־טיים של הטלוויזיה ובתכניות הריאליטי.

״הרבה מהחבר׳ה מרגישים שרוב הכניסות שלהם לעזה לא באמת כל כך חיוניות, כאילו שולחים אותם למות״

כך בדיוק קרה לפני כשבועיים בפרק של ׳המטבח המנצח׳ בערוץ 12. במהלך הפרק התפתח עימות בין נועה ירון, שטענה כי רוח הלוחמים גבוהה, שהם שמחים וגאים – לבין דנה אינטרנשיונל, שהזכירה בקול צלול שמאחורי החיילים עומדים בני אדם. בני אדם שנאלצים – לעיתים למורת רוחם – לשאת על גבם את חוויות הקרב, הפחד, האובדן והשחיקה.
"הם לא כולם מאושרים בחזית, ולא כולם מרגישים 'אריות'" – זו הייתה האמירה של דנה אינטרנשיונל שפתחה תיבת פנדורה.

הדברים שלה עוררו סערה, אבל גם פתחו דלת לשיח חשוב ונחוץ. בראיון מיוחד ובלעדי ל׳מעריב לנוער׳, סמל ס', לוחם ביחידה מובחרת, מדבר בפתיחות על מה שעובר עליו בשטח – ומספק הצצה נדירה וכנה אל המציאות הרגשית שמאחורי הקסדה הטקטית. הוא אולי "נלחם כמו אריה", אבל מזכיר לנו שגם אריות צריכים לפעמים לישון.

סמל ס' מעביר את רוב חודשי השנה בלחימה בעומק עזה. כשהוא שמע על הסערה הציבורית בבית, הוא החליט לחשוף את עולמם האמיתי של הלוחמים:
״היום אנחנו במצב שבו אין אף אחד שלא מכיר לפחות מישהו שנהרג. עצם העובדה הזאת מכניסה אותך לפחד – ושורטת אותך. זה לא כיף לאבד חבר, ובטח לא יותר מחבר אחד. זה מכניס אותך לתחושה תהומית. אני יכול להגיד לך שהרבה מהחבר'ה מרגישים שרוב הכניסות שלהם לעזה לא באמת כל כך חיוניות. כאילו שולחים אותם למות״ – הוא משתף בכנות.

״לא מזמן, למשל, היה אירוע בחיל ההנדסה. שלחו חיילים להילחם בכלי תקול״ – הוא מתאר את אסון נגמ"ש הפומה, שבו נפלו שבעה חיילים. ״מקרים כאלה גורמים ללוחמים להרגיש מאוד מקופחים ולחשוב שבדרג הגבוה לא באמת דואגים להם. אומרים לנו 'תסתדרו', 'תשמרו על עצמכם' ו'מה שיהיה – יהיה'״.

לדברים שנאמרו בתכנית ׳המטבח המנצח׳, סמל ס' מגיב כך: ״בסוף, אני שומע את מה שנאמר לגבי הרוח הגבוהה של הלוחמים, ואין לי בעיה עם האמירה שכולם פה אריות – אבל צריך לזכור שברגע שכל אחד הולך לישון עם עצמו בלילה, המצב שונה. כל אחד מתמודד עם המלחמה בצורה אחרת״.

״אני כבר שלושה חודשים לא מצליח לישון בלילה. פתאום יש התקפים, פתאום אתה בוכה״

אחרי שידור הפרק, דנה אינטרנשיונל הגיבה – והדברים שלה נשמעים כאילו נלקחו מתוך מה שסמל ס' מתאר: "הדברים נאמרו ערב הידיעה הנוראית על חמשת החיילים שנהרגו בעזה. הם נהרגו סתם, בלי סיבה. בגלל שלא שמרנו עליהם מספיק… חשוב להגיד את זה בכל דרך, ולענות למי שמדבר על המלחמה בעיניים נוצצות וחשוב שהיא נס – שלא. שיש מחיר נוראי לנס הזה".

אנחנו כאן כדי להבין קצת יותר את המחיר הזה, שמשלמים הלוחמים.

אתה מרגיש שאתה אותו אדם שהיית לפני תחילת הלחימה?

"לא, ממש לא", משיב הלוחם ולוקח נשימה. "קודם כל, אני הרבה יותר בוגר מן הסתם. בזמן הלחימה אתה מקבל אוריינטציה וכלים לחיים שלא היו לך לפני, ואתה מקבל מלא פרופורציות. מעבר לזה – אני מצולק מהמלחמה. חברים שלי נפלו, ואין ספק שאני לא אותו הבן אדם. אני כבר שלושה חודשים לא מצליח לישון בלילה. פתאום יש התקפים, פתאום אתה בוכה", משתף ס'.

״אתה מרגיש שאתה בלופ: כל פעם אותה כניסה ואותה הפעילות…אתה צריך להשאיר את כל העולם שלך מאחור ופתאום להיכנס לתוך זירת מלחמה״

אתה מרגיש שמצפים ממך להיות לוחם בלי חולשות?

"אני לא יודע מה באמת מצפים – אבל אני יודע שכשאני נלחם, אסור לי להראות חולשה. כי כשאני מראה חולשה, זה נותן לגיטימציה לשאר הצוות להראות חולשה – ואז חס וחלילה מישהו יעשה פאשלה, וכולנו נאכל אותה. כשאני נכנס לפעילות – אני מכריח את עצמי להשאיר את כל התחושות וההרגשות רגע בצד, כי יש דבר יותר גדול ממני שאני צריך להתרכז בו – כאן ועכשיו".

יש רגעים שאתה אומר לעצמך: ׳אני לא יודע כמה עוד אוכל להחזיק׳?

"כן, אבל לא בלחימה. זה קורה בעיקר כשאני לבד עם עצמי, כשאני מתוסכל ואני עצוב על החברים שנפלו. וכן, יש הרבה פעמים שאני אומר שנמאס לי. אבל בסוף – אני ממשיך, כי אין אופציה אחרת".

אמנם ס' מתאר חוויה אישית – אבל המציאות היא שרבים החיילים שמזדהים עם דבריו. המעמסה מונחת שוב ושוב על אותן כתפיים.

מה הכי מעייף אותך – הגוף או הנפש?

"הנפש, חד־משמעית. העייפות היא בעיקר מנטלית. אתה מרגיש שאתה בלופ – כל פעם אותה כניסה ואותה הפעילות. פתאום קוראים לך לחזור… אתה צריך להשאיר את כל העולם שלך מאחור ולהיכנס לזירת מלחמה. זה לא קל בכלל. אני עייף פיזית בגלל שאני עייף נפשית. זאת מעין עסקת חבילה".

"על הנייר, אין לי על מה להתלונן. כיף לי בתפקיד שלי, אני מרגיש תחושת שליחות ויש לי חברים מדהימים. אבל ברגע שחבר נהרג – זה משנה לגמרי את תפיסת החיים שלך".

סמל ס' מדגיש את מה שרבים מנסים להדחיק – ואף להכחיש: לכל סבב לחימה יש מחיר עצום, בחיים ובנפש. אפילו לגיבורים הכי גדולים שלנו – יש רגעי שבירה.

ובחזרה לשאלה שמשסעת את החברה הישראלית הליברלית כבר חודשים, ובשבועות האחרונים בפרט: האם הלוחמים הם באמת ׳אריות׳ כפי שחונכנו להאמין? וכמה זמן הם עוד יוכלו להמשיך להילחם?

"הלוחמים הם לגמרי אריות", טוען סמל ס'. "לא משנה מה נעבור – כשיצטרכו אותנו, אנחנו נבוא. כל הסיפורים ששומעים על לוחמים בחטיבת כפיר או בנח"ל שלא רוצים להיכנס כי הם שחוקים – זה לרגע לא אומר שהם לא אריות. זה רק מראה שוואלה, אולי הם באמת צריכים קצת יותר בית ומשפחה – בשביל להיזכר ב׳למה׳ שלהם. את הסיבה שהם נלחמים – ובשביל מי הם עושים את זה.

כל מי שמתגייס ללוחמה – מתגייס עם ׳למה׳ מהבית. ברגע שאתה חווה מלחמה – אתה מאבד את המניע הזה, ואתה נשחק. אבל זה לרגע לא אומר שהם לא אריות".

ולסיכום –

"יש לי חבר שאיבד את החבר הכי טוב שלו לפני שבוע. הוא איבד את החבר הכי טוב שלו – ויום אחרי זה הוא נכנס לעזה. זה אומר משהו. הלוחמים הם באמת אריות – אבל גם אריות צריכים לישון".