בחרנו אורן להב לנבחרת ה- 21 עד 21 שלנו בשנה השנייה ברציפות, בזכות העשייה החברתית החיובית שלו, המלחמה האמיצה שלו בבריונות בבתי הספר וברשתות והמוטיבציה האדירה שלו. להב הוא הדוגמה לכך שבצל כל רעשי הרקע, בסוף היום אתה הוא היחיד שכותב את הסיפור של עצמך.
בוא נחזור להתחלה, לרגע בו הסאונד 'מעיין אהובה' נהיה ויראלי. מה הרגשת?
"הייתי בהלם טוטאלי שמשדרים את זה בכל מקום אפשרי ובטיקטוק זה הגיע לנתונים שלא האמנתי שיגיע. פנו אליי גם מהטלוויזיה ומעוד מקומות בתקשורת לראיין ועלו לי 17,000 עוקבים ב-24 שעות. גם אחרי שזה קרה חשבתי שזה גימיק וזה יעבור - אבל לא, זה המשיך והיום אני משתמש בכוח הזה כדי לעסוק בדברים חשובים".
להב התחיל את הדרך שלו ברשתות החברתיות בניסיון להתמודד עם הקשיים החברתיים שחווה בבית הספר, אבל לא חשב לרגע שזה יגיע למימדי הפרסום האלה.
"כבר מגיל 11 אני ברשתות ומנסה להציג את החיים שלי. בתור ילד שעבר בריונות הייתי מדבר על זה כל הזמן, וגם בתור בן אדם שפשוט אוהב לשתף את החיים שלו זה מאוד עזר לי להוציא את מה שיש לי בלב. אחרי כמה שנים, הגיע הרגע הכי משמעותי בקריירה שלי בינתיים, הרגע בו ראיתי שיש לי חיקוי בארץ נהדרת, זה היה באמת מדויק - אוראל צברי עשה את הדמות שלי כמו שאני ולא הגזים. מבחינתי אחרי ארץ נהדרת, עליתי ברמה. מילד שהיו יורקים עליו, צוחקים עליו ומתייחסים אליו בבריונות - הגעתי לפריים טיים וזה ממש פתח לי דלתות".
איך הצלחת להתמודד עם החשיפה הגדולה בגיל כל כך צעיר?
"אני מאוד שמח שיש לי את המקום שלי. בהתחלה לא ידעתי להתמודד עם החשיפה ולא הבנתי למה עוקבים אחריי ולמה אני מעניין. היום יש לי תשובות לשאלות האלה. אני עובד קשה ומנהל את הסושיאל שלי ומגלה איזה טרנדים ותכנים מתאימים ומה אני רוצה לשתף ומה אני רוצה להיות. כיף שאני יכול לבחור מה אני מראה לאנשים, דרכי התמודדות, מה עובר עליי וכו'. זה הרבה התמדה".
לאחרונה, להב התחיל להראות גם יכולות מוזיקליות והוציא שירים משלו, אך הוא לא ממהר להגדיר את עצמו כזמר. על הקריירה המוזיקלית הוא מעיד: "אני פשוט שר את שירים כמו 'שמנמנה' שהם שירים יותר טרנדיים לטיקטוק, למרות שכן הייתי רוצה לשיר יותר על החיים שלי".
מה הפסגה שאתה הכי מחכה לכבוש בקריירה שלך?
"אני רוצה להיות מנחה כמו אסי עזר. החלום שלי תמיד היה להחזיק מיקרופון ופשוט לדבר".
אחת הסיבות שבזכותן להב הוא חלק מהנבחרת שלנו גם השנה, זה הרצון שלו לקחת את הערכים והמסרים שלו הכי רחוק שאפשר - גם עד חדרי הדיונים של הכנסת. יחד עם אופק ראשון, שגם כן כיכבה בנבחרת שלנו בשנת 2021, להב מקדם חוק נגד חרמות והגיע לכנסת לשתף את מה שעבר בעצמו בשביל להעלות את המודעות.
מה אתה יכול לספר על הביקור שלך בכנסת?
"אנחנו משמיעים את קולם של ילדים שעוברים חרמות. זה כל כך חשוב לתמוך בילדים שנמצאים במשבר ולא יודעים איך להגיע לפתרון. אז הרצון הוא לעזור להם, שיבינו שחרמות זה דבר נוראי וצריך לדבר על מה שבלב, כי אם לא, לא ידעו מה קורה איתכם… אני חושב שילדים ונוער לא מספרים מספיק להורים שלהם. אני סיפרתי הכול להורים שלי ויחד חשבנו על פתרונות. בסופו של דבר, אני זה שחוזר מחר למקום הזה בו צוחקים עליי ואני חושב שהנוער שלנו צריך לדבר ולפעול".
אילו עצות שקיבלת מההורים שלך עזרו לך להתמודד?
"הם הציעו לי לדבר עם הצוות בבית ספר ופשוט להתרחק מאותם ילדים. החרם שלי קרה בסוף היסודי ולא ידעתי אם לעבור בית ספר או להישאר ולסבול, ואני שמח שעשיתי את זה כי עכשיו אני יודע איך ילדים שעוברים חרמות מרגישים. אני שמח שהקשבתי להורים שלי וספגתי את זה וישבתי לבד בהפסקה, כי למדתי המון דרכי התמודדות גם כשאני נמצא לבד".
ואם כבר התמודדות, לאחר ה-7 באוקטובר, שהתחילה מלחמת 'חרבות ברזל' התוכן של להב השתנה וכמובן הותאם למצב ולרגשות שלו: "לא ידענו מאיפה זה בא״ הוא מספר על פרוץ המלחמה ומוסיף ״אני הייתי בממ"ד בבת ים עם המשפחה שלי ולא ציפיתי שזה יגיע למימדים כאלו ולמצב שיש לנו כל כך הרבה חטופים וחטופות בעזה. התוכן שלי השתנה בעקבות המלחמה והתחלתי לדבר על נושאים יותר כאובים. אני יותר פותח את הלב ומשתף לילדים מהדרום. פתחתי לייב באינסטגרם וסיפרו לי זוועות, על שריפת בתים ועל חדירת המחבלים - לא הבנתי איך בני אדם מסוגלים לעשות דברים כאלו, הם פשוט חיות".
איך קיבלת החלטה לאן לקחת את התוכן שלך, שהוא הומוריסטי ברובו?
"דיברתי עם הסוכנת שלי והחלטנו איך אפשר לקדם דברים חשובים. אחרי שבועיים שהתנתקתי מהרשתות, התחלתי להשתמש ברשתות שלי בשביל לשתף חדשות. הגעתי למצב ששאלתי את צ'אט GPT מה עליי לעשות, איזה תוכן להעלות ואיך להתמודד בתור יוצר תוכן בן 16".
"ממש כל בוקר שאלתי אותו איך להתנהג. התחלתי להעלות תוכן כדי לעזור לאנשים להתמודד עם המצב, למרות שאני בעצמי לא ידעתי כל כך איך להתמודד. באיזשהו שלב הגיעה תמונה של מעיין מור ז"ל, זו שכנה שלי שנרצחה בנובה ואני אלך ואזכיר את השם שלה עד יום מותי בכל מקום אשר אלך, היא הייתה לב גדול ונשמה והיא תמיד עזרה לי עם ההורים, עם שיעורי בית והייתה בייביסיטר שלי ושל אחותי, מאוד אהבתי אותה״.
מה הלאה, איך אנחנו מתקדמים מכאן לדעתך ומוצאים את האור בתוך החושך?
"הכול מתחיל בשנאה שיש לנו בעם. דעה פוליטית לא צריכה לעשות כזה בלאגן, אנחנו בני אדם וצריך לקבל כל אדם איך שהוא וזו המסקנה שלי מה-7 באוקטובר, שגם אותה אני דואג לשתף ולהעביר בתכנים שלי".
"האור הוא שיגיע בוקר בו נראה שכל החטופים והחטופות חזרו הביתה. החושך ממשיך בכל פעם שאנחנו שומעים על שמות 'שהותרו לפרסום'. אנחנו צריכים להיות ראויים לכל החיילים הגיבורים האלו שהולכים לנו. אני מרגיש שאנחנו כל הזמן עוצרים וממשיכים, כמו גלגל שמסתובב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו