מי שקונים כלבים - לא בהכרח רעים או חסרי לב | טור דעה

היי לכולם, זו הפעם הראשונה שאני כותבת טור דעה, ואני מתרגשת ברמת חיוך על הפנים. אני קצת לחוצה, אבל בהחלט מוכנה לאתגר - גם כי תמיד אהבתי אתגרים, אבל בעיקר כי מדובר בנושא שקרוב מאוד ללבי.

אני כותבת את הטור הזה באהבה לכל מי שאוהב כלבים כמוני - בין אם אימצתם כלב ובין אם קניתם. כדי שתבינו על קצה המזלג את החיבור שלי לכלבים, קחו איתי מסע קצר לעבר.

מהיום שנולדתי, תמיד חייתי עם לפחות כלב אחד בבית – וכך זה יישאר עד יומי האחרון. תמיד היה אצלנו בבית כלב "קבוע", ובנוסף כלבים שהבאתי מהרחוב. הייתי מוצאת כלב נטוש, מביאה אותו הביתה, מתמודדת עם חצי שעה של כעס מצד אמא שלי, שטענה שתמיד הכל נופל עליה, ואז רואה איך גם היא נמסה בסוף ומשאירה את הכלב אצלנו עד שנמצא לו בית.

את הכלב ג'ף קיבלתי במתנה לכיתה א׳, אחרי שגנבו לנו את דנה - רועה גרמנית שמאוד אהבתי. ג'ף היה גור פירנאי מעורב עם מרמנו - דובי לבן עם פרווה רכה במיוחד - וגדל להיות ענק. הוא היה החבר הכי טוב שלי. בתקופות של חרמות וקשיים חברתיים, הוא היה זה שחיכה לי בבית, שתמיד האזין בסבלנות לסודות שלי, שאהב אותי ללא תנאים.

לצערי, ג'ף גם ניסה להגן עליי מדי - ובתגובה לילדה שסטרה לי, הוא נשך אותה. אמא שלי פחדה שיקרה משהו חמור, ומסרה אותו. באותם ימים הרגשתי שעולמי קרס - לקחו לי את החבר הכי טוב שלי.

מהיום שנולדתי, תמיד חייתי עם לפחות כלב אחד בבית – וכך זה יישאר עד יומי האחרון.

אחרי ג'ף אימצנו את צ'לה המתוק שידע טוב מאוד שלי ולקארין מותר להציק ועם אמא ואבא מותר רק להתכרבל. בהמשך הגיע גם במבה, כלב שמצאתי בצבא והבאתי הביתה לאומנה, רק שהתאהבנו בו והוא נשאר.

כהשתחררתי מהצבא עבדתי בחנות חיות, והגיע אלינו כלב שננטש על ידי המשפחה שלו בגלל מצב רפואי. בעל החנות מימן את הניתוח ואני עשיתי עם הכלב שיקום בחצר כל יום. 

בשלב מאוחר יותר טסתי לארצות הברית, וכבר אחרי שבוע שם, בפעם ראשונה בחיי בלי כלב לידי, הבנתי שאני לא בנויה לזה והחלטתי לחפש. ידעתי שאני רוצה כלב קטן שיהיה פשוט לטייל איתו ויוכל להיות איתי במטוס. כשהגיע אלינו לעגלה אדם עם גורת שיצו קטנה ומתוקה, הרגשתי שזה מנט טו בי. לא חשבתי פעמיים וקניתי אותה, וזו הייתה הכלבה היחידה שקניתי.

עכשיו זה הזמן לעצור ולהסביר לכם על מה הטור בכלל. ברשתות החברתיות ובארץ בכלל, מי שקונה כלבים עובר דמוניזציה קשה מאוד. אל תבינו אותי לא נכון, ברור שאני קודם כל אמליץ על אימוץ. אני עושה כבר חמש שנים אומנות לגורים מעמותת SOS. חלק מהכעס הרווח כלפי אנשים שקונים כלבים, טמון בזוועות שמתרחשות בחוות ההרבעה, ותאמינו לי - שאת התמונות הנוראיות ראיתי במו עיניי.

ללי, הכלבה שקניתי בארצות הברית, ישנה איתי 13 שנים במיטה, טסה איתי לטיול הגדול בקוסטה ריקה ופנמה. כשהיא הייתה בת 3 החלטתי שאני רוצה להביא גורים ממנה, לא בשביל למכור אלא בשביל שיישארו איתי ועם הסביבה הקרובה שלי, לא תיארתי לעצמי מה מחכה לי במקום שנראה מבחוץ כמו בית פרטי רגיל.

ברשתות החברתיות ובארץ בכלל, מי שקונה כלבים עובר דמוניזציה קשה מאוד

הקומה העליונה הוסבה לבית גידול. היה שם ריח שתן בלתי נסבל, כאילו אפשר לראות את האוויר נצבע בירוק וצהוב ככל שנכנסים לעומק. הגורים והאמהות שם היו מלוכלכים ומוזנחים, ישנו על מזרונים ישנים ספוגים בשתן.

הוא בחר בשביל ללי שלי זכר כמו שבוחרים חולצה מהארון בבוקר. הוא החזיק אותה בכוח בזמן שהיא צרחה וברחה. אני צרחתי איתה ואמרתי לו שאני לא מוכנה לזה ושאני מתחרטת. הבחור כעס וטען שאנחנו חייבים לו כסף על הזמן שלו. לא עניינה אותו הצרחה של ללי או שלי. הכאב מהמראה ההוא נשאר איתי עוד הרבה זמן.

אז כן, אני מבינה את הזעם כלפי תעשיית ההרבעה. אבל האנשים שקונים - לא כולם רעים או חסרי לב. לפעמים הם פשוט לא יודעים. לפעמים הם מגלים בדיעבד, לפעמים הם באמת מאמינים שהם מצילים כלב שיגדל בבית אוהב.

אבל לצד כל זה, חשוב בעיניי לבוא ולהגיד, גם אם זו דעה פחות פופולארית - זה בסדר גמור לרצות כלב מסוג מסוים. בין אם אתה אלרגי לפרוות ורוצה כלב עם שיער היפו-אלרגני, ובין אם אתה מעדיף כלב קטן ולא מנשיר. האנשים שקונים כלבים מגזע מסוים אוהבים את הכלבים שלהם בדיוק כמו אלה שמאמצים, וצריך להיאמר שגם לכלבים שלצערנו הרב גדלים אצל אותם מגדלים, מגיע בית חם הרבה יותר.

גם אם זו דעה פחות פופולארית - זה בסדר גמור לרצות כלב מסוג מסוים

אז לסיכום, יש לי מכם רק בקשה אחת:
בין אם אתם מתכננים לקנות ובין אם לאמץ, תשאלו את עצמכם בכנות אם אתם מוכנים למחויבות שדורש גידול כלב.

הצרכים בבית בהתחלה, לעיסת הרהיטים (ובעיקר נעליים – כותבת אחת שיודעת היטב), הנשיכות של גור שבודק גבולות – זה הכול חלק מהתהליך. גור = ילד. הם אוהבים כמו ילד, מרגישים כמו ילד, חכמים לא פחות מילדים, ויהיו נאמנים לכם בצורה קיצונית כל עוד הם נושמים. ולכן, כשנוטשים אותם – הפגיעה לא פחות חמורה מילד שננטש על ידי הוריו.

אז תאמצו, תקנו – רק תשמרו על הכלבים שלכם.